באר משה קפד

רב (להגאון לחם משנה סי' ב) דמי שהתפלל כמה ימים וראוי להיות ש"ץ אף שלא קבלוהו הוי כהוחזק יעו"ש דהתם היינו בלא שום טעם משא"כ בנ"ד דיש טעם ברור מפני השמועות לא טובות בכל מקום בואו ועוד דבתחילה לא הסכמתי על י"נ רק באופן שלא יקבלוהו לש"צ קבוע עד שאעשה חו"ד והחקירה לא עלתה יפה כמבואר להלן בשער הזה והדברים פשוטים

[ד] עוד י"ל בנ"ד לפי מה שנתפרסם פה כי הוא מנבל פיו בכל עת מצוא ושמעתי ג"כ מאיש מהימן כי אחר כל נדרי ותפלת מעריב בעת שאמרו הקהל מזמורי תהלים פער פיו לבלי חק כפי האתון יסכר כל פה דובר נבלה) א"כ איך יעמוד הוא להמליץ בפיו הטמא לפני אבינו שבשמים ואיך קטיגור זה יהיה סניגור כדאמרינן בש"ס ר"ה (כו א) אין קטיגור נעשה סניגור וכזה למדין מתורתו של רבינו האור זרוע הלכות ש"ץ (סי' קטז) שם שכתב והדין נותן שאין להוריד לפני התיבה שום אדם שאינו הגון דאין קטיגור נעשה סניגור כדאמרינן פ' ראוהו ב"ד וכו' יעו"ש וא"כ הוא באינו הגון בשאר מעשים מכש"כ באינו הגון בקולו הטמא דאינו נעשה סניגור בקולו השנאוי לפני אבינו שבשמים ועפ"ז יש להבין תוכחת הנביא (ישעי' נח) כשופר הרם קולך מה זאת שמדמה הקול לשופר וגם נבין דברי הש"ס (ר"ה ט"ז א) א"ר אבהו למה תוקעין בשופר של איל אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקדת יצחק וכו' דמה זאת דקמקשה למה תוקעין בשופר של איל ואלו הוה מין אחר הוי ג"כ קשה למה ביה וגם המשך התירוץ אינו מובן כיון דעיקר הוא מה שיעלה לפני הקב"ה כאלו עקדו עצמם למה לו לומר בתחלה כדי שאזכור לכם ואח"כ ומעלה אני עליכם וכו' אמנם כן זאת יובן היטב ע"פ דברי הש"ס שם (כו א) דשופר של פרה פסול ומסיק שם דפרה נמי אקרי שופר אלא כמו דכה"ג אינו נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים משום דאין קטיגור נעשה סניגור כמו כן שופר של פרה קטיגור דעגל הוא ופריך הא איכא בגדי זהב ומשני מבחוץ ואנן מבפנים קאמרינן ופריך הא שופר נמי מבחוץ הוא ומשני כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי יעו"ש בש"ס ופרש"י ועפ"ז א"ש דמקשה הכא מפני מה תוקעין בשופר של איל ולא של פרה ואי משום אין קטיגור כו' הא איכא בגדי זהב ואי משום דהתם מבחוץ הא גם שופר מבחוץ] ומשני אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם כו' וכיון דלזכרון הוא כלפנים דמי וזה ג"כ כונת הנביא בתוכחתו [להמוכיחים בעם וכן לנושאי דגל העבודה הכהנים בעבודתם בזמן המקדש וכעת השלוחי צבור שהמה מליצי יושר לפני אבינו שבשמים בקול תפלתם שהוא ג"כ במקום תמידים כהלכתם וכמ"ש בזה"ק דהוי קאים עלי' ר"ש תלתא יומין לדכאה ליה וכמ"ש המט"מ והמהרי"ק כמש"ל אות ב] כשופר הרם קולך היינו כמו גבי שופר פסול של פרה משום אין קטיגור נעשה סניגור כמו כן קול מליצי יושר לא יהיה מלוכלך בטומאת הלשון ע"י פשעים לה' ורכילות וניבול פה כהבליעל הנ"ל שפוטר פיו וכו' ועוד כיון דהנוכל הזה בכל מקום בואו חרחר ריב ומדון ושנאה בין איש לרעהו (וגם פה עירנו במשך כמה שבועות עלה בידו לסכסך איש ברעהו וכו') הא כתב בזה הספר חסידים (סי' תשנ"ח) זה לשונו הטהור אם יש איש רע מעללים או בעל מחלוקת וגורם מריבות ויודע להרים קול בנעימות ורוצה להתפלל כו' אם יד הצדיקים תקיפה לא יתנוהו להתפלל או לתקוע בשופר לפי שאין קטיגור נעשה סניגור וכתיב וגם מליציך פשעו בי וכו' עכ"ל גם יש בבליעל הזה פסול מצד מעשיו הידועים וכו' עפמ"ש הכנה"ג או"ת (סי' תרי"ט) בשם תשו' הרא"ש (הו"ד ג"כ בספר החפץ חיים להגאון מהר"ח פאלאגלו סי' נה אות צו) דמי שלא רצה לעמוד בדין התורה והלך בערכאות אין לעבור לפני התיבה אפי' באקראי יעו"ש סוף דבר הבליעל אל"ב הסיר אזניו מלשמוע לקול התורה ולא ידע מאמר החכם מכל אדם (משלי כת ט) מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה ע"כ פשוט דאסור לענות אמן אחר ברכותיו ולהשומע ינעם ותבא עליו ברכת טוב ועלינו יערה רות הבורא להשיב כתורה

