באר משה קנב

מבואר ג"כ בשו"ת הריב"ש שם והוא ע"פ דברי הש"ס ברכות (כת א) ומנחות (קט ע"ב) ויעו' בירושלמי כתובות פי"ב ה"ג (נח ע"ב) ברבי דהוי עינוון סגי והוי אמר כל מה דאמר לי בר נשא אנא עביד חוץ ממה שעשו זקני בחירה כו' יעו"ש) ואפילו לא היו כותבין לו המינוי ולא היה בא מכת האב אלא שיש לו שני חזקה אין שום אדם יכול להעבירו שגדולה חזקה מן התורה מכל מקום ומכש"כ בדבר שררה של מצוה אפילו בלא כתיבת הסכמתם ואפילו יש אחר ראוי יותר ממנו שבכל הדורות שעברו היו מלכי ישראל וכהנים גדולים בקצתם היו כמה אנשים ראוים יותר למלכות מן השבט הנבחר ולא היו רשאים להעביר מי שהיה מלך וכהן גדול זת"ד המבי"ט ויעוין ג"כ בתשו' הרדב"ז ח"ד סימן יא (בתוך דברי תשו' לענין חזקה במצוה) כתב ולא זו בלבד אלא כל מי שהחזיק בשום מינוי בקהל אין יכולין לסלקו אא"כ אינו מתנהג כשורה במינויו יעו"ש ויעוין בעק"ד (סימן כו אות טו"ב) שהביא בשם הרב בעי חיי שתמה על החכם הבא מחדש איך מעלה בדעתו ליטול שררה מעצמו ובעלי אגרופין העומדים על ימינו לעזרו ולהקימו ע"י הורדת הראשון יזהרו שלא יכוו בגחלתו שאם בכח יעמדו עליו במסתרים תבכה נפשו ושערי דמעה לא ננעלו יעו"ש ועכ"פ זה פשוט דאפילו רוב הקהל אינם יכולים לדחות האחד מכ"ש היכא דהשני אסף אליו רק מיחידי ההמונים ונוטל שררה לעצמו הלא יש ע"ז איסור חמור מגדולי הראשונים הרשב"ם והריב"ם והראב"ן ועוד ק"נ מרבותינו הקדמונים (נדפס בסוף תשובות מהר"מ מרוטענבערג) שלא יהיה אדם רשאי ליטול שררה על חבירו כו' אם לא שימנו אותו רוב הקהל מפני חשיבותם והעובר על גזירותם יהיה באונו"ש ופתו פ"כ ויינו י"נ כו' והשומר תקנתם ינוחו ברכות על ראשו יעו"ש והו"ד ג"כ באורים (סי' ג ס"ק יג) וכ"ז אפילו בדורות הראשונים שלא קבלו אח הרב כשוכר אח הפועל אלא כל ת"ח הנהיג את בני עירו שהיה דר שם וממילא היה מקבל שכר מגיטין וקידושין ובזה הוא דיש מקום עיון בפוסקים אם יש חזקה בכתר תורה וכמה קולמוסין נשתברו בזה (יעו' ברמ"א יו"ד סימן רמה סכ"ב וש"כ שם ס"ק יד טו ובפסקי מהרא"י סי' קכו קכח ועו"פ ואכמ"ל) אבל עתה שמקבלים רב ליתן לו פרנסתו ופעמים עוקר דירתו ממק"א (שהספיקו לו פרנסתו כבנ"ד) א"כ פשוט לכ"ע דזה שבא בגבולו אפילו יחניף לצבור ויתרצו לו רשע מקרי ככל היורד לאומנות חברו וכמ"ש בחת"ס חחו"מ (סו"ס כא) וחיו"ד (סימן רל) וכ"נ גם מהתה"ד להמעיין בדבריו שם וכ"כ הגאון בית שלמה חיו"ד (סי' כ) (וכן כתבתי באורך בספרי ברכת משה קוה"ת סימן י לענין שו"ב המשיג גבול רעהו בשחיטות דמקרי רשע ושחיטתו אסור כנו"ט יעו"ש) ובנ"ד דהסו"מ למד דרכי הוראה אצל הגאב"ד דקהלתם הנה בלא"ה אף אם לא היה משיג גבולו בממון האיך יכול להורות במקום רבו בלי רשותו וכי נסתמו עיניו לראות דהמורה הלכה בפני רבו חייב וכו' ומצד זה לחוד הכשיל את הרבים בודאי ולא השיב כהלכה כידוע דברי הש"ס כתובות (ס ע"ב) דאפי' ביעתא בכותחא לא לישרי אינש במקום רבו כו' משום דלא מסתייע מלחא יעו"ש בתוס' דיה כי דמשו"ה לא מהני אפילו מחילה (ומכש"כ בנ"ד דגורם צער ונזק ובזיון לרבו דאפילו כותלי ביתו יעידו עליו שהוא פסול לדון ולהורות והוא נקרא מסית ומדיח מפלגת ישראל מדרכי ה' שומו שמים על זאת) וע"פ הנחה זו ימחקו דברי מרן הרמב"ם פ"א מהלכות שחיטה הכ"ו שכתב לכאורה טעם נוסף על דברי הש"ש בדין טבח שלא הראה סכינו לחכם כו' דהוא משום דיסמוך על עצמו פעם אחרת וישחוט ותהיה פגומה יעו"ש בכל נושאי כליו שחתרו למצוא פתרון לדבריו, ומכל התירוצים