באר משה קנד

הוא למחזיקים בה וכו' כעתירת נפש ידיד לכל הוגי דת האמת ומצפה לישועה והרמת קרן התורה ישראל

הקטן שלום מרדכי הכהן אבד"ק ברעזאן והגליל (במדינת גאליציאן) בעמח"ס משפט שלום ודע"ת וגי"ד ושו"ת ד"ש

סימן ז

דברי י"ג הגאון והגדול וכו' מהרמ"צ שליט"א הגאבד"ק באמזא בענין הנ"ל ומ"ש קצת על דבריו

בעזה"י יום ג' ט' שבט לאמזא, כבוד ידידי הרב הגאון המפורסם לשבת החריף ובקי סיני ועוקר הרים אוצר תורה וי"א כש"ת מוה"ר משה נחום נ"י הגאבד"ק קאמינקא שלום וברכה

מכתבו היקר הגיעני והנני עושה כרצונו ורצון יראי ה' ומוסגר בזה מכתב לעדת ס' ונמשך איזה ימים באשר נטרדתי באיזה עסק מקהלה סמוכה וכו' ולפלפל בדברי מעכ"ת הדר"ג לא מצאתי תועלת כי דברי הדר"ג נכונים וברורים ומה לי לסתור ולבנות וכו' וה' ירים קרנו ברוב הצלחה כנפש הדו"ש תורתו מרתחק באהבה רבה וא"ע מלכיאל צבי אבד"ק הנ"ל

ב"ה לאמזא כבוד האלופים הנכבדים קצינים ורוזנים אפרתי עם יקירי עיר ס' יע"א יחי שלום בחילם ושלוה בארמנותם

היות כי שמענו אשר בעירם הכבודה קם איש א' ל"א שמו וירם יד בהרב מרא דאתרא הרה"ג המפורסם מהרמ"פ שליט"א ויחל להורות ולדון בעירכם ולזאת מצאתי א"ע מחויב להיות נדרש ללא שאלוני ולעוררם על חומר האיסור אשר יש בענין זה ועוצם העון הכרוך במחלוקת כזאת

