באר משה קסג

גוזרי גזירות נוטלין שכרן ומתפרנסים ממנו לפי שלא היו פסוקים במלאכתן עכ"ל הרי דשי' דהיה להם מלאכה ובטלוהו דאל"כ היה לו לומר בשום מלאכה כו' כמו שכתבו התוס' ודוחק להשוות דברי רש"י לדברי התוס' אבל לפמש"כ אותם העניים היו יכולים ללמוד עם תלמידים בחנם מבלעדי הישיבה שהשיבם ר"ג וא"כ כשבא ר"ג ובקשם ללמוד בישיבה שלו היו יכולים לקבל שכר כן נ"ל לישב שיטת רש"י [וע' בשטמ"ק לכתובות שם שהביא לשון רש"י במהדו"ק כהתוס' אבל לשון רש"י בתלמודא דידן מהדו"ת משמע כמשכ"ל] והנה הא ודאי מוסכם דשכר טרחא מותר לקבל ואינו אסור אלא שכר ליחוד וכהדא דאמרינן בספ"ב דקידושין דשכר הבאה ומילוי מותר וכן אמרינן באילא דיבנה דבנפיש טרחיה התירו לו ליקח יותר] אבל כ"ז טרחה שאינו משתתף עם הלימוד אבל הטרחה המשתתף עם הלימוד כנראה אסור לקבל וכן ברפואה שכר האמירה הוא הלימוד כ' הרמב"ן שאסור לקבל אבל שכר טרחא מותר לקבל היינו (כדומה) אם מטריח את עצמו בעשיות הרפואות או כדומה והוי כמו שכר הבאה ומיצוי ויעו' ב"י (סי' שי"ב) ובדרישה שאף לפי שאין לו בטלה דמוכח נותנים לו שכר טרחא ואכמ"ל

[טו] והנה מצאתי דבר נפלא וחדש בעיני בסמ"ק מצוה ק"ו שכ' מצוה ללמד לאחרים ובחנם כדדרשינן ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלקי מה אני בחנם אף אתה בחנם והתירו חכמים למלמדים ליטול שכר שמירה כגון קטנים והוא הדין לכל אדם שיש בו טורח כדאמרינן מלמדים הלכות קמיצה נוטלים שכרם מתרומת הלשכה עכ"ל, נראה שתירצו בזה שאינו מחויב רק ללמד באמירה ולא בפעולת הגוף להראות איך קומצין וע"כ קמיצה שהיא מעבודות קשות ולא יוכל ללמד לאחרים כי אם בפעולת הגוף שיקמוץ לפניו או שישחוט לפניו מחויב לשלם לו בעד הטורח ומותר לקבל שכר בעד זה אף שהמצוה משותף עם הטורח ולפ"ז בעד כל פעולת הגוף המשותף עם מצוה צריך לקבל שכר ומותר לקבל שכר כ"א בעד אמירה אינו רשאי ונמצא דבעד השבת אבדה משום מה אני בחנם כו' מותר ליקח שכר ומסוף דבריו נשתוממתי שלמדתי עוד שכתב ז"ל אך למבינים באמירה אחת אסור ליקח שכר [וכנראה ששיטתו דבאמירה השניה מותר ליקח שכר בעדה וכן סיים וכתב ז"ל] ואעפ"כ יש מצוה לומר כמה פעמים כדאמרינן בעיר אמריה תאמר אם אמרת דברי תורה חזור ואמור ולפום צערא אגרא עכ"ל הרי דאעפ"י שמצוה לומר כמה פעמים מותר ליקח שכר בעד הפעמים השנים ואינו אסור רק באמירה הראשונה ואולי מפני זה התיר למלמדי הלכות קמיצה מפני שהיא מלאכה שצריכה ללמדה כמה פעמים ועל הפעם השני וכו' מותר לקבל שכר אלא דקשה לי מסוגיא דנדרים (דל"ז) מיתבי תינוקות אין קורין בתחלה בשבת אבל שונין בראשון בשלמא לר' יוחנן דאמר שכר פיסוק טעמים היינו דאין קורין בתחלה בשבת ופרש"י ז"ל דהואיל ומעולם לא למדו ד"ז אלא עכשיו אינו מלמדו אלא בשכר ואתי למשקל שכר שבת אבל שינון עביד ליה בלא שכר עכ"ל וכן כתב הר"ן ז"ל לפי שעיקר השכר אינו אלא על קריאה ראשונה ואחזרה לא שקלי אגרא עכ"ל ומתבאר בדברי הרא"ש שכתב ז"ל אין קורין בתחלה משום דאסור ליטול שכר שבת אבל שונין שכבר ידעו בפעם הראשון פיסוק טעמים ועל שאר הלימוד אינו נוטל שכר עכ"ל וקשה לפ"ז גם לר"י להסמ"ק הא בפעם השני מותר ליטול שכר בעד לימוד וא"כ נהי דפיסוק טעמים הוי חזרה אבל מה שחוזר עמם הלימוד הלא יעול שכר בעד זה שהרי מותר לו ליקח שכר בעד הלימוד בפעם השני וא"כ אסור בשבת ועל כרחנו דדעת הרא"ש אין כדעת הסמ"ק לכל הפחות ולדעת הסמ"ק נהיה מוכרחים לפרש אבל שונים רק הפיסוק טעמים ובעד חזרת לימוד פיסוק טעמים אינו נוטל שכר אבל אכתי קשה גם לפירוש הזה דהא איכא גם לימוד חזרה, ודוחק לומר דבעד חזרת לימוד תורה אינו רוצה לקבל שכר אף אם יהיה לו מותר לקבל וא"כ אם בעד חזרת לימוד מותר לקבל ודאי בחול מקבלי ע"ז וא"כ איך יהיו שונין בשבת ובאמת סברת אחזרה לא מקבלי אגרא דוחק מאי טעמא לא יקבלו אטו לית לי' בטלה וטרחת השמיעה ואין לנו רק להוסיף דברי הרא"ש דאחזרה בשינון לא היו מקבלים אגרא רק מפני שפיסוק טעמים כבר יודעים וא"צ לחזור זה וע"כ כל השינון הוא מפני התורה והלימוד ושכר הלימוד אשור לקבל וע"כ לא מקבלים אחזרה וא"כ לשיטת הסמ"ק קשה דיקבלו אחזרה שכר שלפע"ד נראה דדברי הרא"ש מתאחדים עם דברי הר"ן ורש"י דאל"כ אין לו הסבר מ"ט לא יקבלו אגרא אחזרה] ודברי הסמ"ק מופלאים בעיני מאד

