באר משה קס

מותר אפילו בטלה דלא מוכח ע"כ אמר שכר עדותו והדברים נחמדים

(ז) ובירושלמי שם תני חד גברא סאיב לחד כהן אתי עובדי' קמי דר' יצחק (פירש הפנ"מ שתבע מה שטמאהו והפסידו שלא לאכול בתרומה) ואוכלי' חולין (חייבו להאכילו חולין סברין מימר שיוצאין לו דמי תרומה מתוכן ע"כ ותמוה מאד לפי' המפרשים דמיירי בעלמא איך יתחייב איש שיטמא לכהן להאכילו חולין הא הוי היזק שאינו ניכר ולא עשה מעשה בגוף דבר הניזק כו' ואולי משום קנסא אבל אמתת הדברים דמיירי בכהן שהלך להעיד בארץ העמים ומטמאו מתרומתו וכמתניתין דבכורות (דכ"ט) ואם הי' כהן ומטמאהו מתרומתו מאכילו חולין אבל השמיענו שיוצאין לו דמי תרומה מתוכן כנ"ל ואין ספק בזה שכן הוא שהרי הרא"ש הביא בפרק עד כמה סימן ה' דברי הירושלמי הלזו לענין שכר בטלה הביא עובדא דר"ה והביא ג"כ בסופו עובדא דר' יצחק דלפי' המפרשים ל"ש כלל להכא ולפמ"ש שייך לעדות ולמתניתין דבכורות וכן הרמב"ן בהלכות בכורות וחלה הביא אמתני' הלזו כל דברי הירושלמי הנ"ל והדברים מפורשים כנ"ל

(ח) נשובה נא לבאר פרטי ההיתרים ממה שמותר ליקח שכר לכ"ע אם כי אסור ללמוד בשכר אבל המשגיחים על התלמידים נראה שמותר ליקח שכר וכן מצאתי לא' מן הראשונים שפירש דברי הירושלמי בנדרים פ"ד ה"ג כתיב ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' מה אני בחנם אף אתה בחנם יכול מקרא ותרגום כן ת"ל חוקים ומשפטים חוקים ומשפטים אתם מלמדים בחנם ואי אתם מלמדים בחנם מקרא ותרגום וכן חמי מתנייא נסבין אגריהון א"ר יודן בי ר' ישמעאל שכר בטלה היו נוטלין עכ"ל שטרתו המפרשים ופירשו וכן חמי כו' דקושיא היא שאנו רואין שלומדי משנה נוטלין שכר ותי' שכר בטלה היו נוטלין אבל המפרש הקצר פי' וכן חמי מתנייא המשגיחים על הלימוד נסבין אגרי' נוטלים שכר שבעד ההשגחה מותר ליקח שכר אלא דלפ"ז לפי המסקנא שמדחה דשכר בטלה היו נוטלין משמע דחמי מתנייא (משגיחים) גם כן אסורים ליקח שכר והיא חומרא גדולה ועל כן הי' נ"ל דר' יודן לא דחי הדין דחמי מתנייא נסבין אגריהן רק אמר דבי ר' ישמעאל שכר בטלה היו נוטלין פי' חמי מתני' שאצל ר' ישמעאל או שבבית מדרשו של ר' ישמעאל החמירו על עצמן והיו נוטלין שכר בטלה ולא שכר פעולת המצוה [ובזה א"ש לישנא דהיו נוטלין] יעו' בר"ן נדרים ל"ז וברי"ף שכולם גרסו א"ר יודן בר' ישמעאל והנלע"ד כתבתי ויעו' מע"מ בכורות פ' עד כמה אות ו' אבל דע לך דעוד נ"ל ד"ח בשיטת הירושלמי דבאמת נשתוממתי שהתיר לשלם שכר בעד תרגום דהוי פירוש התורה א"כ איך מותר ליקח שכר ועוד דאיך ממעט ממשפטים הלימוד בפ' משפטים וחקים וביחוד דבגמ' דידן (דל"ז) לא התירו רק שכר פיסוק טעמים ולא יותר וכאן התירו שכר פירוש גמור על התורה מפי ר"א ור"י וע"כ הי' נ"ל דשיטת הירושלמי דדברים שבכתב שהתורה מונחת בקרן זוית וכל הרוצה לראות יבא ויראה מותר למלמדה ליקח שכר אבל האיסור הוא תורה שבע"פ שהרי כאשר צוני ה' אלקי היינו רק בע"פ שמתחלה למד ד' עם משה בע"פ ואח"כ אמר לי' כתוב לך את כל הדברים האלה כו' ומשה למדן לישראל בע"פ ואח"כ כתבן משה ולפי זה נמצא שאחרי שתרגום נכתב מותר ללומדו בשכר אבל דברים שבע"פ לא ולפי זה עד שלא נכתב המשנה היה המשנה נלמדת בחנם ומשנכתבה מותר ליקח שכר בעד מתני' וע"כ אמר וכן חמי מתני' לומדי משנה נסבין אגריהן אבל לומדי גמרא לא וע"ז דחי א"ר יודן כו' את הדין לא דחה אך סובר דבי ר' ישמעאל היו נסבין שכר בטלה כן נ"ל ולפ"ז לשיטת הירושלמי אפשר דאחרי שנכתבה הגמ' אולי מותר ללמוד כבכתב גם בשכר אבל שטת הבבלי ודאי אינו כן שהרי שיטת הבבלי שלא התירו רק משום דבפיסוק טעמים לאו דאורייתא ואל"כ אסור ע"כ להלכה אין נ"מ בזה כמש"כ