(א) הנה כבר הורה זקן וגאון החת"ס חיו"ד סי' ר"ל דהאידנא שמקבלים בכל עיר רב מיוחד ומגבילים לו לפרנסתו מהכנסות שונות אסור לאחר להשיג גבולו וכ"כ הרבה אחרונים ועוד נראה דבכל כה"ג העיקר הוא המנהג וכבר נהגו אצלנו אשר בכל עיר אין מקבלין רק רב אחד ולו שייכים כל ההכנסות הקבועות לרב וממילא כשקבלו אותו לרב קבלוהו אדעתא דמנהגא ואסור להם לשנות וכדקיי"ל בחו"מ (בסי' שלא) שבשכירות פועלים אזלינן בתר מנהגא בכל דבר ובפרט בנ"ד שכפי שנודע לי הוגבל שם לשכירות הרב ההכנסה ממכירת השמרים ובלי ספק נעשה זה בגזירת איסור כנהוג בהרבה מקומות ואיסור זה חל על כל הבאים לדור בעיר וכמו כל תקנת הקהל שתלה על כל מי שבא לדור בעיר וכדקיי"ל שם בחו"מ (סי' קסג ס"ב) שכיון שקובע דירתו בעיר הרי הוא לכל דבר כיושבי העיר להחזקת רב וש"ץ ושארי דברים ובודאי שאסור לו למכור שמרים לאחרים וגם הוא בעצמו מחויב ליקח שמרים אצל הרב והוא גזל גמור וגם עובר על לפני עור במה שמוכר לאחרים ומכשיל אותם לעבור על האיסור ותקנת הקהל ולגזול את הרב ואף אם האיש הזה המתנשא להורות ראוי להוראה מ"מ אינו יכול לומר שפטור מהחזקת הרב לפי שאינו צריך להוראותיו וכדקי"ל (בסי' קסג ס"ג) שלצרכי רבים צריך ליתן אף מי שא"צ לזה ובחבורי שו"ת ד"מ ח"א (סי' לו אות ג') בארתי סברת דין זה שלא יקשה ע"ז משו"ת ר"מ אלשיך (סי' נ"ב) ובארנו שם שהעיקר שע"ד כן נשתתפו ונתיישבו בעיר אשר להם בשותפות רב וכל דבר ההכרחי לכל רבים מישראל והנראה שהאנשים שלקחו שמרים אצל האיש שהרים ידו בהרב מחויבים עפ"י דין לשלם להרב אח כל הריוח שהי' מרויח אם היו קונים אצלו השמרים דאף דקיי"ל המבטל כיסו של חבירו פטור מ"מ הכא מדין שכירות פועל נגעו בה והריוח מהשמרים זה שכירתו ובודאי אם הי' מבטיח לפועל בשכרו לקנות ממנו איזה סחורה במשך מוגבל בודאי אם יקח מאתר צריך לשלם לו הריוח האפשר מזה וכ"כ בשטמ"ק בב"מ (ע"ג ב') דהפועל חייב אף בגרמא אם נתחייב ומיישב בזה הא דאיתא התם דבאומר לחבירו שיקנה לו יין משלם לו הריוח ע"ש וה"ה הכא דגם בבעה"ב ששוכר את הפועל קיי"ל שחייב גם על גרם היזק כהא דר"פ האומנים אם לא מצאו מה לעשות שחייב הבע"ב לשלם להם אם כבר התחילו במלאכתם ובפרט דהכא ברי הזיקא ולדעת קצת פוסקים עיקר טעם מבטל כיסו דפטור הוא משום שאין ההיזק ברי יעו' חת"ס חחו"מ (סי' קעח) באורך ואכמ"ל בזה ועוד דבנ"ד גם מדין נדר נגעו בה שאין לך נדר גדול מזה שנדבו להחזיק ת"ח ולנקוט ליה שוקא במכירת שמרים וראוי להם לירא מעון גזל ועון נדרים לשלם להרב כל ההפסד וא"ל שאין תקנה במה שישלמו לו כעת כיון שכבר עברו על נדרם דהא מפורש בחו"מ (סימן עג) וביו"ד (סי' רכח סמ"א) שאם נשבע לפרוע לחבירו ביום מוגבל ועבר היום בכ"ז חלה עליו השבועה לפרוע ביום אחר ועובר על השבועה בכל יום יעו"ש באחרונים ובחבורי ח"א (סי' נח) וה"ה הכא החיוב ליקח שמרים הוא חיוב פרעון שכר פעולה כמש"ל ולזה חייבים לצאת ידי נדרם ותקנת הקהל לשלם להרב הריוח מהשמרים שלקחו מאחר וידוע שעון נדרים תמור מאד ויזהרו שלא יענשו ע"ז ח"ו והרי ביוה"כ תחלת הבקשה וההשתדלות לכפרת עון אנו משתדלים לתקן עון נדרים באמירת כל נדרי ויש לי אריכות בזה ואכמ"ל

(ב) והנה בנ"ד כפי שכתב לי ידידי הגאון המובהק אבד"ק קאמינקא נ"י האיש שקם להורות הוא תלמיד הרב מרא דאתרא דשם וידוע דאסור לתלמיד להורות במקום רבו ואף תלמיד תבר אסור להורות במקום רבו ממש יעו' יו"ד (סי' רמב ס"ד) ויעו' ש"כ שם (ס"ק טז) ויש להאריך בזה ולפ"ז השואלים מאיש הלז איזה דין או הוראת או"ה עוברים על לפני עור שמכשילים אותו להורות במקום רבו ועוד נראה כיון דקיי"ל בכתובות (דן ס' ע"ב) שתלמיד המורה במקום רבו לא מסתייע לו מילתו להורות כדין ועלול לטעות אף בביעותא בכותתא א"כ אסור לסמוך עליו בהוראה אף אם הוא מוסמך כי הלא זה ידוע אשר כעת הוא עלול לטעות אף בביעותא בכותתא ואינו ראוי להוראה כלל ואף דקיי"ל (בסי' רמב ס"ת וס"ט) דבדבר פשוט בפוסקים מותר להורות במקום רבו וכגון נטל"פ וששים וכן כל דין הכתוב בספרים מ"מ השואל אינו יודע אם שאלתו הוא דין מפורש או שצריך לדמות מילתא למילתא ועוד דבהרבה שאלות יש בהם דעות שונות בפוסקים ואף בשאלות פשוטות וצריך בזה הכרעת המורה שיורה כא' הפוסקים וזה אסור לו להורות וממילא עלול הוא לטעות בזה כנ"ל וכמה דברים תלוים באומדנא כגון לשער ששים ולשער איזה דבר פגום בעין וכדומה ובזה אפשר לטעות ובכל דין אף המפורש בפוסקים בכל זאת יש מקום לדון בזה ולעשות איזה ספק וממילא אסור להורות במקום רבו דאפשר