[טז] ובאמת לימוד התורה כאשר צוני ה' אלקי דילפינן מראה למדתי אתכם מצינו בעירובין (דנ"ד) דכיצד סדר משנה מצינו דמשה למד ארבע פעמים אבל עם כל אחד רק פעם אחת משה למד עם אהרן ואח"כ עם בניו ואח"כ עם זקנים ואח"כ עם כל ישראל אבל שילמוד משה עם אהרן ארבעה פעמים לא מצינו וכבר עמדנו על שמועה זו שקשה להולמה דהגמ' אמרה שם מכאן אמר ר"א חייב אדם לשנות לתלמידו ד' פעמים ק"ו מאהרן ומה אהרן ששמע מפי משה ששמע מפי הגבורה כך הדורש מפי הדיוט עאכו"כ ותמוה שהרי אין הלימוד רק שהתלמיד חייב לשמוע ד' פעמים אבל שהרב יהיה מחויב ללמד ד' פעמים לא שמענו כלל שהרי משה למד לכ"א בפ"ע ואין לומר שהילפותא דהרי היה באפשרי משה ילמוד פעם אחת לאהרן ואהרן ילמוד פעם אחת לבניו ובניו לזקנים וזקנים לישראל וא"כ למה למד משה ד' פעמים וע"כ מפני שהיה מחויב ללמוד עם אהרן ד' פעמים ממילא רצה לזכות בזה עוד ללמד עם בני אהרן ועם הזקנים ועם ישראל וא"כ מוכח מזה שמחויב ללמד ד' פעמים כן רציתי לישב בדוחק אבל הדבר תמוה שאפשר למד עם כאו"א כדי שישמעו מפי משה ששמע מפי הגבורה וכדפרכינן ולגמרו כולהו ממשה כדי לחלק כבוד לאהרן כו' ונגמור ממשה ולעיילו בניו ולגמורי מאהרן ולעיילו זקנים לילפו מבניו וליזלו לגמרינהו לכולהו ישראל ומשנינן כיון דמשה מפי הגבורה למד מסתייע מלתא ע"כ וא"כ אפשר דבשביל זה למד משה עם כולם והדבר צ"ב וחיפוש בראשונים אבל זאת למדנו שסדר לימוד מחויב הרב ללמד ד' פעמים וא"כ יהיה הדבר תלוי בהאי לימודא דמה אני בחנם אם יתפרש מה אני למדתי מה' בחנם א"כ לא למד מה' רק פעם אחת ואם נאמר מה אני לא למדתי עמכם כי אם בחנם א"כ למד משה ד' פעמים בחנם וא"כ ע"כ יפרש הסמ"ק כמו שפירש הרא"ש מה ה' למד עמי בחנם וכל זה דברים חדשים שישנו לפלפל בזה הרבה

[יא] והנה ישנו עוד פרטים קטנים שיש להעיר הרבה כמו כל תקנות דרבנן שמותר לקבל עליהם שכר כפיסוק טעמים וכרמ"א יו"ד (כי' רמ"ו) ויש לי עוד להעיר על דברת המהרש"א ביומא (ד"כ) אהא דאי תגרת ליה פוץ עמריה שכ' ז"ל ורב היה נשכר לרב שילא יעו"ש דמשמע שרב נטל שכר בעד מה שהיה אמורא לפני רב שילא ורש"י ז"ל נזהר בזה וכתב ז"ל ה"נ כיון שהתחלתי אגמור עכ"ל נמצא שאין זה רק דמיון אבל המהרש"א