באר משה קנה

שיתראה לו כדבר פשוט ובאמת יש בזה חידוש ואפשר לטעות בזה ועפ"ז נראה ליישב קושיית התוס' בעירובין (דף סג ע"א) דיה מאי דרוש שהקשו אהא דאיתא שם שנדב ואביהוא דרשו ונתנו בני אהרן הכהן אש שמצוה להביא מן ההדיוט דהא קרא כתיב גבי מזבח החיצון ולא על מזבח הפנימי ונראה דבאמת קשה האיך מלאו לבם להורות במקום מרע"ה וגם לשון הש"ס מאי דרוש קשה קצת דמהיכא פשוט להם שדרשו מקרא ונראה שהם חשבו שהוא דין מפורש בפסוק ומותרים להורות במקום רבם וכן במהרש"א הקשה באמת דזה מפורש בפסוק ומה חידשו בזה אכן בכ"ז הי' זה הוראה במקום רבם כיון שבכ"ז אינו מפורש כ"כ וכמו שתירץ המהרש"א יעו"ש ולזה טעו בדרשתם וחשבו דקאי גם על מזבח הפנימי כדאיתא בכתובות ס' דלא מסתייע מלתא ומצאתי בחדושי הריטב"א שכתב בשם הראב"ד שבאמת טעו בזה אך לא ביאר שסיבת הטעות הי' מצד שהורו בפני רבם וכנ"ל ועפ"ז נראה לבאר לשון הש"ס (בברכות לא ע"ב) דאיתא שם ששמואל הורה בפני עלי דשחיטה כשרה בזר ואמר עלי מימר שפיר קאמרת מיהו מורה הלכה בפני רבו את וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה ומבואר אח"כ שחנה בקשה את עלי שלא יענישהו ונעתר לה יעו"ש ולשון מימר שפיר קאמרת צריך ביאור ועו"ק לי דבעירובין (סג) איתא שתלמיד אחד הורה בפני ר"א ואמר שלא יוציא שנתו וכן הי' וקשה למה לא התפלל ר"א עבורו שלא יענש וכמו עלי על שמואל וכבר נאמר גם ענוש לצדיק לא טוב וכדאיתא (בברכות דף ז') וכן קשה למה נענשו נדב ואביהוא דהא מרע"ה ודאי הי' מוחל על כבודו וכמ"ש הרמב"ן פ' בהעלותך וביותר קשה דבברכות שם איתא שעלי אמר לחנה שבקי לי דאענשי' הרי מבואר דזה תלוי בהרב, והנראה לחלק בזה דבמקום שהתלמיד המורה טעה בהוראתו ומוכח שאין חפץ ההשגחה שיורה דהרי לא אסתייע מלתא ולזה עונשו מרובה בשביל עצם ההוראה אף אם הרב מוחל על כבודו ואין הרב יכול להצילו מן העונש אכן אם הורה כהלכה א"כ אין עבירתו רק משום אפקירותא נגד רבו כדאיתא בכתובות (דף ס') בזה שפיר יכול הרב למחול לו על כבודו שלא יענש וכ"כ התוס' כתובות שם שמועיל בזה מחילה ולזה גבי נדב ואביהוא שטעו כנ"ל לא הועילה מחילת משה רבינו ע"ה וכן אותו תלמיד של ר"א טעה בהוראתו אכן שמואל הורה כהלכה ולזה אמר עלי דאף דשפיר קאמרת וניכר שמן השמים הרשוהו ע"ז מ"מ הוי כאפקירותא נגד רבו וכיון ששמעה חנה דברי עלי שהורה כהלכה בקשתו שימחול לו כי באופן כזה תלוי רק במחילתו וכנ"ל

