באר משה קע

ב' חדשים דן ועשה הוכחה על כל זמן וזמן והלא לפחות הביא הוא בעצמו מקונטרס פו"ע מה שהעיד מאומן שבעירו דבכל השנה ביחד לא נמכר למחצה כשרות הרי מוכח מהדברים דיש זמן שהיו הרבה כשרות וכמו כן יש שנמצא זמן מה שיוצא הרבה טרפות והם רוב נגד הכשרות ולכך אומר עדותו מכל השנה יחד וגם בזה אין חיוב שיהיו הטרפות רק על שאלת הריאה שזה מוטל על השו"ב כי אם בצירוף שארי טרפות שא"א לדון מזה על השו"ב ואם כן לפחות היה לו להחכם לעשות צירוף מכל השנה כמו שהביא סייעתו, מהקונטרס ואז היה דן בזה לפי דעתו אם עלה בידם לצירוף השנה לשליש או לרביע אשר לא שמענו עד כה השיעור בזה וגם בזה בדרישה וחקירה דוקא

(ב) לו יהיה שסמך על שמועתו ואומדן דעתו הלא אין זה רק אומדנא שמקילין הם בבדיקה של הריאה שאינה רק מדרבנן ואיך דן מזה לחשוד אותם על בדיקת הסכין שחיוב הבדיקה מה"ת ומסתמא איננו בחזקת בדוק כמו בריאה דאיכא רוב מה"ת וכמ"ש בתשו' ביא"פ ואין נעשה חשוד מאיסור לאיסור כ"ש מחמור לקל והלא כמה פוסקים חולקין על הרמב"ם וסוברים דאפילו במומר לדבר א' א"צ לבדוק לו סכין כש"כ בחשוד על דבר אחד דלכ"ע לא נעשה חשוד על דבר אחר

(ג) מה שכתב שהמשגיח לא יהיה לו קורבא עמהם נתחלף לו ענין בענין שזה שייך לחקור אם הקרוב מעיד על השו"ב ליתן לו קבלה ולהסמיך אותו אבל המשגיח שעומד על השו"ב איננו מעיד רק על הבהמה שיצאה בחזקת כשרות ומה שייך לזה פסול קורבא והא ע"א נאמן באיסורין ואם השו"ב איננו נאמן בעדותו על הבהמה משום שנעשה חשוד בעיניו למה לא יהיה נאמן הקרוב בעדותו על הבהמה וישתקע הדבר ולא יאמר שע"ז שייך לחקור בענין פסול קורבא

(ד) מה שהביא בשם תשו' דברי חיים אנכי חפשתי ולא מצאתי שם כעת אך גם למה שהביא אין דמיון משם לכאן שבמוכר בעצמו בשר בעינן חזקת כשרות יתירה וכמ"ש בש"ע סימן ס"ה סעיף י"ד וכמו שהאריכו הפוסקים בטעמא דרמב"ם וגם שייך בשם חימוד ממון לא כן בשו"ב שנוטלין שכרן בשוה

(ה) מה שהביא בשם הגאון מהרש"ק במעשה דב"ד מלבד מה ששם היה כל ימיו כן אך לא ע"ז לחוד פסל אותו רק שהגאון עמד בעצמו על בדיקתו וראה שברוב מהירת אומנתו העלים ת"י כמה טרפות והשו"ב הכחישו וע"ז רצו איזה גאונים לדון בזה דין ע"א בהכחשה ולא להאמין להרב וע"ז היו רבים העוזרים להגאון מהרש"ק להאמין להרב נגד השו"ב

(ו) מה שכתב מהא דרמב"ן שהחמירו בממונה לרבים ז"א אלא לענין אם יצא שגגה מת"י לתת עליו דין מזיד אבל מאין הוא דן שיצא איזה מכשול מתחת ידם ואדרבא כיון שנעשה ממונה לרבים חזקת כשרותו הוא ביותר שלא לחשוב עליו מחשבת פיגול כי אם בראי' ברורה כנודע מענין ש"ץ הממונה לרבים

(ז) מה שהביא דגם במלתא דל"ש עושין תקנה והעיר בזה מהמלמ"ל פ"ד מהלכות מלוה הלכה י"ד הנה שם מבואר להיפוך דבדבר שהוא משום גדר לכ"ע אין עושין גדר ותקנה משום מלתא דל"ש וכאן אין התקנה רק משום גדר וגם מה שהביא בשם הישועות יעקב טעם זה לא שייך אלא בתקנה כללית שגזרו חז"ל על כל ישראל משום שהמיעוט בעולם אבל לא להחזיק אנשים פרטים שהם מן המיעוט: [ח] מ"ש שכבר היה בעירם תקנה מגדולי הדור שיהיה רואה בעיר א' כפי ששמעתי הנה הרב הגאון הנ"ל בעצמו היה מן המבטלין התקנה ואם רוצה הרב הגאון מחדש לעשות תקנה וכו' אבל על הרב אני אומר דאף דהוא נחשב לגדול זמנינו מ"מ מצינו גם על הלל אמרו דגזר לדורו ולא קבלו ממנו מה שנלע"ד רשמתי לך אביך דו"ש. ע"כ דברי הרה"ג ה"צ בחי"ק אך כבוד חכמים הסתר דבר

