באר משה קנז

בפסקי מהרא"י ז"ל ואי משום דמי קיפות פרנסה בדבר מחמת הפרש מגיטין וחליצה והשבעת נשים ושכר ברכת אירוסין ונשואין וכה"ג על קבלת פרס הלזה אנו בושים ובטורח למצוא היתר לרובן והאיך נחזיק אותו כולי האי להחשיבו פרנסה ומחיה לבלתי ישיג בהם אחרים עכ"ל מהרא"י ומשמע דפרס שהוא היתר גמור אין לו להאחר לקפת מיהו כ"ז מדינא אבל מצד המנהג אפשר דיש למחות גם בזה עכ"ל הש"כ ולפ"ז יש לנו לברר ראשית דבר איזה פרס הוא היתר גמור למען דעת מה נקרא השגת גבול ואחרי כן נדבר אח דברינו מנהגן של ישראל תורה היא שכ' הש"כ דאפשר דיש לילך אחרי המנהג ולפי שקבלת פרס עולבנא דדייני הוא וכמ"ש התה"ד שאנו בושים על קבלת פרס הלזה זאת חובתנו לדעת את המותר ואת האפשר ואת הנמנע בזה והנה הכל יודעים שמקור כל הדברים סוגיא דבכורות דכ"ט הנוטל שכר לדון דיניו בטלים להעיד עדותיו בטלה להזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה כו' אם היה כהן ומטמאו מתרומתו מאכילו ומשקהו וסכו כו' מרכיבו על החמור ונותן לו שכרו כפועל ע"כ ובגמ' מנא הנ"מ אר"י א"ר דאמר קרא ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ד' מה אני בחנם אף אתה בחנם תנ"ה כאשר צוני כו' מה אני בחנם אף אתה בחנם ומניין שאם לא מצא בחנם שילמוד בשכר ת"ל אמת קנה ומנין שלא יאמר כשם שלמדתי בשכר כן אלמדנה בשכר ת"ל אמת קנה ואל תמכור עכ"ל [והנה לפי הפשט הא דהביאו בתנ"ה סיפא דברייתא ומנין שאם לא מצא בחנם שילמוד בשכר אף שלא נדרש לזה לסייעתא לדברי רב יהודא הוא דאגב גררא הביא לכל הדין דלימוד תורה השנוי בברייתא ואפשר עוד לומר דהנה שני פירושים ישנו בהאי כאשר צוני הא' ופירוש הרא"ש בנדרים דל"ז כמו שה' למדני וצוני בחנם ולא קיבל שכר ע"ז כן אני מחויב ללמד אתכם בחנם וכן אתם מחויבים ללמד לאחרים בחנם אבל שיטת הר"ן דהאי ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים והלכות הלימוד הוא כאשר צוני ה' האיך ללמד והאי צוני מיותר ומה צוה דהיינו שילמוד בחנם ולפירוש הר"ן אפשר דמוכרח להביא סיפא דברייתא ומנין שאם לא מצא בחנם שילמוד בשכר ואם לא הי' מביא רק התחלת הברייתא לא הי' שום ראיה לרב יהודא דאסור ליטול שכר בעד לימוד תורה ואפילו לבקש שכר רק דהייתי אומר דמותר לבקש והא ששנה בברייתא כאשר צוני ה' כו' אף אתה בחנם יתפרש עפ"י דברי הרמב"ם בפ"א מהלכות ת"ת ה"ב וחייב לשכור לבנו מלמד ואינו חייב ללמד בן. חברו אלא ב נם עכ"ל והייתי אומר מה אני מחויב ללמד עמכם בחנם אבל אם נדרש ליתן שכר כדי ללמד אתכם אינני מחויב ללמד אתכם בשכר אף אתם מחוייבים ללמד עם השני אבל רק בחנם היינו שאין אתם מחוייבים ליתן שכר כדי ללמד אבל ליטול שכר לא דיבר מאומה ומותר גם ליטול וע"כ כדי להוציא משמעות זו סיים ומנין שאם לא מצא בחנם שילמוד בשכר דהיינו שיתן להמלמד שכר כדי ללמוד א"כ האי פירושא דמה אני בחנם אף אתה בחנם היינו ללמוד עמכם בחנם ולא לקבל שכר וע"כ נדרש לומר ומנין שאם לא מצא בחנם שילמוד בשכר דאף מפאת המלמד אסור לקבל (אם) הלומד יתן אבל אם נפרש דאין המלמד מחויב ליתן שכר כדי שילמוד התלמיד אבל לקבל שכר מותר לו בעד הלימוד ממילא מחויב השני ליתן שכר ואין כאן חיוב מפאת אמת קנה כו' באם לא מצא וא"ל] אבל באמת ישנו לישאל שאלה גדולה אהא דמנין שאם לא מצא בחנם שילמוד בשכר ת"ל אמת קנה דאחרי שהתורה אמרה מה אני בחנם ואסור לקבל שכר בעד הלימוד א"כ הרב שמקבל שכר בעד הלימוד עובר על ד"ת והנותן