באר משה קעב

במתעצלים בבדיקה נחשדו (דאדרבא יד וצפורן המרבה לבדוק ולקלוף הרי היא משובחת בעיני הקצבים שם) אלא דבעיקר הסרת הסרכא נחשדים המה שאינם עושים כהלכה והוי חשד באיסורא דאורייתא דבודאי צריך משגיח גם על בדיקת סכין וגם לא ראה דברי מרן הרב בתשובותיו (סי' ט) דבזה"ז בשוחט דמתא כל דאיתרע חזקת יראתו שוב איתרע נאמנתו בבדיקת הסכין וכ"כ הד"מ (סי' א) יעו' בקונטרס אחרון למרן הרב שם אות ב מה שהאריך בפרט זה דצריך שיהיה אדם כשר וכתב דמ"ש בש"ע (סי' ס"ו) דפסול לעדות בעבירה של תורה א"צ בדיקת סכין אפי' להרמב"ם היינו ג"כ בשוחט באקראי ובחנם משא"כ בשוחט דמתא ובזה"ז (יעו' בשו"ת צ"צ סי' יב ואכמ"ל) ויעו' ג"כ בפרי תואר (סי' ח"י ס"ק לא) שכתב ולדידי חזי לי דכל בן אדם דמזלול קצת במצוה אחת ממצות התורה קים לי בגויה דלא רמי נפשיה למיעבד בדיקה הצריכה לסכין כאשר צונו ה' יעו"ש בדבריו הנעימים הנאמנים לנו יותר ממאה עדים נאמנים ויעו' בצ"צ יו"ד (סי' יג) בשו"ב דהי' פושע לתפלה דרבנן יש מקום לומר דלא הוי פושע לשחיטה מ"מ לענין בדיקת הסכין יש להחמיר טפי ואין לו חזקת כשרות לבדיקת הסכין יעו"ש שהביא ג"כ מדברי הפר"ח שהבאתי ויעו' ג"כ בטו"ט מה"ג (סי' ח) באם יש רגלים לדבר שעברו על תק"כ דיש להעמיד עליהם רואה אחר ויבדוק להם סכין דמחיצת כרם בית ישראל שנפרצה אין אומרים לפרוץ ח"ו יותר אלא גדור יעו"ש עכ"פ לא ידעתי מה היה לו להרהגה"צ המשיג שרצה בהשגותיו לפרוץ גדר בדיקת הסכין מהשובי"ם (שיעסקו במלאכתם בלא השגחה כלל) אשר לפי דעתי נחוץ להם השגחה גם על בדיקת סכין ע"פ התורה והמצוה מכל הנך טעמי שכתבתי לעיל ויותר ממה שרשום על הגליון חרות על לות לבבי מעשה השובי"ם ותחבולותם בעיר א' והשם יגדור פרצת עמו ישראל וישיב שופטינו כבראשונה