(ט) נ"ל דדיני קנסות מותר ליקח כמו דיני פשרות שכ' הב"ח בסימן ט' ודבר זה למדתי מעומק דברי התוס' בכתובות (דק"ה) שכתב ז"ל אהא דגוזרי גזירות שבירושלים היו נוטלים שכרם מתרומת הלשכה ז"ל הא דלא פריך הכא והיכי עבדי הכי והא כתיב ושוחד לא תקח כדפריך עלה דקרנא אומר ר"ת משום דלא אסור אלא מבעלי דינים אבל הכא משל צבור ורבי מפרש דהני לאו בתורת שכר היו נוטלים אלא הרי כל שעה היו יושבים בדין ולא היו עוסקים בשום מלאכה ולא היה להם במה להתפרנס והי' מוטל על הצבור לפרנסם אבל קרנא אקראי בעלמא היה יושב בדין ולא הה לו ליטול שכר ומהאי טעמא נמי א"ש הא דאמרינן לקמן דק"ו מלמדי הלכות שחיטה והלכות קמיצה היו נוטלים שכרם מתרומת הלשכה אעפ"י ששכר ת"ת אסור כדאי' בפ' אין בין המודר דל"ו עכ"ל ולפי שראיתי להפני יהושע שכתב ז"ל שלא יכול להלום דברי התוס' דמה מהני התירוץ הראשון דהיה משל צבור אטו בשל צבור מותר לעבור על מה אני בחנם כו' אמרתי לבארם והוא דכשנדקדק בדברי התוס' לא הקשו רק היכי עבדי הכי והא כתיב ושוחד לא תקח כו' ולא פרכי' והא כתיב מה אני בחנם וע"כ נ"ל שכל דברי התוס' אחד כשאנו יודעים לדורשם דגוזרי גזירות שבירושלם פרש"י דנין דיני קנסות היו דייני קנסות וכל ענין השייך לקנס היה שייך להם ועליהם אין כאן חובת דין ולימוד תורה וע"כ אין כאן מה אני בחנם אבל ושוחד לא תקח איכא גם על קנסות שהרי כשם שאסור להטות את הדין כך אסור להטות הפשרה וכן הקנס והיו צריכין לתרץ דנקיטי מתרווייהו אבל קושייתם אמאי לא פרכינן עליהם כדפרכינן אקרנא ותי' שלא היו נוטלים מהבעלי דינים כ"א משל צבור וא"כ לא שייך שוחד ומה אני בחנם ל"ש כלל הכא ותי' הב' תירצו דכיון דכל שעה היו יושבים בדין כו' היו יכולים ליטול שכר והתבונן שכ' ומהאי טעמא פי' מהטעם השני א"ש הא דאמרו לקמן מלמדי הלכות שחיטה וקמיצה לקחו שכרם מתרומת הלשכה אעפ"י ששכר ת"ת אסור כו' אבל מהטעם הראשון אינו מיושב הא דהלכות שחיטה וקמיצה שלקחו שכרם מפני שנטלו מצבור דאכתי איכא איסור דמה אני בחנם ומוכרחים אנו לתירוץ הב' נמצא דבדיני קנסות מותר ליקח משני הצדדים אף שאין כאן בטלה דמוכח ומצבור ודאי מותר ליקח וגוזרי גזירות היו דייני קנסות ולאו דוקא קנסות קבועות כלומר כללים בקנסות אך גם כל עסק שהי' שייך לדיני קנסות היה נמסר להם ומסולק כל מה שטרח הפני יהושע בזה. לפע"ד

[י] אם מנית כל עסקיו כתבנו תירוצו של התוס' שכתבו בלשונם ורבי מפרש דהכא לאו בתורת שכר היו נוטלים אלא הכא כל שעה היו יושבין בדין ולא היו עוסקים בשום מלאכה ולא היה להם במה להתפרנס והיה מוטל על הציבור לפרנסם עכ"ל ובאמת דבריהם מפורשים בשבת קי"ד איזו ת"ח שבני עירו מצוים לעשות מלאכתו זה שמניח חפצו ועוסק בחפצי שמים והנ"מ למטרח ברפתי' יעו"ש וא"כ כל שהוא יושב כל שעה בדין ומניח כל חפציו מוטל על הצבור לפרנסו וזה היתר יותר משכר בטלה דמוכת לפע"ד שהרי מוכח לכל שאין לו במה להתפרנס ואלו הי' דואג לנפשו הי' מוצא מאומה והוא מקדיש כל ימיו קודש לה ודאי מותר