באר משה טו

התורה שבע"פ ג"כ מקרבת הגאולה וזה הטעם של בן עזאי ואפסק כן בש"ע דמי שנפשו חשקה בתורה פטור מפ"ו דמה ענין זה לזה ובזה א"ש דטעם אחד לשניהם דריבוי התולדות הוא לקרב הגאולה וכן ריבוי החידושים להוציא לאור תולדות התורה בעוה"ז הוא ג"כ קירוב הגאולה שאנו מחכים בכל עת עכת"ד, וכבר כתבו כן כמה ראשונים בספריהם דהולדה הרוחניית בתורה הוא כמו הולדה הגשמיית יעו"ש ובמלכים ב' ב' פסוק ג ויצאו בני הנביאים ובש"ס סנהדרין (יט וצט ב') כל המלמד וכו' (יעו' ג"כ בספרי דברים (ו ז) לבניך אלו תלמידיך וכו' וע"פ הנחה זו דהולדה הרוחניית הוי כמו הולדה הגשמיית מיושבין דברי הש"ס הנ"ל בדרך החידוד דהנה ברש"י (בראשית ט' ז') פירש על פסוק ואתם פרו ורבו לפי פשוטו הראשונה לברכה וכאן לצוי ולפי מדרשו להקיש מי שאינו עוסק בפ"ו לשופך דמים (ומקורו מדברי הש"ס כתובות ה' ויבמות ס"ג הנ"ל) והנ"מ בזה נ"ל בפשיטות דלפי פי' הא' אמרינן דהראשונה לאדם הוא רק לברכה ולא לחובה הוא מטעם הנ"ל משום דמצינו במדרש על פסוק ויניחהו בגן עדן (בראשית ב' טו) שיכיר שם התורה והחכמה (יעו' ילקוט ראובני (יד ע"ב) ויניחהו בנן עדן כדי שיהי' לו הנחה לדעת ולהכיר החכמה והתורה דא"ר חכינאי התורה למדה הקב"ה לאדם הה"ד אז ראה ויספרה וכו' ר"ש אומר הניח הקב"ה לאדם בגן עדן ונתן לו תורתו לעבוד וכו' יעו' ג"כ בתקוני הזוהר תקונא נ"ה (פח ע"ב דפוס סלאוויטא) ויניחהו בגן עדן וכו' ת"ח קוב"ה אוליף לאדם אורייתא הה"ד אז ראה ויספרה וכו' ודא איהו ויניחהו בגן עדן דא עדן דאורייתא וכו' יעו"ש ובפר"א פי"ב ופ"כ ומדרש שוח"ט צ"ב) וע"כ מפני שהיה תורתו אומנתו בספר תולדות האדם היה פטור מפ"ו מפני שהוליד בחכמת התורה ולפי' השני דהאי ואתם פרו ורבו אתי לדרשא לאקושי לשופך דם האדם דכתיב סמוך ליה ולא לחובה א"כ הראשונה (בראשית א' כ"ת) נאמרה לחובה ולפ"ז גם מי שנפשו חשקה בתורה לא יכול לפטור א"ע מפ"ו דוכי גדול הוא מאדה"ר דהיה שר התורה בספר תולדות האדם כנ"ל ועכ"ז נאמרה לו לחובה, ובזה יש מקום להבין דברי הש"ס דהמה ידעו גם כן מזה שנפשו חשקה בתורה, ע"כ לא הקשו עד ששמעו ממנו הדרוש דכל מי שאינו עוסק בפ"ו כאלו שופך דמים ומדוע לא נאמר דהשני לצווי ובע"כ דס"ל דהראשונה נאמרה לחובה ג"כ (והשניה באה להקיש לשופך דמים הסמוך לו ומפני זה אמרו לו ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים (דהיינו מדרש שלו מבואר דאינו נאה מקיים) כיון דגם אה"ר נאמרה לו פ"ו לחובה וציוי א"כ אין לו ג"כ תירוץ במה דנפשו חשקה בתורה וע"ז השיב בנועם דבריו כי אף דלאדם הראשון נאמרה לחובה יש חילוק גדול שהוא לא יכול לפטור עצמו בעסק התורה מפני שהוא הי' היחיד יציר כפיו של הקב"ה וממנו העולם תסד יבנה ואיך יפטור עצמו בתולדות חידושי התורה משא"כ איש אחר וזה שהשיב להם מה אעשה שנפשי חשקה בתורה אפשר לעולם שיתקיים ע"י אחרים והוא יוליד חידושי התורה משא"כ באדם הראשון כמובן, והוא הסבר נכון לפע"ד ועפ"ז נפתר הענין שהקשיתי על מנהג גדולי ישראל דבודאי תורה הוא דכיון דע"י תקנח חרגמ"ה הגם שתקנה טובה היא והסכימו כל גדולי דורו באיסור מוחלט עכ"פ ע"י תקנה זו נתמעט ריבוי התולדות התלוי בזה התקרבות הגאולה ע"כ מתקני התרגמ"ה עשו התקנה לזה בצדו דכשיראו איזה טעם להתיר החדר"ג לא יתירו אלא בהסכם מאה רבנים דבכל עת ועת שישתדלו בהתרה זו יעסקו מאה רבנים בתורה וכאו"א יפלפלו יחדש בענין זה בעזר החונן דעה ואם כן נגד מה שנתמעט ע"י תקנה זו ריבוי התולדות הגשמיות יתרבו כהנה וכהנה עי"ז תולדות הרוחניות ע"י ריבוי החידושים מרבני דור ודורשיו בענין הזה ותתקרב הגאולה כאשר אמר ה' זכו אחישנה