[ג] כתב הגה"צ שליט"א ישתקע הדבר ולא יאמר למה לא יהיה הקרוב נאמן בעדותו על הבהמה הנה הוא כתב כן מסברת עצמו והיה לו להביא דברי הש"ס בכורות (לה ע"ב) דכהן אינו נאמן על בכור משום דחשוד להטיל בו מום ואפסקא הלכתא כרשב"ג דאפילו בנו ובתו נאמנים ולכאורה הטעם בזה כיון דמעידין על הבהמה לא קמפסלי משום קורבא אבל באמת אחר התבוננות יש מקום לומר להיפוך דמשם ראיה לסתור דברי המערער דהא רבי יהושע שם אומר דבכור בי כהן צריך שנים מן השוק להעיד עליו ור' יוסי אומר אפי' הן עשרה והן בני ביתו אין מעידין נמצינו למדין מדבריהם דאף שהן מעידין על הבהמה מ"מ כיון דהכהן חשוד והמה קרובים לא מיהמני וא"כ יש מקום לומר שלא לאפושי בפלוגתא (וכמש"ל אות ב) דאף רשב"ג לא פליג אלא בחשד דכהן דלא הוחזק בכך אלא דרבנן גזרו על כל הכהנים (וכדאמרינן בש"ס שם לר"מ דאמר החשוד על הדבר כו' ה"נ דלא דיינו כו' אימר דאמר ר"מ לחששא לאחזקינתו מי אמר) יעו"ש ברמב"ן ורא"ש לענין רועה כהן בי ישראל שכתב להדיא דכיון דאפילו בנו ובתו מיהמני סברא הוא דכש"כ רועה כהן בי ישראל דהא מיקרבא הנאתייהו דבנו ובתו הסמוכי' על שלחן אביה' טפי מרוע הכהן בי ישראל ואפ"ה מיהמני משום דלא גזור רבנן אלא של עצמו ממש יעו"ש עוד במה שכתבו וכיון דפלוגתא דלישנא הוא וליכא איסורא אלא גזירה דרבנן גרידא לקולא נקטינן יעו"ש (ובש"ס לו א' דהקילו בזה אפילו בעד מפי עד כבעדות אשה וברמב"ם פ"ב מהלכות בכורות הט"ו דאפילו אשה נאמנת והיינו מדאמרינן אשתו כגופו מוכת דאשה דעלמא נאמנת ויעו' בתפארת למשה יו"ד (סי' שי"ד) שחקר אי עכו"ם מסל"ת נאמן בזה כיון שאינו אלא דרבנן נראה שנאמן) אבל היכא דאין לו נאמנות מצד שהוחזק לחשוד שפיר יש מקום לומר דאדרבה מוכח משם דאף בכה"ג דאינם מעידים רק על הבהמה לכ"ע אין קרובים נאמנים כמובן ועוד דאפילו נימא דיותר נראה משם דאפילו שאר חשוד ג"כ נאמן קרובו להעיד בכה"ג דמעיד על הבהמה מ"מ יש מקום לחלק דהיינו דוקא היכא שהעיד בפירוש לפני ב"ד בודאי לא ישקר אבל רואה ומשגיח דא"צ עדותו בפירוש וסגי לנו בשתיקתו שלא יאמר עליהם שום ריעותא א"כ שפיר יש מקום לומר דקרוב אף אם יראה איזה דבר יחפה עליהם ויש סעד לסברא זו מדברי הש"ס כתובות (כז ע"ב) התם דשתיקתה מתירתה לא מיהמנה (להיות זו מותרת על ידה דא"נ חזיא לא מסהדא) הכא דשתיקתה אוסרתה מהימנא כו' תרתי לא עבדי (חדא למישתק בקלקולה ועוד דתיתי ותשקר) ויש בזה לפלפל ע"פ ב' תירוצי תוס' (שבועות ל ע"ב) ד"ה אבל ואכמ"ל דלפע"ד יש עוד מקום לומר להיפוך דאפי' לדעת גדולי האחרונים שהתירו שאב יוכל ליתן קבלה לבנו היינו משום שאין עליו שום רעותא יעו' בשו"ת שבות יעקב ת"א (סי' מד) מ"ש בשם הלכות קטנות ובמה שחלק עליו ובמה שכתב הוא צד קולא כיון דבלא"ה רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן (ויעו' בתשו' בל"י סי' א ובתשו' חות יאיר סי' קכ"א ודו"ק) משא"כ בנ"ד דאיתרע חזקת השובי"ם ואינם נאמנים בלא רואה שפיר יש מקום לומר דכ"ע מודים דצריך רחוק ולא קרוב וכמש"ל ויעו' ג"כ בשו"ת צ"צ החדש (סי' יא) ויעו' ג"כ בטוטו"ד מה"ג (סי' ת) לענין תששא דגומלין דיש בזה פלוגתא שחקר ג"כ לחלק דהיכא דלא בעי בדיקת הסכין ואינו רק זהירות לא שייך תשש גומלין אבל היכא דאיתרע חזקתייהו ובעי בדיקת הסכין מדינא א"כ יש לחוש לגומלין יעו"ש ויש בזה אריכות דברים אכמ"ל דעכ"פ בנ"ד אף כי יש עוד לפלפל בענין זה דדין קורבא אכן בנ"ד בלא"ה כתבתי בפס"ד דצריך רחוק ולא קרוב מפני שראיתי את הנולד דבל"ז יהיה הקלקול כמוקדם דמפלגה א' ירצו שהשו"ב הזקן כו' שאינו ראוי לשחוט עוד הוא יהיה הרואה ומפלגה שני' ירצו בבנו של השו"ב השני ויהיה כשמור לי ואשמור לך וכאשר באמת כן דרשו אח"כ ונסתמו דבריהם מפני הפס"ד ולכן לא ידעתי מה רצה הרה"ק המשיג להכניס ראשו למקום רחוק כי גם קרוב יוכל להיות רואה ולעשות אותי כטועה בדבר פשוט ובמכת"ר כי רב לא תלי ולא הרגיש בכל מ"ש וגם לא היה לו חקירה ודרישה (רק במה ששמע מפי השובי"ם) להבין ולראות כי עיקר הבנין תלוי בזה להציל נפשות רבות ממ"א כאשר כן קיימו וקבלו כל החרדים למנות עליהם רואה ומשגיח י"א ומופלא רחוק (גם ממעשיהם) ולא קרוב (לפסוק הקשר שעשו מכבר) ורק אז יאכלו ענוים וישבעו

[ד] מ"ש כ"ק באות ד א"צ שום תשובה דכל בעל שכל ישר יבין דהוי כש"כ דאם בטבחים שלא שאלו משך זמן שום שאלה בשאר טרפות אף דלא הוי מיעוט המצוי מ"מ כיון שהוא נגד החוש העבירם לגמרי מכש"כ בריאה דהוי מיעוט המצוי וצריך בדיקה משום זה והבדיקות יוצאים מאתם בהכשר דודאי איתרע חזקת השובי"ם ומה שהביא מהא דש"ע (סי' סה) אם כי לפני השובי"ם כאלו טובים דברים אלו כי הטבחים צריכים יותר חזקת כשרות מהשובי"ם אבל בזה לא העדיף כ"ק כת השובי"ם שהחרדים לא יהרהרו אחר בדיקתם ובפרט שהד"מ (סי' א) כתב שם גם על השו"ב דבזה"ז גם השו"ב צריך להיות אדם כשר כדלקמן (סי' חי) (דהרבה צריך ישוב הדעת ויראת