באר משה קעז

[א] מ"ש הרה"ק שליט"א להשיג על הדר"ג שיחיה על אשר דן עפ"י השמועה לבד בלי חקו"ד וגב"ע בפניהם אולי נראה לו כן ממ"ש הדר"ג בתשו' הראשונה וז"ל כבר שמענו וידענו מכמה אנשים נאמנים גודל הפרצה בעירם בסדר הבדיקה כו' עכ"ל דמסגנון הלשון נראה דהדר"ג לקח גם השמועה לסניף לפסק דינו וגם אפשר לומר דהרה"ק ס"ל כיון דלרוב הפוסקים אין להעביר שו"ב מחזקתו אא"כ נמצא בו פסול ודאי והוי כמו מינוי [ומ"ש מעכת"ר בשם תשו' רמ"ץ (סימן ג') יעו"ש דס"ל דבאיזו ריעותא אף שלא נפסלו יוכלו להעבירם מטעם אומדנא דמוכח טפי יעו"ש ומביא ראיה מתשו' הרא"ש בהמירה אחות המשודכת דיוכלו לבטל השידוך וע"כ דהוא משום אומדנא דמוכח לענ"ד אין ראיה משם דהתם שניהם נחתו לאומדנא כזאת אם ימיר אח של א' מהם יתבטל השידוך משא"כ בשו"ב הוי כמו מוכר פרה ונמצאת טרפה שכתבו התוס' בב"ק (ק"י ע"ב) ד"ה דאדעתא ול"ד לאומדנא דע"מ לכונסה שכתבו התוס' בכתובות (מ"ז ע"ב) דהתם ודאי לא היה נחית לספיקא משא"כ בנ"ר כיון דלא נפסלו לא עדיף מנמצאת טרפה ועוד דבנ"ד דכבר אכלו משחיטתם ונהנו הוי כמו מן הנשואין שכתבו התוס' בב"ק שם דאמרינו אפילו אדעתא דתפול אחר כך למוכה שחין מקדשה נפשה] וא"כ לדברי המבי"ט (ח"ג סימן ר') כשם שאין להעביר ה"נ אין לשתף אחר עמו יעו"ש אמנם אפילו לפ"ז שפיר עבד הדר"ג שפסק בלא גב"ע בפניו ונכנס בזה לפנים משוה"ד לטובת השו"ב דאם היה הגב"ע בפניו כד"ת אולי היו נפסלים לגמרי ואז ודאי לא היה על העדה שום חוב לטפל בהם ולהושיב עליהם רואה עוה"ג רק היו מעבירים אותם לגמרי כדת ואף אם לא היו נפסלים עפ"י דין בודאי מ"מ מקלא דלא פסיק ומאיזה חשד לא היו מנוקים ובל"ס היו היראים נזהרים מלסמוך עליהם לבד יעו' בתשו' מהרש"ל סימן כ' בענין שו"ב שלא נפסל מדינא וזה לשונו אם רוצים הקהל או יחידים להחמיר ע"ע שלא לאכול מבדיקתו מאן לימחא בהו רק שיהי' דעתו לש"ש כו' ומ"מ שלא לקפח מחייתו ולשלם לו מן הצבור מה שהי' ראוי לבא לו מן השחיטה כו' עכ"ל ויעו' בשו"ת שיבת ציון (כי' כ"ה) בשו"ב שהעיד על הטבח שמנתק סרכות והטבח הכחישו אף דאין לפוסלו מדינא מ"מ שפיר עשו שהעמידו רואה ומשגיח ושאין רשות לרב אחר לבטל דינו [ויעו' בשי"צ שם בד"ה אמנם דרמי דברי הש"ע מסוים א' דהשוחט נאמן נגד הע"א בהכחשה ובסי' ל"ט ס"ט בא' אומר שלא כסדרן וא' אומר כסדרן דלא התירו אלא מחזקת כשרותו של הפרה ותירץ ב' תירוצים הא' דבסי' א' דהוי דאורייתא והאמינוהו כשנים משא"כ בבדיקות הריאה דהיא מדרבנן ל"ש לומר שהאמינוהו כשנים מלבד שתירוצו דחוק לא א"ש לפ"ד הש"כ והט"ז סו"ס א' שהביאו דברי הריטב"א דל"א שהאמינוהו כשנים כ"א בעדות אשה הב' דבסימן ל"ט מיירי דשניהם בודקים יעו"ש וג"ז דוחק ולעד"נ דבסימן א' כיון שבעדות של העד פוסל גם השו"ב לכן מעמידין השו"ב בחזק"כ ממילא גם הבהמה מותרת (ולכן אם יש רול"ד ואתרע חזקת השו"ב אפ"ל דגם הבהמה אסורה) משא"כ בסימן ל"ט דהראשון אמר של"כ היתה וא"כ עדות השני שאומר כסדרן אינו נוגע להשו"ב לכן אצטריך לטעמא דחז"כ דבהמה ותו אכמ"ל] ויעו' בשו"ת אמרי אש חיו"ד סימן א' דפליג על הגרש"ק ז"ל בעובדא דהשו"ב מב"ד ויעו"ש (דף כ"ב ע"ד) ד"ה ואולם דאם דעתם לשלם להשו"ב הוי כהוראת או"ה וכמ"ש הדר"ג באריכות ובפרט שכבר היתה תקנה שם שיהי' עליהם רואה וכן היה שהיה עליהם רואה רחוק וא"כ ממ"נ אם היה התקנה רק לדבר מצוה וידעו שמותר בלי התקנה יעו' בטועו"ד מה"ת סימן קי"א בתקנה שיבדקו השובי"ם זה בפני זה וז"ל גם מה שרצו מקצת לבטל התקנה נמי אין בידם כיון דהתקנה היה לדבר מצוה יעו' ביו"ד (סי' ריד) כו' ובזה כיון שידעו שהוא מותר ונהגו איסור אין להתיר להם בשו"א בעולם עכ"ל ואם היה התקנה מצד שסברו שאסור בל"ז שהיה עליהם איזה חשד הלא א"א כעת לברר בגב"ע להוציא מלב היראים החשד הקודם ולפ"ז מה שפסק כתר"ה להעמיד עליהם רואה רחוק כאשר היה מקודם א"א ע"ז שום גב"ע בפניהם ונראה שמעכת"ר נכנס עמהם לפנים משוה"ד שלא יגרעו הקהל שכירותם ושלא יעבירום כיון דעכ"פ בעוע"ג מותר לאכול משחיטתם (ומדברי המבי"ט הנ"ל נראה דבלא"ה לא שייך צדין שו"ב דאינו מינוי להנהגה ול"ש ע"ז דבר א' לדור שכתב המבי"ט ויליף לה ממלך)