(ג) והנה בנ"ד לא הזכיר הדר"ג אם הרופאים החליטו שאין רפואה למחלתה עכ"ז מצינו בשו"ת צמח צדק להגאון הקדוש מרן מלויבאהוויטש זצ"ל אה"ע ח"א (סי' א') שכתב להדיא להקל אפילו באין ידוע שלא תמצא רפואה, זה לשונו הטהור, אמנם מה שרוצים להחמיר עוד על הבעל שאפילו ישיג היתר ממאה רבנים לא יוכל לישא אחרת עד שיבורר לפני ב"ד מומחים ומפורסמים שלא יועילו לה רפואות ושא"א לבן דעת לדור עמה, זה אין נראה לפע"ד כלל דמאחר שזה שנה ומחצה שאינה בדעתה אם טוען שא"א לו להמתין עוד יש להתיר לי ע"י מאה רבנים לישא אחרת אף שאפשר שתתרפא אח"כ, וגדולה מזו כתב בשו"ת הריב"ש (סי' קכז) וכו' עכ"ד, ולכאורה יש לומר דמגוף התקנה ראי' לדברי הצ"צ אלו היינו עפ"י דעת הפוסקים דרופאים נאמנים אף באיסור תורה נמצא דדבריהם הוי כהיתר גמור וברור יעו' בשו"ת מהר"מ מלובלין (סי' קיא) ושו"ת חכ"צ (סי' מו) ובמ"ש בספרי ברכת משה קוה"ת (סי' טו איתא) להעיר ממתניתין גיטין (ע"ב א') אומדין אותו כו' ובשו"ת נודע בשערים חיו"ד (סי' יב) ויעו' ברמב"ם הלכות רוצח פ"ב ה"ח במ"ש ואמרו הרופאים שמכה זו אין לה תעלה כו' יעו"ש ויש לפלפל בזה ואכמ"ל) ואז איתא דהיתר נשתטית לא הוי אלא בנודע ברור ע"י הרופאים שלא תתרפא א"כ מדוע הצריכו להשליש גט שיתנו לה כשתתרפא כיון דברור הוא שאין לה רפואה ורק דרך נס יכול להיות ואיך חשבו בעלי התקנה לחשש רחוק דרך נס (יעו' כעין זה יבמות (קכא) אין מזכירין מעשה נסים ובתוס' שם ד"ה אין מ"ש בשם הירושלמי) אלא ודאי דההיתר הוא אפי' באינה נשתטית מוחלטת ודאי, אכן אי משום הא לא אריא דעכ"פ גם בנשתטית שהחליטו שלא תמצא רפואה ג"כ נהגו להשלים הגט דלא חלקו בזה האחרונים ובע"כ הטעם הוא דהרופאים אינם מחליטים אלא משום חזקה או רוב וא"כ שפיר יש החשש שמא תתרפא דעל להבא לא שייך חזקה כמבואר מדברי הש"ס גיטין (כח ב) שמא ימות חיישינן וכדאסביר לה ג"כ הגאון נוב"י חיו"ד (סי' נה) כידוע ובזה נבין ג"כ דברי המזרחי פ' משפטים (כא כב) גבי עובר במעי אמו דכ"ז שלא יצא לאויר העולם יש לחוש בו שמא לא כלו לו חדשיו ולא יהיה ראוי להיות איש והתראת ספק לאו שמה התראה יעו"ש במ"ש דיש לחלק בין רובא דהאידנא ל ובא דלאחר זמן ולא ביאר החילוק בזה ולהנ"ל א"ש די"ל דרובא לא מהני על להבא כמו חזקה ואכמ"ל דלדינא דברי הצ"צ נכונים וברורים וכדנראה מסתימת כל גדולי האחרונים, סוף דבר דבנ"ד משום ביטול פ"ו ובפרט בצעיר לימים כבנ"ד דהרהורי עבירה קשין וכו' ביותר יש להקל וכמ"ש הדר"ג באות י"א וכבר כתבתי ג"כ בספרי ברכת משה קוה"ת (סי' ל אות אב) גם בס' שדי חמד להגאון הצדיק חכם מדיני הי"ו הביא דברי תשובתי בהלכות אישות (סי' ב אות כד) עכ"פ אחר שיקיימו כל ההשלשה כאשר יפקיד ג"כ הדר"ג הנני ג"כ מהנמנים לדבר מצוה להתיר להאברך מ' יוסף הנ"ל לישא אשה אחרת בהסכם מאה רבנן

כו"ח אור ליום ה' י"ד אד"ש שנת מרבין בשמחה לפ"ק

הקטן משה נחום במו"ה בנימין זצ"ל ירושלימסקי החופ"ק וכעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל

שער השלישי שער השמות ובו י' סימנים

סימן ד תשובה

לי"נ הרב הגאון המפורסם החכם השלם מוהר"ר אורי