באר משה קנט

קרא בת"ת כתיב ודין היינו תורה אבל להעיד ולהזות ולקדוש כו' לא הוי רק מדרבנן כן נלע"ד וכן מצאתי ת"ל להגאון מהר"י ברלין בשאילת שלום פ' דברים שאילתא ק"מ אות קל"ו ועוד ידרוש לנו איה"ש אחרי נרחיב בזה איזו פרטים והנה הרע"ב כתב בפ"ד דבכורות מ"ו בבית ישראל ראיתי שערורי' כו' שלא יבוש הרב ליקח מעות בעד סידור והגט וכן העדים החתומים על הגט וסיים זה לשונו וחושש אני לגט זה שהוא פסול דהא תנן במתניתין הנוטל שכר לדון דיניו בטלים להעיד עדותו בטלה עכ"ל והרמ"א באה"ע סימן קנ"ד כתב עליו שאינו כלום שהוא מדמה דבר זה למה שאמרו הנוטל שכר לדון דיניו בטלים ואין ראיה כי סידור הגט אינו דין אלא לימוד בעלמא וכן העדים הואיל ומתנים שאם יקלקלו שישלמו מכח זה מותר להם ליטול שכר הרבה או מטעם דהעדים אסורים לישא הגרושה עכ"ל, ודברי הרמ"א מופלאים כמו שחמה עליו הט"ז שם ס"ק ב' דהא גם לימוד אסור בשכר דהכי איתא בפ' עד כמה (דכ"ט) מנה"מ פרש"י דאין נוטלים שכר על הוראה ות"ת שילמוד אר"י א"ר דא"ק ראה למדתי אתכם כו' מה אני בחנם כו' עכ"ל ונרחיב הדברים הנה אם נאמר שכונת הרמ"א שרק הלכה למעשה אסור ליטול שכר אבל לימוד שלא למעשה מותר נמצא דסוגית התלמוד דנוטל שכר לדון לק"מ ששם מיירי למעשה שפיר דיניו בטלים משא"כ לימוד בעלמא מותר ליקח שכר וכן משה למד הכל לישראל הלכה למעשה וע"ז נאמר ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ד' אלקי וע"כ לא הקשה הט"ז רק מדברי רש"י שכתב על ת"ת שילמוד אבל א"כ עדיפא היה לו להקשות דסידור הגט הוי הלכה למעשה, ואם נאמר דכונת הרמ"א דרק על דינים שבין אדם לחבירו נאמר איסור מה אני בחנם ונפרש ומשפטים כאשר צוני ה' כו' דקאי רק אחלק המשפטים ועל כן לימוד מותר, בשכר מלבד דזה דוחק עצום דכאשר צוני קאי גם אחוקים מלבד זה איך יפרש הרמ"א הא דלהעיד עדותן בטלה ואף שתחלק ותאמר דגם זה בממונות דוקא דשייך למשפטים אכתי תקשה דלמה טרח הרמ"א בהחורן של עדי הגט שיקחו שכר הא התם באיסור אין כאן דרש דמה אני בחנם ועוד דקשה לדידיה מהא דלהזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפ"מ הא התם אין בו ד"מ אלא ע"כ דגם אחקים קאי הצווי וביחוד להרמב"ן דכולם ילפינן מהא דמה אני בחנם אם כן דברי רש"י שכתב ז"ל להורות הוראה מוכרח וגם דברי רש"י שכתב וללמד תורה מתניתין מפורשת בנדרים (דל"ז) המודר הנאה מחבירו מלמדו מדרש הלכות ואגדות וילפינן שם בגמרא מהא דמה אני בחנם וא"כ דברי הרמ"א שכ' ז"ל לימוד בעלמא תמוה מאד וע"כ אמיתות כונת הרמ"א ז"ל כדברי הט"ז לפע"ד ואין חילוק ביניהם שכתב ז"ל ולפע"ד דבין בגט ובין בחליצה אף אם קרוי דין האיך יעשה הבעל והיבם מכל מקום אין הרב עושה שום מעשה אלא הבעל והיבם הם העושים וא"כ איך שייך לומר דהגט בטל או החליצה דהא עכ"פ הבעל והיבם עשו כדת ולא אמרינן הנוטל שכר לדון דיניו בטלים אלא דהוי כאלו לא הי' דין כלל עדיין ביניהם ומעשה הדין בעל וכן במ"ש הנוטל שכר להזות ולקדש אפרו אפ"מ ופסול דהוא עצמו המקיים המצוה וכיון שמעשה שלו בשכר הוא בטל כאלו לא היה המצוה כלל משא"כ בגט וחליצה שאף אם יתבטל הוראת הרב מ"מ המעשה שעשה הבעל והיבם אינו בטל אלא דמ"מ יש איסור על הרב הלומד בשכר מכח מה אני בחנם כו' עכ"ל ובאמת לפע"ד לא חידש הט"ז מאומה דלא בא הרמ"א לומר רק על מ"ש הרע"ב שחושש שיהיה הגט פסול כמו הנוטל שכר לדון ע"ז כתב הרמ"א כי הוא מדמה ד"ז למ"ש הנוטל שכר לדון דיניו בטלים ואין ראיה (שיהא דיניו