באר משה יט

(א) ע"ד שאלתו בדבר האשה ממעליטאפאליא פלך טבריא שעינן אותה בעלה זה שנתים וברוב יגיעה ותיפוש מצאה אותו בגליל של הדר"ג ובמח"ק הוחזקה זה שני חדשים בשם אסתר רבקה ולפי דבריה זה ג"כ שם עריכתה אכן בעיר מולדתה (סייענא פלך מאהליב שהיה ג"כ עיר דירתה עד שנתים מלפנים) קורין אותה בשם אסתר לבד זולת בני משפחתה קורין אותה אסתר ריבה איך לכתוב השמות בגט, הנה דברי כבוד מחותני ודאי נכונים דהעיקר הוא כמו שקורין במקום כתיבה ונתינה (ובפרט שכן הוא השם מעריסה ויעוין בשו"ת מהרי"מ מבריסק (סי' שג) שהביא דברי הפני יהושע (סי' י') שכתב דמה בזה שתקבל הגט במק"א אין הנתינה גורמת אלא הלעז דמקום דירתה דכשתבא להנשא במקום דירתה יוציאו לעז וכו' וחלק המהרי"ם עליו דפשטות הראשונים משמע דמקום הנתינה הוא העיקר היינו מקום שתקבל הגט ומה לי שתלך האשה למק"א יעו"ש באורך) ובכל זאת אין להשמיט שאר השמות דלכתחלה פשוט שכותבין כל השמות שיש לו בכל המקומות כמבואר בש"ע (סי' קכט סי"ב) יעו' בתוספות גיטין (לד ע"ב) וברשב"א שם והנה לענין מה שקורין אותה במקום לידתה ומגורה בפ"כ בשם אסתר לבד ורק בני משפחתה קורין אותה בשם אסתר ריבה היה מקום להסתפק לפי דברי הט"ג בלק"ש דין טו גבי סאסיא טאבא מעריסה (וכמעט כולם קורין אותה טאבא לבד אך בני משפחתה קורין איתה עדיין בשני השמות יעו' ג"כ שם דין כ"ט) דלכתחלה יש לכתוב שני גיטין יעו' בתשובותיו ב"א סי' פ"ה שהאריך בפרט זה (יעו' ג"כ מ"ש בקונטרס חקי השם דין כ) אכן מלבד דגם שם בנדון דהב"א אין דבר מוחלט להצריך שני גיטין והרב אה"ש כלל ד' אית יב החליט דסגי בגט אחד סאסיא טאבא דמתקריא טאבא יעו"ש ג"כ בכלל א' ס"ק כ"ז ואני עשיתי מעשה להיפוך בגט הנשלח מפה לאדעס דא"א בשני גיטין ע"י שליח כמבואר בשו"ת נוב"י סי' צ) להקדים השם שהרוב קורין כיון דמעלת הרוב מבואר בש"ס דהוא עיקר גבי רובא מרים ופורתא שרה (גטין לד) ומעלת שם העריסה אינו מוזכר בש"ס וכ"כ הרב שם אריה חיו"ד (ססי' לט) ובפרט בנ"ז גם הט"ג יודה כיון דעיקר הספק הוא אולי שם העריסה (אף שרק מיעוט קורין) יש לו מעלה דהוא עיקר משא"כ בנ"ז דהמיעוט קורין אותה אסתר ריבה לא אסתר רבקה כמעריסה ולא עוד דבנ"ז אף אם המיעוט היו קורין אותה שם בעירה כמעריסה ממש אסתר רבקה ג"כ ל"ד לנדון דהט"ג דהתם מיירי שנקרא כן במקום כו"נ והמיעוט בשני השמות של העריסה והרוב בשם א') וכזה כתב הרב ברכת יוסף אה"ע (סי' נט) יעו"ש משא"כ בנ"ד דבמקום כו"נ נקראת בשני השמות מעריסה, פשוט דיש להקדימם לעיקר ע"כ פשוט דיש לכתוב בגט אסתר רבקה דמתקריא אסתר ודמתקריא אסתר ריבה ויעו' ג"כ מ"ש בקו' חה"ש דין מ"ח ודין מ"ט והדברים פשוטים ואין בזה שום חשש