[ה] ובאמת ענין זה דחזנים הפושעים היא צרעת ממארת נושנת כאשר כתב עוד הרא"ש בזמנו ה"ה בתשו' הרא"ש (כלל ד' סי' כב) זה לשונו וחלילה להיות מלאכת שמים אומנות בעלמא כו' אלא עטרה לראש גם אני נתרעמתי מיום בואי הנה על חזני הארץ הזאת אבל לא נתרעמתי על שלך שתלית הדבר ביחוס המשפחה ואינו כן בעיני המקום כי אם הוא מיוחס ורשע מה תועלת לפני המקום ביחוס שלו ואם הוא ממשפחה כו' שלום שלום לקרוב מזרע רחוקים אבל נתרעמתי כי חזני הארץ הזאת הם להנאתם לשמיע קול ערב ואפילו הוא רשע גמיר אין חוששין רק שיהיה נעים זמירות והקב"ה אומר נתנה. עלי בקולה ע"כ שנאתיה עכ"ד הרא"ש ויעו' במגדול עוז שער עליית דרך ארץ (פרק ח דף צה ע"א) ד"ה בבית הכנסת במה שסיים נגיני חונים הנם בפיהם שיר עגבים יפה קול כקול הסירים משכים וצנינים ואפי' ידברו בלעגי שפה ובלתי מבינים כך נהגו משנים קדמונים ויעו' מ"ש בנועם דבריו בשאילת יעבץ ח"א (סי' קסא) והיא אחת הסיבות החזקות לאריכות גלותינו החל הזה אחר שכלו כל הקצים כי איך תקובל תפלתינו שיבנה בהמ"ק במהרה בימינו ע"י צירים וחבלים כאלה המוקצים שעל ידיהם נדמה בית מקדש מעט למערת פריצים כמה קהלות נחרבו בסיבתם כמעט כסדום היו כאבני גיר מנופצים אוי לנו עד מתי יהיה עון זה טמון בידינו לשלוח לפנינו אנשים מליצים זורקים כלפי מעלה כו' וניגונים מתועבים ומשוקצים כו' לדברי נבלה בפיהם חרוצים כי כל המדות שנאמרו בגרע בגרוע הלז הוא בוסר נקבצים שנואים למקום כקוצים נראים מברכים ואינם אלא מנאצים ע"כ ישועו ואין מושיע כו' עוד יקבץ עליו לנקבצים לשוב לבנות רחוב וחומות ירושלים אשר הם פרוצים נכון יהיה הר בית ד' בראש ההרים כמגדל דוד בנוי לתלפיות תאות כל חפצים אז ימלא שחוק פינו אז ישמח ישראל אל גיל אז יושר השיר בארץ יהודה כמלאכי מרום מקדישים ומעריצים עכ"ל הזהב והדברים פשוטים ומזהירים כברקים דש"צ כזה השנאוי בעיני המקום איך ישמע לקול תחנוניו יעו' בש"ס פסחים (קיח ע"ב) דרש רבא מאי דכתיב אהבתי כו' אימתי אני אהובה לפניך בזמן שתשמע לקול תחנוני יעו"ש וכל מ"ש למעלה הוא אפילו רק משום מה שנראה ונשמע עליו שמועות לא טובות דבודאי יש למחות ע"פ דת מלקבלו ומה שנתקבל ע"י הבוערים בעם (מפני שהסית בהם) בלתי רשות הראוי לזה אין שום ממש בהתמנות זה ואסור לענות אמן אחר ברכותיו ובפרט אחר שהשגנו הגביע מגדולי הרבנים ואחרי שנתגלה קלונו כמבואר להלאה בשער זה א"כ אין שום ספק ברשעתו מתחלה ועד סוף דיש בו כל המדות מהפושעים והחוטאים בנפשותם [והאל הטוב יציל עמו בית ישראל מרשעים כאלו המחבלים כרם ד' צבאות ומחרחרי ריב ומדון בקהלות ישראל היושבים בשלום ושלוה] פשוט דיש להעבירו מכל מלאכת שמים ברשיון מטעם הממשלה הרוממה כי אני פי מלך שמור וכל מ"ש רשמתי לעצמי בעת שבא הענין לפני אבל לידידי הגאונים שיחיו הודעתי דברים כהווייתן ולא באתי רק