בטלים) כי סידור הגט אינו דין אלא לימוד בעלמא וכמ"ש הט"ז שהמגרש בעצמו עושה הדבר אם כן סלק לימוד הרב המעשה לא תתבטל ואי דא"כ טעמא בעי אמאי לא השוה הרמ"א את מדותיו בגט ובחליצה כי בחליצה כתב בסי' קס"ט שהמסדר לא יקח וכל הטעמים שכתב בגט לא מהני בחליצה ותמוה שהרי שוים הם כמש"כ הט"ז לפע"ד חילקם הרמ"א מפני ששיטתו דלא כהנוב"י (סימן) שהסכים דגם בגט בעינן שלשה אלא דסבר דבגט ל"ב שלשה משא"כ בחליצה בעינן שלשה מה"ת וחלצה בשנים פסולה וא"כ בחליצה אם הדיין נוטל שכר דהוי כמי שאינו הוה חליצה בלי דיינים והחליצה בטלה משא"כ בגט אם נוטל שכר דהוי כגט בלי דיינים כה"ג הגט כשר (ולפ"ז עד כאן לא החמיר הרמ"א רק בג' הדיינים מהחליצה אבל השנים הנוספים יכולים ליקח) ובגט יכולים ב"ד ליקח כי לא נצרכו לב"ד כלל שאינו אלא לימוד ולא דין וע"כ לא איכפת לנו אם בשביל הקבלת כסף לא יהיה המסדר דיין שמתבטל שם דין מזה ודוק, ויש לי להוסיף בזה דברים דבאמת הא דקיי"ל הנוטל שכר לדון דיניו בטלים תמוה מאד דמה שייך דיניו בטלים אטו אם ראובן יטעון מנה לי בידך ושמעון משיב לו חמשין ידענא וחמשין לא ידענא ופסק הדיין שישבע (ואילו"מ) יהיו דיניו בטלים ומה יוסיף הדיין השני וכבר מצאתי למהרי"ט ח"א סימן ס"ט שהקשה כן ותירץ דמיירי בשודא דדייני יעו"ש וא"כ הא תינח התם אבל בגט שישנו סדר מיוחד מה שייך דיניו בטלים וזה כונת הרמ"א שאינו אלא לימוד בעלמא פי' ולא נדרש להכרעת הדיין בכאן משא"כ בחליצה שנדרש שיהיה בכאן ישיבת שלשה דיינים ואם כן כיון שנפסל ולא נקרא דיין חסר דיין אחד והחליצה בטלה ואוסיף ביאור בדין מפורש אין הדיין רק כמעשה קוף בעלמא ודל הדיין מהכא ולוא הבע"ד ידעו בעצמם הדין ועיינו בספר היה די וכן בסדר הגט משא"כ בחליצה בעינן לגופו של הדיין שיהיו בכאן שלשה דיינים עיין בדברים

(ו) והנה לפמש"ל לחדש דבר דלדידן לשיטת רש"י הא דמה אני בחנם לא נאמר רק בח"ת ודינים אבל להזות ולקדש ולהעיד לא הוי רק מדרבנן נ"ל לבאר בזה דברי הירושלמי דסנהדרין פ"ק חד בר נש אזיל למידן קמי' דרב הונא א"ל אייתי לי בר נש דיסוק תחותי לדיקלא רב הונא הוי רעי תורין והוי ידע בסהדותא לחד בר נש א"ל אייתי שהד עלי א"ל הב לי אגרא ותני כן נותנין לדיין שכר בטלו ולעדות שכר עדותו עכ"ל הירושלמי ועמדנו לדקדק דברישא א"ל אייתי לי בר נש תתותאי ובסיפא לא א"ל כן כי אם הב לי אגראי הלא דבר הוא ואמרנו דרב הונא השמיענו ד"ח לפמש"כ לעיל דהא דלהעיד שאסור ליטול שכר לא הוי רק מדרבנן ולפ"מ שהבאנו לעיל אות א' בשם הב"ח דשכר בטלה דמוכת מותר ליקח ושכר בטלה דלא מוכת דתניא מכוער הדיין שנוטל שכר אבל דינו דין דלא אסור רק מדרבנן ולפ"ז אמינא דהא תינח בדיין שנוטל שכר לדון אסור מה"ת ובלא מוכת גזרו מדרבנן לכתחלה משא"כ מוכח דמותר אבל בעד שנטילת שכר לא הוי רק מדרבנן ע"כ מותר ליקח שכר בטלה אפילו דלא מוכח ולפי זה רב הונא כשבא דין לפניו רצה להראות לכל שלוקח שכר בטלה דמוכח דוקא ע"כ אמר הב לי גברא דייתי תחותאי לדקלא אבל בעדות שדי בשכר בטלה דלא מוכח ע"כ אחרי שהיה רועה תורין אמר לו הב לי אגראי ולפי שרב הונא הבין שיתמהו הרואים והשומעים דבפעם הראשון בקש גברא תחותיה ובפעם הב' בקש אגרא וע"כ הביא ראיה לדבריו שהדין כן מברייתא שגם בברייתא ישנו שינוי עצום כמו שאמר ותני כן נותנים לדיין שכר בטלו ולעדות שכר עדותו שאמאי חלקם לשנים ובלשונות שונות אבל הן הדברים שלדיין אינו מותר רק בטלה דמוכת ע"כ אמר שכר בטלו ולעדות