[ב] וגם בענין שהצריך הדר"ג שיהיה עוע"ג רחוק ולא קרוב אף אי נימא כדברי הרה"ק דסגי בקרוב אמנם לטובת השו"ב נאה ומהודר לפניהם יותר שיהיה רחוק ויהיה כדברי השמ"ח (סי' ח"י סעיף כ) דטובים השנים כו' ולא יהיה ניכר כ"כ שהוא מטעם שהשו"ב חשוד משא"כ אם יעמידו עליו עוע"ג קרוב דב' קרובים לגבי הימנותא כחד דמי כמ"ש רש"י (ב"ב ח ע"ב) על ומינה רבי ב' אחין על הקופה וא"כ יראו מזה דהשו"ב הוא חשוד ואין מאמינים לו רק להעוע"ג הקרוב (אמנם אפ"ל לענין שנים שכתב השמ"ח סגי בקרובים ויעו' בפני יהושע (כתובות כב ע"ב) תוס' ד"ה אי הכי כו' וז"ל כגון ששני עדים קרובים מעידים כו' דמותרת לכתחלה בהרגנוהו היכא דב' מעידין עכ"ל ויעו' בסנהדרין (לו א) הטהרות והטומאות בו' האב ובנו כו' מונין להם שנים ופרש"י הטהרות והטומאות שהוראתן ביחיד ואין בהם מנין אא"כ חולקין כו' עכ"ל וא"כ אפ"ל דה"ה לזהירות בעלמא או אפ"ל דכיון דלהמרדכי ודעימיה נאמן היחיד להוציא מחזקת איסור דוקא אם הוא מוחזק בכשרות טפי משמע דבלא"ה בעינן שני עדים ובעינן רחוקים דוקא לדידיה ולפ"ז לזהירות יש לעשות לצאת גם דעת המרדכי)

[ג] ובעיקר הדין בחשוד על בדיקת הריאה אי סגי בעוע"ג קרוב הביא הדר"ג ראיה מבכורות (לה ע"ב) פלוגתת רשב"ג ור"י ורי"ו דלר' יהושע ור' יוסי בבכור בי כהן אין קרובו נאמן לומר דהמום נפל מאליו ורשב"ג ס"ל דאף בנו ובתו נאמנים וכתב הדר"ג דאולי גם רשב"ג לא פליג אלא בחשד דכהן דלא הוחזק בכך משא"כ בשאר חשוד יודה גם רשב"ג דאין קרוב נאמן ויש להביא ראיה לדברי הדרת גאונו מדברי הט"ז יו"ד (סי' שי"ד ס"ק ב) דאם יש ריעותא דהערמה אפי' רשב"ג מודה יעו"ש אמנם לע"ד אין ההיא דבכורות שייך כלל לנ"ד דבבכור בי כהן כיון דבדיעבד ע"פ דין מותר אם הטיל בו הכהן מום ואינו אסור אלא משום קנסא (ובנו לא קנסו אחריו) לכן האיסור קיל בעיניהם ועדות הקרובים הוא לענין אי צריך לאסור לקנוס קרובם הכהן או לא אי עביד קרובם איסורא או לא בזה אמרו ר"י ור' יוסי דאין קרוב נאמן משא"כ בשאר איסורין אם האב מעיד דהבשר שביד בנו החשוד הוא כשר בודאי כי ראה שקנהו מאדם כשר והאב מוחזק בכשרות בודאי נאמן האב ואינו גורע מה שגם בנו החשוד אומר שהוא כשר וכן מעשים בכל יום אם אשה כשרה משגחת בביתה בזהירות ותנצחת שיהיה בהכשר גמור אוכלים בביתה אף שבעלה הוא אוכל נבילות וא"כ בנ"ד אם העוע"ג בדיק הסכין ובדיקת פנים ובדיקת חוץ ויהיה הוא המעיד על הבהמה שהיא כשרה ודאי צדקו דברי הרה"ק שליט"א דסגי בעדות קרוב ולא מגרע