(ב) ובדבר שם אביה שהיא אמרה ששמו בפי כל הי' בער או בערל וחתימתו הי' דוב בער ועלייתו לתורה לא נודע לה וצוה הדר"ג לכתוב דוב המכונה בער יפה הורה דאף דאם היה נקרא בפ"כ בערל לכאורה היה צריך לכתוב למ"ד הנוספת ע"פ דברי הב"ש אות נ' גבי הירצקא שכותבין כפי מה שמכנין יעו"ש בט"ז אכן בזה שחותם עצמו בער פשוט דא"צ לכתוב למ"ד הנוספת כמ"ש הט"ג שם ס"ק ו' דחתימה דמי לשם העריסה וכ"כ בשו"ת דברי חיים ח"א (סימן ע') לענין מי שנקרא בפ"כ הירשל וחותם עצמו הירש דיש לכתוב צבי המכונה הירש וכ"כ בשו"ת חמדה גנוזה (סימן ז') בנ"ז ממש בא' שחו"ע דוב בער ונקרא בערל דדי לכתוב דוב המכונה בער (וכתבתי מזה באורך בקו' חה"ש דין כ"ב) ובפרט בנ"ד שלא נודע ברור אם היה נקרא בפ"כ בערל פשוט דיש לכתוב המכונה בער אכן בענין עלייתו לתורה אם היה נודע ברור שעולה לתורה דוב בער היה ראוי לכתוב דוב בער דמתקרי בער ע"פ דברי הע"ג בשם החת"ס גבי אליעזר ליפא והרגיש בזה גם הדר"ג (ומ"ש כמחו' לחלק בין שם ליפא וכדומה לשם בער וכדומה דלא הוי רק כינוי והעתקת השם ללעז היא סברא נכונה מאד אבל כבר נתפשט המנהג בכג"ז כהוראת החת"ס ולא חילקו בין השמות והכינויין) אבל משום שלא היה יכול להתודע מפיה את עלייתו לתורה יפה כתב כמחו' דהוכרח לכתוב כן כי אם היה עלייתו לתורה דוב לחודי' בודאי הוי שינוי (אם כתבו דוב בער דמתקרי בער) כמ"ש הצ"צ (סי' קפו) בשם מנחם מענדל משא"כ לפי מה שכתבו בגט אין שינוי (אף אם היה נקרא בשניהם לתורה) כמו שנראה מדברי אדמו"ר הזקן בתשובותיו (סימן מ) גבי שרה לאה וכבר כתבתי בזה בקו' חה"ש דין ב' ודין ט"ו עכ"פ דברי כמחו' נכונים להלכה ואף לפמ"ש אליו הרב הנ"ל דק' סייענא (אתר שכבר ניתן הגט) דעלייתו לתורה היה ג"כ דוב בער ג"כ פשוט דאין לפקפק חלילה על הגט לפמ"ש שם בספרי ולא עוד דאף לכתחילה יש לו להדר"ג מסייע גדול ה"ה הגאון מהרי"ל ז"ל אבד"ק יאס בספרו ברכת יוסף חאה"ע (סי' סא) שכתב לחלק דדוקא גבי אליעזר ליפא כתב הט"ג בשם החת"ס לכתוב דמתקרי ליפא משום דליפא הוא כינוי של אלעזר ולא לאליעזר וכמ"ש הט"ג שא"א ס"ק ל"ט א"כ כיון שאין זה שייך לשם הקודש שלו הוי אצלו כאלו החזיק לעצמו (ע"י קריאה לתורה וחתימה) שם חול אחר לעיקר והרי כחו כשם עיקר משא"כ אם עולה לס"ת וחותם בשם העיקר ובכינוי של שם העיקרי כיון שנקרא בפ"כ בכינוי לבד הרי כל כורת הדברים שהוא כינוי וע"כ גבי מנחם מענדל שחותם ועולה לתורה כן ונקרא בפ"כ מענדל כתב שם דשפיר כותבין המכונה מענדל יעו"ש שכתב חילוק זה גם לענין כפילת השמות דא"צ בזה וכותבין מנחם המכונה מענדל (והוא כעין סברת רו"מ) ובזה ניחא הא דתשו' בית אפרים (סי' צא) ולק"ש סי"ב גבי יהושע העשיל שהיה כן שם העריסה וחותם ועולה לתורה כן שכתב בעצמו לכתוב יהושע המכונה העשיל שלא יהיה סתירה להך דאליעזר ליפא מטעם הנ"ל כיון דהעשיל היא חניכה של יהושע (ולא נצטרך לומר דכתב שם קודם חזרה) ויעו' ג"כ בשו"ת מהרי"מ מבריסק (סי' מט) בא' שחתם ועלה לתורה בשם יהודה ונקרא בפ"כ ליב שכתב שם ג"כ באות ב' לכתוב יהודה המכונה ליב יעו"ש והארכתי בענין זה בקו' חה"ש דין יב (ועוד בתשו' א' לאומען) ועכ"פ מבואר דגם לכתחלה יש כמה דעות לכתוב כן ובפרט לאחר הנתינה אין שום חשש כלל ועוד דלפי השערתי גם במדינת ליטא קורין לתורה רק בשם הקודש לבד כמ"ש כמחו' ואפשר היה נקרא לתורה בשני השמות לפעמים ולא היה בדיוק וידועים דברי הט"ג בכמה מקומות דמה דאנו הולכין אחר קריאה לתורה הוא רק כשהוא ע"פ צווי שלו ולא כשהקורא עושה כן מעצמו ועכ"פ הדר"ג עשה הכל כדת וכתורה

הקטן משה נחום ירושלימסקי החופ"ק וכעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל

סימן ט

תשובה

להרב החו"ב וו"ח יא"מ וית רענן וכו' מוה' יעקב ליב ווארשאווסקי המו"ץ בק' אומען