(ג) ובירושלמי פ"ו דשביעית איתא תלמיד שהורה אף שהורה כהלכה אין הוראתו הוראה וצריך להבין למה אין הוראתו הוראה ונראה דבסנהדרין (דף ה') איתא שתלמיד אחד דרש מי ביצים אין מכשירין וסברו השומעים שהוא מי בצעים ולשו עיסותיהם בטומאה באותה שעה גזרו תלמיד אל יורה אא"כ נוטל רשות מרבו מבואר מזה שתלמיד המורה בלי רשות רבו אף שמורה כהלכה בכ"ז אפשר שהשומעים יטעו בדבריו דלא מסתייע לי' מילתא וכ"ה בירושלמי שם דמייתי שם עובדא דמי ביצים הנ"ל [רק קצת באופן אחר ע"ש שלפי הירושלמי מיושב קושית התוס' בסנהדרין שם] ועלה קאמר הא דאפי' הורה כהלכה אינה הוראה והיינו מטעם הנ"ל שמא יטעו השומעים בדבריו ולפ"ז י"ל דאף שכתבו הפוסקים שמותר לו להורות בדבר פשוט היינו רק במקום שהרב נותן לו רשות ע"ז אבל כשאינו נותן לו רשות ע"ז נהי דבדידי' לא שייך לא מסתייע מילתא כיון שהוא דבר פשוט מ"מ יש לחוש שהשומע יטעה בדבר וזה מעשים בכל יום שרוב השואלים הם נשים וקטנים ועלולים לטעות בדברי המורה אף בדבר פשוט ואף שכבר נתן לו רבו רשות להורות בכ"ז עתה שמורה במקומו יכול לבטל סמיכה שנתן לו ובפרט בכג"ז שאנו רואים שנתחמץ זה האיש שמורה בפני רבו וגורס מחלוקת בישראל ראוי להסיר ממנו עטרת הסמיכות עכ"פ שמענו שהמורה במקום רבו עלול לטעות אף בדבר שנראה כמפורש ולזה ודאי אסור לשאול ממנו ולסמוך על הוראתו ובפרט שאין לו רשות מרבו ע"ז ולא משום רב וגדול ולבד כל אלה הוא חילול השם גדול בעיני ההמון שתלמידי חכמים ישיגו איש את גבול רעהו וע"פ רוב בענינים כאלו מתהוים שני צדדים וכל צד מבזה את הרב של הצד שכנגדו ועי"ז מתבזים שניהם ומתבזים כל הת"ח בעיני עמי הארץ וכבר בארתי בחבורי א"א סי' ל"ו שטובת העיר הוא שיהא להם רב אחד לכולם ויכולים לכוף זא"ז על זה וכל העובר ע"ז הוא גורם מחלוקת בישראל ועובר על לאו דלא יהי' כקרח ועדתו וכדאיתא בסנהדרין (דף קי ע"א) שכל המחזיק במחלוקת עובר על לאו זה ונראה דנקט לשון מחזיק במחלוקת דאף אם הוא בעצמו אינו מן החולקים רק שמחזיק ביד העושה מחלוקת ג"כ עובר בלאו ולזה מייתי קרא דלא יהיו כקרח וכעדתו דקשה ל"ל למיכתב וכעדתו דסגי דלימא כקרח לחוד אבל הכוונה דלא מבעיא שאסור לעשות מחלוקת דזה הוי כקרח אלא אסור אף להחזיק עם החולק על הרב והיינו שלא יהיה כעדת קרח שהם החזיקו בידו ואיתא שם בסנהדרין דיליף שאין מחזיקין במחלוקת מדכתיב ויקם משה וילך אל דתן ואבירם נראה הכונה שמוכיח ממה שלא הלך מרע"ה אל קרח שהי' עיקר בעל המחלוקת אבל הלך אל דתן ואבירם שהיו ראשי המחזיקים במחלוקת והיינו משום שאם לא יהיו מחזיקים בידו ממילא תבטל המחלוקת כי כל בעל מחלוקת לא יכון לבדו בלא עוזרים וגם כיון שיראו את גודל העון של המחזיקים ממילא ילמוד בעל המחלוקת בעצמו וידע את גודל חטאו ולזה שפיר ילפינן ממה שהלך מרע"ה לדתן ולאבירם שאסור להחזיק במחלוקת ויש להאריך בכל פרט ופרט שהזכרנו אך טרדותי מרובות וההכרח לקצר

(ד) עכ"פ שמענו מכל הלין שאסור לסמוך על הוראות האיש ל"א אשר הרים ידו להורות בעיר ס' במקום רבו הרה"ג המפורסם מהרמ"פ שליט"א וכל הוראותיו אסורות על כל בני העיר ההיא כנבלה וטרפה וחלילה לסמוך עליו ובפרט כפי ששמעתי כבר אסרו את הוראותיו הגאון מהרי"א זצ"ל הגאבד"ק קאוונא ועוד גדולים ובתוכם י"נ הגאבד"ק קאמינקא ומי זה פתי יסור הנה לכוות בגחלתם לעבור על איסור הגאון הנ"ל אשר כבר נתקבלו כל הוראותיו בכל העולם וכל המחזיק בזה עובר על לאו וכמש"ל ומכש"כ שחלילה חולין הוא לכל יראי ה' לקפח פרנסת הרה"ג רמ"פ שליט"א וכל אשר עברו עד כה ולקחו שמרים מל"א או מאחר בודאי צריכים לשלם להרב אב"ד הריוח וכמש"ל אי משום גזילה אי משום נדר ותקנת הקהל וגם צריכים לפייסו על מה שציערו אותו בזה שקפחו פרנסתו עד כה וכדקיי"ל (בב"ק דף צב) וחרפה הוא לעיר כבודה כעירם שהיו שם רבנים גדולי עולם אשר שועלים קטנים יפרצו בה פרצה בכבוד התורה וביותר חל האיסור על מל"א הנ"ל שלא להורות שום הוראה בעיר הנ"ל ושלא לקפח פרנסת רבו האב"ד וראו נא מ"ש הגאון החסיד מהרש"ז זצ"ל בשו"ת שבסוף ש"ע שלו סי' ט' על שו"ב שהשיג גבול שו"ב אחר דכיון דבשו"ב בעינן שיהי' מוחזק לאדם כשר ומפורש בש"ס ופוסקים שעני המהפך בחררה ואחר נטלה הימנו נקרא רשע ואיך נוכל לומר עליו שהוא אדם כשר כי הלא רשע ואדם כשר וירא שמים הם שני הפנים ומוטל חובה על כל.