סימן טו

מה שכתבתי בעו"ה על דברי המערער הגאון עיר וקדיש שליט"א והמעיין יראה כי דברי ת"ל מכוונים להלכה

[א] בתחלה הראה כ"ק כי אוהב לטעון ולא לפרוק ש מתפלא שלא עיינתי בתשו' רש"ל ורמ"א (הידועים לכל בר בי רב והוא דינא דש"ס ב"ק קי"ב ע"ב) לו יהיה כדבריו הא נשאלתי בענין זה מרב העדה אשר עליו מוטל לעשות גב"ע וכי זה פעם הראשון להשיב למקומות רחוקים לרב העיר כפי הצעת שאלתו אכן אף אם רב העיר לא גבה עדות בפניהם לא עדיף כח השובי"ם עי"ז ויש בזה אריכות דברים [ובתשו' לטולטשין כתבתי בעזר החונן דעת באורך בדברי הרש"ל והרמ"א והנוב"י אה"ע (סי' ע"ב) ופלפלתי בדברי הריב"ש וסי' רסו) במה שדקדק בדברי רש"י כתובות (כ' ע"א) ובתשו' הרלב"ח (סי' קלא) חלק עליו מדברי הרמב"ם פי"ח מהלכות עדות ה"ה ויעו' בתשו' מהרי"ט אה"ע (סי' לז) והבאתי שם דברי הגאון מהרת"י תאומים בקונטרסו מה שתמה בזה וכתבתי לישב שם ע"פ שיטת הרמב"ן בכתובות שם באופן שמדוקדק היטב בלשון הרמב"ם שם כשיטת הריב"ש ויעו' ג"כ בשו"ת דברי ריבות (סי' ש"ל) ומהר"מ אלשקר (סי' סא) וש"כ (סי' מו ס"ק קב) וסו"ס לח ואכמ"ל] וידועים דברי המאירי בחידושיו (לב"ק קיב) דלאפרושי מאיסורא מקבלין עדות שלא בפני בע"ד שזכות הוא לו וכ"כ בתשו' הרדב"ז ח"א (סי' ע) דהלכה זו דבאיסורא מקבלין עדות שלא בפני בע"ד אינה צריכה לפנים ואף לדעת המהר"ב אשכנזי בתשובותיו (סי' ה) דהיכא דפתיך בהדיה דררא דממונא אין מקבלין שלא בפניהם אפי' על האיסור הנה בנ"ד בפירוש כתבו לשם שלא יגרעו שכירתם ורק להוסיף רואה ומשגיח ואין להם שום דררא דממונא רק תוס' זהירות והכשר וכבר ראינו להגאון מהרש"ק בא' מתשובותיו בטו"ט מה"ק שהשיב אפי' לפסול שו"ב בגב"ע שלא בפניו מטעם דאין צריך בזה תורת עדות כלל כיון דהוי לאפרושי רבים מאיסורא (ויעו' ג"כ בשו"ת רמ"ץ להגאון מסאמבור חיו"ד (סי' יב) שחיזק דברי הגאון מהרש"ק בנדון הקצב הידוע שפסל אותו בגב"ע שלא בפניו מטעם דבאיסורא א"צ תורת עדות ודי באמיתות הענין) ובפרט דכפי הנראה גם לכתחלה היה קשה לו להרב שם לקבל עדות בפניהם מהקצבים והחוכר אשר יש קשר ביניהם (כאשר אנו רואים עתה בחוש) והיכא דלא אפשר הא אפי' לכתחלה גובין עדות שלא בפנים (וכמבואר בפסקי מהרא"י הו"ד ברמ"א סכ"ח סט"ז) אכן באמת וכי אנו דנין רק על השחיטה ממשך שני חדשים דרק עילה מצאנו שיתעוררו עי"ז על סדר בדיקתם אשר מכמה שנים נודע ומפורסם לכל בידיעה כראיה שטרפות בעיר א' הוא מלתא דלא שכיחא כלל ולא יכחיש זאת כל איש חרד היושב שם ואגפיה וא"כ הא בדבר המפורסם וידוע א"צ גביות עדות כלל ואם היה מעיין הגה"צ בגוף תשו' הרמ"א שם (סי' יב) היה רואה