לו עובר על לפ"ע ל"ת מכשול בודאי שהרי אפילו אדרבנן כתבו התוס' סו"פ דע"ז וכן רש"י שבת בעברי ומכש"כ אדאורייתא בכה"ג] א"כ שאלה גדולה היא אם מותר להתלמיד ליתן מעות להרב כדי ללמוד תורה ולא נוכל לומר דהוי חטא כדי שתוכה שהרי אמרו במנחות (דמ"ח) דחטא בעולה כדי שתזכה בחטאת לא אמרינן וא"כ ה"נ לא אמרינן תעא בלפ"ע כדי שתזכה במ"ע דלימוד תורה וא"כ האיך התירו שלמה בחכמתו לומר אמת קנה ואולי יש לומר דלאו דלפ"ע אינו לאו פרטי אלא כללי על כל מכשול שבא והלאו נקרא באותו שעה לפי מעשיו של המכשול וע"כ אחרי שהמכשול הוא בענין לימוד התורה דחיובו משום מה אני בחנם נקרא לאו דלפ"ע בכה"ג לפ"ע דתורה ואם כן הוי חטא בתורה בשביל שתזכה בתורה ומשו"ה מותר אפילו היכא דהמקבל עובר כמובן אבל אמיתות הדברים בפשט הברייתא מפני שיש אנפי שמותר ליתן שכר כאשר נבאר וע"כ ה"א שאין לימוד התורה רק בחנם גם מפאת המתלמד וע"כ אמר אמת קנה אבל באופן שהרב לא יעבור על דברי תורה והנה בהמשך דברינו נבאר אי"ה כל פרטי ההיתרים בזה (ואפשר דהיכא דליכא הני היתרים אסור ליתן שכר כהצד השני) כן הי' נראה לי בהשקפה הראשונה והנה היתר שכר בטלה דמוכח מוסכם מכל הראשונים ומפורש בסוגיא דכתובות (דק"ה) ועוד יתבאר לפנינו כמה אנפי מתורתן של ראשונים בהיתר ליקח שכר

(ב) אבל ראיתי להב"ח בחו"מ (סימן ט' ס"ט) שכתב זה לשונו ונראה מסוגיא דכתובות פ"ב דבנידון זה איכא ד' חלוקים א' אית בי' איסור שוחד והוא באומר לדיין לא תחייבני אם זכאי אני דכיון שמזכיר בדבריו לדונו יפה אין דעתו מתקרב לצד החובה ולכך נקרא שוחד שנעשה לב אחד ואפילו נוטל משניהם בשוה ומזכה הזכאי ומחייב החייב אית בי' תורת שוחד, הב' אם אינו אומר לא תחייבי אם זכאי אני אעפ"י שאומר לזכות את הזכאי ולחייב את החייב אין זה תורת שוחד אלא תורת אגרא דדיניו בטלים מן הסתם ואיסורי' מהא דאמר רב בפ' עד כמה ראה למדתי אתכם מה אני בחנם אף אתה בחנם ואע"ג דמקרא לא משמע דאם עבר ודן בשכר דדיניו בטלים מ"מ רבנן קנסוהו בכך שעבר על דברי תורה וכדכ' התוספות בפרק האיש מקדש ומשו"ה דוקא אותם דינים שנטל בהם שכר א"נ מן הסתם ודאי נטל שכר ובטלין אבל אותם שנודע שלא נטל שכר אינם בטלים דלא קנסוהו אלא באותם שעבר על ראה למדתי כו' ונראה דכש"כ היכא דמקבל בתורת שוחד דדיניו בטלים אלא דאיכא לחלק דאם לקחו בתורת שכר א"צ להחזירו בדין דדוקא אם לקחו בתורת שוחד דאמרה תורה לא תקח אם לקח הוי גזל בידו אבל במה שעבר על מה אני בחנם כו' א"צ להחזיר ותדע מדתני בפ' עד כמה מנין שאם לא מצא בחנם שילמוד בשכר ת"ל אמת קנה ואי חייב להחזיר אף בשכר לא ימצא ומאי אמת קנה. השלישי אם אינו נוטל אלא שכר בטלה דלא מוכח על זה תני מכוער הדיין שנוטל שכר אלא שדינו דין דדוקא אגר דינא שאומר לא אומר לכם הדין כ"א בשכר כך וכך דכיון שמטריח אותם שלא לומר להם הדין דיניו בטלים דה"ל אגר דינא אבל כשאומר להם הדין ומבקש שכר בטלה א"נ הם מעצמה נותנים לו שבר בטלה אעפ"י שנותנים קודם שאמר להם הדין ליכא אגר דינא ודינו דין אלא שמכוער הדיין כיון דהוי בעלה דלא מוכח. הרביעי בטלה דמוכח כעובדא דקרנא דתהי באמברא שרי אפילו לכתחלה וכגון שקבל משניהם בשוה כו' עכ"ל. מתוך הדברים למדנו דמפרש בחלק הב' סוגיא דבכורות מנין שאם לא מצא בחנם שילמוד בשכר אין השאלה שהמתלמד מחויב ליתן שכר דוקא בתורת היתר אלא דהשאלה היא אף באופן שהמלמד עושה איסור עכ"ז המתלמד נותן לו שפר ומחויב להתלמד בשכר דאל"כ מה