באר משה קעח

השו"ב במה שאומר גם הוא שהוא כשר אמנם באמת הא הרואה הוא על השו"ב שיתעסק כדבעי ואם יהיה רואה קרוב אולי לא יחשוד אותו כ"כ ויסמוך עליו על בדיקת פנים ולא יחשוד אותו שיצטרך לעיין עליו בעין פקיחא אולי ינתק איזה סרכא ובפרט אם יהיה הדבר נוגע אח"כ להשיב השו"ב לחזקת כשרות אם יעיד עליו העוע"ג שנהג זמן רב כשורה דבזה ודאי אין קרוב נאמן

[ד] ובענין מיש הרה"ק שליט"א דחשוד על בדיקת הריאה שהוא מדרבנן אינו חשוד על בדיקת הסכין דהוא מדאורייתא סבור הייתי לומר שחשוד לעבור על לאו דלפ"ע להכשיל במידי דרבנן חשוד להכשיל גם בדאורייתא דלאו דלפ"ע חד הוא ועובר מדאורייתא על לפ"ע אפי' במכשיל רק במידי דרבנן ויש לי ראיות ע"ז ויעו' בשו"ת פני יהושע חיו"ד (סי' ג) אמנם אפשר לומר דבנ"ד הוי הבהמה לחבירו כנאבדה הריאה ולא עביד חבירו איסורא כלל והוי כלא הכשילו ולא עבר על לפ"ע או אפ"ל כיון דאם היה חבירו יודע דלא בדק הריאה לא היה אוכל א"כ עבר על לפ"ע ולא עיינתי עוד בזה כלל וכתבתי העולה על רוחי רק להעיר להדר"ג אך לפה"נ חשודים המה להעביר עינם גם בראותם סרכא שלא כסדרן וזה הוי דאורייתא כמ"ש התשב"ץ

