באר משה קעא

שכן נראה גם מדבריו שם גבי פסול ע"א שנמצא גנבה בידו וא' הוחזק לריק ופוחז ואף שלא גבו עדות בפניהם מיפסלי משום דכן הוא מפורסם לכל ואף הבעל דבר לא יוכל להכחיש זאת (יעו"ש דאח"כ כתב רק ליתר שאת דיש לפסול עדותם משום דלא גרע סוף דינא מתחילת דינא) ויעו' ג"כ בשבילי דוד יו"ד (סי' קיט ס"ב) ויעו' ג"כ בשו"מ מה"ק להגאון מלבוב ח"א (סי' נא) דאפי' רק ברגלים לדבר (בשו"ב שהיה קלא דלא פסיק שהוא נוטה אתר הבצע) א"צ גב"ע בפניו אף להעבירו ועכ"פ בזה נסתר ג"כ דברי הגה"צ המערער דאיך דנתי מזמן ב' חדשים על כל זמן וזמן ואיך לא הבין מדברי מכתבי (שכתבתי שנודע לנו מכבר גודל הפרצה ותמהתי על הרב משם ששתק עד כה) כי מכה נושנת היא ועכ"פ היה לכ"ק לדרוש מהקרובים אל החלל ומדוע בי מצא חוב שגביתי עדות שלא בפניהם והוא האמין לדברי השובי"ם בעצמם ונתן בידם השגותיו אשר עי"ז ניתן יד כו' לסתור הבנין והגדר להציל נפשות רבות מחשש איסור נו"ט אשר כן לא יעשה וכו' וכן מ"ש הגה"צ אשר באמת יש בזה הכחשה ממי קבל האמת הזה אם לא מפי השו"ב אותו ואת בנו אבל סהדי בשמים וגם על הארץ כי אחרי שהשיגו שם מכתבי וקבלו כולם באהבה לקיים כל הכתוב שם באו בלל קורתי השובי"ם וכו' וגם החוכר הישן והחדש ושאר נכבדים משם ובתחלה התחילו השובי"ם להכחיש מספר הכשרות וכשהראה להם החוכר הישן מהבוך רשימות הכשרות לא מצאו מענה וגם אני אמרתי להם אז וכי על משך השני חדשים לבד אנו דנין הלא גלוי וידוע לפנינו מעשיכם מאז ומקדם אם תרצו לחקור ולדרוש בכל הפרטים בפניכם לא ידעתי אם יהיה לזכיתכם ונאלמו כאלמים לא פתחו פיהם וא"כ בלא"ה נסתרו כל ההשגות מגב"ע שלא בפני בע"ד ובמה שלא עשיתי צירוף מכל השנה וכן מ"ש כי רק מפי השמועה ואומדנא קלה דנתי את השובי"ם שהם מוחזקים בכשרות כו' מי הגיד להגה"צ נביאות זו אם לא השובי"ם המסתופפים בצלו אבל מה יאמרו אנשי א' ואגפיה החרדים לדבר ד' (חוץ מבעלי אגרופים) היודעים דרכי השובי"ם מאז ומקדם ויעו' ג"כ בשו"ת טוטו"ד מה"ג (סי' ח"י) דבע"א ורגלים לדבר יש לפסול שו"ב דהוי כסוטה (ויעו' במהרי"ק שורש לג ורמ"א יו"ד (סי' ב' ס"ב) וש"כ ותב"ש שם ויעו' בנוב"י אה"ע סו"ס נ"ד שחידש כן אפי' בדשב"ע והעירותי בזה בספרי מנחת משה אה"ע (סי' יב אות ד) מדברי המשנה למלך פ"ג מהלכות סוטה הכ"ג) ויעו"ש בטו"ט (סי' מ) דאפי' ברגלים לדבר לחודיה בלא ע"א יש לאסור שחיטתו (וכמש"ל ג"כ בשם השו"מ) ויעו' בשו"ת רמ"ץ חיו"ד (סי' ג) דאפי' ע"פ אומדנא לחודיה יכולים הקהל להוסיף עוד שוחט ומחוייבים הב"ד ללמדם שיטענו כן וחיזק דבריו מש"ס ופוסקים ויש לי ת"ל להאריך בזה אכמ"ל דעכ"פ המעיין לאמיתו יבין שרק במדת הרחמים התרתי השובי"ם ע"י רואה ומשגיח

[ב] כתב כיון שמקילין רק בבדיקת הריאה דרבנן איך דנתי אותם לחשודים על בדיקת הסכין דאורייתא הנה אף לדברי כ"ק הא בתשב"ץ מבואר דהמזלזל בבדיקת הריאה נקרא אפיקורס ואין לו חלק וכו' וא"כ חלילה לנו ליתן מקום ביד השובי"ם שידעו דבדיקת ריאה קיל מבדיקת סכין ובפרט כיון שהביא דברי הבית אפרים ומדוע לא ראה שהב"א בתשובותיו (חיו"ד סי' ד') תמה על הנוב"י (מה"ת חיו"ד סי' ג) שכתב דחשוד לבדיקה שהוא מדרבנן אינו חשוד לשחיטה דאורייתא ותמה דהא גם בשחיטה יש כמה איסורי דרבנן כגון שהיה במיעוט בתרא וכדומה יעו"ש וא"כ הא גם בבדיקת סכין יש כמה עניני דרבנן ובגוף פגימת הסכין אם הוא פחות מחגירת צפורן כיון דיש מקילין א"כ יש