שנאמרו בזה מה מתקו לחיך דברי הפלתי (סי' ח"י ס"ק ו) (אשר זה רבות בשנים כד הוינא טליא כבר תליסר קיימתי זאת ת"ל מסברא דנפשאי) דדברי הרמב"ם וגמרא אחד הוא דחוץ מכבודו של חכם איתא לתא דאיסורא וכמו שאמרו במורה הלכה בפני רבו לא אסתייע מלתא להורות כהלכה כן גם בזה משו"ה מנדין אותו לפי שיסמוך על עצמו פעם אחרת ותהיה פגומה וישחוט בה וכמ"ש הר"מ דלא אסתייע מלתא שיעמיד הסכין כראוי יעו"ש בפלתי והיינו ע"פ דברי הש"ס כתובות (שם) ועפ"ז נבין דברי הש"ס עירובין (סג א) אר"א לא מתו בני אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן מאי דרוש וכו' דכל הרואה ישתומם דהא מבואר בכתוב משום שהקריבו אש זרה (ובמדרש מבואר כמה דברים) והאיך קאמר הש"ס דלא מתו אלא משום שהורו הלכה בפני רבם אבל ע"פ הנ"ל א"ש ומיושב ג"כ קושית התוס' שם ד"ה מאי דאי על מזבח הפנימי הקטירו מאי שייכא אותה דרשה לשם דהא לא היה יורד האש על מזבח הפנימי וע"כ הכריחו התוס' שהקטירו על מזבח החיצון והוראת שעה היתה אלא שהביאו מהתו"כ דמשמע דלבית קה"ק נכנסו להקטיר וסיימו בצ"ע ובאמת בחידושי הריטב"א שם הביא בשם פי' הראב"ד כי טועים היו בהוראה זו שלא אמר הכתוב כן אלא לענין מזבח החיצון אבל להקטיר קטורת במזבח הפנימי אין להביא ראיה מן ההדיוט וכ' יעו"ש וע"פ הנ"ל יש להעמיס זאת בכונת הש"ס דאיך טעו גדולי עולם כמוהם בענין זה שהקריבו אש זרה וע"ז אמר בדרך שלילה לא מתו ב"א עד שהורו כו' ומזה נמשך להם טעות זה מאי דרוש וכו' היינו שתפסו דרוש השייך למזבח החיצון ודרשו זאת למזבח הפנימי (ועי"ז הקריבו אש זרה) ואין לך טעות גדול מזה וכ"ז נמשך להם מפני שהורו הלכה בפני רבם ולא מסתייע מלתא להורות כהלכה וכדברי הש"ס כתובות הנ"ל [אלא דלפ"ז צ"ע בש"ס ברכות (לא ב) גבי שמואל דאמר מורה הלכה בפני רבו היה ושם היה הוראה ברורה דשחיטה כשרה בזר וכדאמר ליה עלי מימר שפיר קאמרת וכו' ויש לפלפל בזה ע"פ דברי הצל"ח (שם) ואכמ"ל וגם באמת שמואל קטן היה ולא היה בר עונשין וי"ל דרק מפני רוב קדושתו מקטנותו היה עלי רוצה להענישו ולהחמיר עליו ובאמת לא הענישו מפני שאינו בר עונשין (יעו' ג"כ בח"א רש"א מ"ש משום עונש בייש וצ"ע) ועכ"פ משום שאינו בר עונשין לא שייך בו ג"כ לא מסתייע מלחא ובלא"ה לפי דברי הפנ"י שם ד"ה א"ל דלא מקרי מורה הלכה בפני רבו כיון שלא הורה כן למעשה, יעו"ש א"כ א"ש דאסתייע מלתא יעו' ג"כ בסימן הקודם אות ד) ועכ"פ בנ"ד רבות רעות עשה הסו"מ פרץ גבול אשר גבלו ראשונים הורה הלכה בפני רבו ויתר על כולנה שהסית והדיח מפלגה אחת לבנות במה לעצמה והבערה לחלק ילאה להפריע מנוחת רבו ושלום העיר נגד דעת גאוני דורנו הי"ו שהתרו בו ע"כ אפונה אם יש לו כפרה וסליחה יעו' ש"ס סוטה (כה א) שלשה דברים סח לי כו' בעל שמחל על קינויו מחול וזקן ממרא שרצו ב"ד למחול לו מוחלין לו כו' ועל זקן ממרא לא הודו לו שלא ירבו מחלוקת בישראל יעו"ש וברמב"ם הלכות ממרים (פ"ג ה"ד) ועפ"ז אמרתי מכבר לפרש דברי רש"י במדבר (טז ד) וישמע משה ויפול על פניו פרש"י מפני המחלוקת דלכאורה אינו מובן מה חידש רש"י בזה וע"פ הנ"ל א"ש דקשה לרש"י בזה דבכ"מ מצינו דמשה רבינו היה מס"נ עבור כל או"א מישראל ומכש"כ בדבר הנוגע לכבוד דהרשות למחול ובפרט משה רבינו דכתיב בו והאיש משה עניו מאד מכל האדם ומדוע לא מחל בזה על כבודו (ובדרוש אחד אמרתי ת"ל באריכות על דברי המד"ר פ' תצוה ואתה הקרב אליך באופן דאז בעת מחלוקת קרח ועדתו כבר נתודע למשה ע"פ ה' שיכול למחול