[ה] והנה הדרת גאונו כתב דנראה דפגימה פחות מחג"צ הוא דרבנן והביא ראיה מהריטב"א שכתב דפחות מחג"צ אסור לכתחלה ומותר בדיעבד ולשטתו ביומא (יא ע"ב) דבדאורייתא לא שני לן בין לכתחלה לדיעבד וא"כ פחות מחג"צ הוא דרבנן עכת"ד בזה היה אפ"ל כיון דאין החשש אלא לכתחלה אין להחמיר ולהצריך רחוק דוקא וגם ראיית הדר"ג מהתשב"ץ דהמזלזל בבדיקת הריאה הוא אפיקורס כונתו למ"ש בח"א (סי' סז) יעו"ש דמיירי באותם שבועטים ומתפקרים כנגד חז"ל שאומרים שהם גזרו עלינו גזירות שאין אנו יכולים לעמוד בהם שאיסור הסרכות גורם הפסד כו' עכ"ל ונראה דאם רק משום עצלות אינו בודק ולא משום אפקירותא אינו ענין לדברי התשב"ץ ואפי' אי מחמת חימוד ממון ג"כ אינו ענין לאפיקורסת אמנם הדר"ג צדקו דבריו בדרך ממ"נ אי משום אפקירותא הוי אפיקורס כמ"ש התשב"ץ ואי משום עצלות א"כ אינו נאמן גם על בדיקת הסכין שיש בו טורח כאשה דמשום דסתמן עצלנות הן אין סומכין עליהם בדבר שיש בו טורח יעו' בש"כ יו"ד (סי' קכז ס"ק ל) ויעו' בפני יהושע ריש חולין על דברי התוס' ד"ה הכל שוחטים דנשים אין נאמנות על בדיקת סכין (יעו"ש ויש להוסיף על דבריו דבקדשים היו נותנים להם סכינים בדוקים מבית החלפות ואפשר שגם הוא ז"ל נתכוין לזה) ואפי' לדברי הרשב"א שהביא שם דנשים נאמנות על בדיקת הסכין אפ"ל דוקא בימיהם שלא היה הבדיקה בעצמה שום טרחה שהיו מרגישין בבשרא ובמיא וס"ל להרשב"א דאפי' מומר לתיאבון טרח בבדיקת הסכין (יעו' בחב"ש סי' ב ס"ק יג) ורק לא יטרח לחזור אחר סכין אחר (כמ"ש רש"י חולין ד ע"א או לתקני שמ"ח (סי' ב ס"ק יב) דבבדיקת הסכין לא טרח ובהליכה טרח צ"ל דלא לחזור על סכין אחר שכתב רש"י היינו לחפש אם א"י באיזו מקום ימצא בזה לא יטרח) משא"כ לדידן דאין אנו מרגישין בבשרא בלשנא ובמיא רק בטופרא וצריך ע"ז מתינות גדולה וישוב הדעת ויראת שמים כמ"ש רבינו יונה וכאשר אנו רואים בעינינו דלהעמידו שיהיה חד וחלק הוא טרחה גדולה הן הבדיקה והן ההשחזה אח"כ ביה ודאי הוי טרחא דאין עצל נאמן בזה ועוד כיון דבלא מתינות וישוב הדעת וי"ש קרוב מאוד לטעות בו צריך ע"ז מוחזק בכשרות דוקא כביו"ד (סי' פג ס"ז) ובט"ז שם (ס"ק יא) ושם (ס"ח) וכברירת דגים קטנים (בסי' קכז ס"ג) לענין אשה ואם איתרע חזקתו לא עדיף מאשה ויעו' בס' הארוך מש"כ (סו"ס ח"י) בענין מ"ש הרמב"ם בהלכות שחיטה (פ"א הכ"ו) שאם לא הראה סכינו לחכם מנדין אותו אף בנמצאת יפה לפי שיסמוך ע"ע פעם אחרת ותהיה פגומה וישחוט בה וכתב הש"ך וז"ל מיהו י"ל דהרמב"ם ס"ל דהא דקאמרינן ע"א נאמן באיסורין היינו דוקא בע"א נאמן וא"כ זה שלא הראה סכינו לחכם לא כשר מקרי ודוק עכ"ל (והא דהקשו על הרמב"ם מנגנבו גדייו אפ"ל דבזמן הש"ס שהיו מראים לחכם היה ירא אם לא יראה לחכם שיהיה נתפס ע"ז) ואף להחולקים על הרמב"ם אפשר דבזה"ז דאין אנו מרגישין כ"א אטופרא ובגודל ישוב הדעת וי"ש צריך דוקא י"ש ממש וכמ"ש אדמו"ר בשו"ע סימן י"ח ובתשובותיו שם בסוף הש"ע ובכמה תשובות ולא מי שאיתרע חזקתו אף בדרבנן [הג"ה ובענין מ"ש הדרת גאונו בפלפולו הנעים בפחות מחג"צ אי הוי דאורייתא או דרבנן יעו' בב"י סימן י"ח שכתב בענין זה דיש להחמיר באיסורי תורה ויעו' בשבו"י ח"ב סימן נ"ז דהוי סד"א ולא נכחד מהדר"ג פלוגתת הרמב"ן והרא"ש ויעו' בחדושי הרמב"ן חולין (י"ז ע"ב) ובר"ן שם וביש"ש פ"ק סימן ל"ח דהרמב"ן מפרש דהני דבדקו בשמשא כו' ס"ל דפגימת הסכין דכ"ש והא דלא מתרצין בגמ' עלרשב"ל דחשב רק ג' פגימות דס"ל דפגימת הסכין בכ"ש לכן לא חשיב אותו בין הני פגימות דחג"צ תירץ הרמב"ן דאי ס"ל דפגימת סכין בכ"ש כש"כ דהוי ליה למיחשב פגימה ד' בכ"ש דהוי רבותא טפי יעו"ש ויעו' ברמב"ם בהלכות ביאת מקדש פ"ז ה"ב מי שנפגם סחוס אונו כדי שתחגור צפורן, בפגם ושם ה"ד מי שנפגם כצ"ל וכ"ה ברמב"ם ישן שנדפס בלי כ"מ ומ"מ) ריס מריסי עיניו בכל שהוא עכ"ל ואם כן לדברי הרמב"ן תקשי אמאי ל' חשיב רשב"ל בקדשים ד' פגימות פגימת אוזן כו' פגימת ריסי עיניו בכ"ש, ב' צע"ג לכאורה בבכורות ל"ז ע"ב ת"ר הסדק כל שהוא הפגימה בין ביד"א בין ביד"ש מכלל דסדק ביד"ש לא אלא ספק ופגימה בין ביד"ש בין ביד"א וכמה שיעור פגימה כדי שתחגור בה צפורן ע"כ והנה סדק הוא בלי חסרון ופגימה עם חסרון כמ"ש רש"י במתני' שם וכ"נ מלישנא דמתניתין ולישנא דהרמב"ם (שם ה"ג) מי שנסדק סחוס אזנו אעפ"י שלא חסר ואיך יתכן שיהיה פגימה עם חסרון קיל מסדק בלא חסרון דפגימה דוקא כדי חג"צ וסדק אפילו בכ"ש [ואפ"ל דסדק כיון שנראה לעין גרע לענין מום מפגימה דמיירי אפילו לא נראית רק במשמוש חג"צ מרגישין המום אמנם לפי זה תקשה מ"ש בגמרא מכלל דסדק ביד"ש לא משמע דסדק קיל אף דמלישנא דאלא סדק כו' משמע דמכלל פרכא היא ואי סדק קיל מאי פריך אפ"ל דהיו מקובלים דגם סדק אמור ביד"ש או דהסברא נותנת דאין לחלק, ודוחק לפרש דמכלל כו' פרכא היא משום דסדק המור דלפ"ז מאי קושיא דלמא אשמועינן פגימה וכש"כ סדק ואולי אפ"ל דמדנקט מעיקרא סדק ואח"כ פגימה משמע דדוקא הוא (ועכצ"ל כן להסוברים דחג"צ הוא יותר מכ"ש) ואפ"ל דבאמת לפי התירוץ אלא סדק ופגימה בין כו' יש לפרש הברייתא ת"ר סדק בכ"ש וכ"ש פגימה פגימה בין ביד"ש בין ביד"א ומתרץ אלא סדק ופגימה ומה דנקט אחר כך וכמה שיעור פגימה היינו היכא דאינה נראית איך הרגישו אשר מזה נראה סייעתא לדברי הפר"ח (סימן י"ח ס"ק ה') דסבירא ליה דהרמב"ם סבירא ליה דחג"צ היא גם כן כ"ש ומתרץ בזה מה דקשה על הרמב"ם (בה"ש פ"א הי"ד) דכתב ואפילו היה התלם קטן ביותר שחיטתו פסולה (תלם אפ"ל פגם לשון תפירה