מקום לומר דאף להמחמירין לא הוי אלא דרבנן יעו' שבת קלת מי איכא מידי דרבנן מחייבי חטאת ור"א שרי לכתחלה אבל אי משום הא לא איריא יעו' בש"ע אה"ע (סי' קכ) בב"י ובב"ש ס"ק ת' ויעו' בתוס' (יבמות ק"כ ע"ב) ד"ה כליו ובש"כ חו"מ (סי' סה) ושם בש"ס גבי מגויד דיש חולקין ובתשו' הריב"ש (סי' שע"ט) כתב דדינא דאורייתא קאמר ר' שמעון בן אלעזר יעו' ב"ש שם ס"ק ק"ב (בסי' יז) ועוד בכמה מקומות אין מספר אכן זה דוקא היכא דמצינו בהדיא דלאחד יהיה מותר לכתחלה ולהשני יהיה חשש דאורייתא (דבדברי הש"ס דשבת יעו' מ"ש הרשב"א) אבל היכא דאינו מבואר להדיא הסברא נותנת דלא נשוי פלוגתא רחוקה יעו' בש"כ תו"מ (סי' כה ס"ק יד אות יד וב"י יו"ד סי' קצד ובב"י אה"ע סי' קכא) ד"ה היה בריא ובתשו' באר שבע (סי' כ) ויעו' מ"ש בס' מנ"מ אה"ע (סי' ד) לענין חשש דבדדמי ובס' ברכת משה קוה"ת (סי' ג אות ב') וראיתי להריטב"א (בחולין יז) ד"ה ר"ת כתב וכל מה שמרגיש בו פגם אין שוחטין בו לכתחלה ואע"פ שאין בו אלא חגירת חוט השערה ואם שחט כל שלא היה בו חגירת צפורן כשרה עכ"ד א"כ מוכח דס"ל דפחות מחג"צ לא הוי רק איסורא דרבנן מדקמכשיר דיעבד וכמ"ש הריטב"א עצמו (סוכה יא ע"ב) ד"ה ואי רבנן דליכא למימר דמצוה לאגדו לכתחלה מה"ת אלא דיעבד אם לא אגדו כשר דהא כל בדאורייתא לא שני לה בין לכתחלה בין בדיעבד וכו' יעו"ש ויעו' בפ"י גיטין (כט ע"א) ד"ה רשב"ג וד"ה ורמינהו ובשב שמעתתא ש"ו סוף פי"ח (שכתב כן מסברא דנפשיה ולא ראה שכן כתב הריטב"א בסוכה) ויעו' מ"ש בס' מנחת משה אה"ע (סי' ת' אות ב) (מ"ש להעיר מש"ס סוטה י"ט ע"ב) וסי' יא אות א) ובס' ברכת משה קוה"ת (סי' מ) דברי ידידי הגאון וצדיק חכם מדיני הי"ו (כעת נדפסו דבריו ג"כ בספרו הנפלא שדי חמד מערכת ד' אות ט"ז) שהביא הרבה מחכמי ספרדים דדעת רובם דבדאורייתא לא מפלגינין בין לכתחלה לדיעבד ויעו' בשו"ת צמח צדק חיו"ד (סי' טז) שהאריך לבאר שיטת הראשונים בשיעור פגימת הסכין ובאות י הביא ג"כ דברי הריטב"א דבדיעבד הכל מודים שאינו נפסל אלא בחגירת צפורן ואם כי תחלת דבריו צ"ע מאד במה שרצה לדמות פגימה דקה לחצי שיעור דאסור מה"ת משום חזיא לאיצטרופי דאין לזה הבנה ואכמ"ל כיון דגם לפי דבריו מסיק דכיון דאין האיסור במאכל רק בסכין אין בחצי שיעור אלא איסורא דרבנן יעו"ש ועכ"פ לפמש"ל הכרח לומר כן בדברי הריטב"א לפי מ"ש הוא בעצמו בחידושיו לסוכה ואכמ"ל דודאי כמה איסורי דרבנן יש גם בבדיקת הסכין וא"כ אף לפי דבריו דאינם חשודים רק על בדיקה בדרבנן ג"כ צריכין רואה ומשגיח גם על בדיקת הסכין וכ"ז כתבתי אפי' לפי דבריו דקמשוי להו לדעתו רק כחשודין על הבדיקה אבל באמת זה דוקא במי שחשוד שמעלים עין מבדיקה משא"כ בזה דאדרבא בודקים הרבה ומראים אומנתם בטלפי צפורניהם על הסרכות ומחמת ריבוי הכשרות שהוא נגד החוש נפל החשד עליהם שנותקין הסרכות מבפנים ומכשירין האיסור (יעו' מש"ל אות ה) אטו איסור סרכא איסורא דרבנן היא אתמהה יעו' סי' קיט סי"ד בט"ז שם ס"ק טו וש"כ שם ס"ק כט ובזה יובנו דברי העבודת הגרשוני דלא יסתרו דבריו דסי' יט להך דסי' נד וכמ"ש בס' ברכת משה קוה"ת (סי' כה) אות ד' (וכ"כ בשו"מ מה"ג ח"א סי' קא) והוספתי נופך שם לפלפל בענין זה ואכמ"ל דידעתי כי המשיג ברצותו להשיג יאמר דזה דוקא בנמצא אחריו סרכא אבל מי שיודע מצב הבדיקה בעירם (ואת הקלא דלא פסיק זה רבות בשנים כי בעיר א' אין אוכלין בשר כשר) יראה ויבין דנ"ד גרע טפי דלאו