באר משה קמט

תהיה שחיטתו אסורה ובתשובה אחת לי"נ הגאון המובהק מהרא"י שליט"א אבד"ק חארקאוו הארכתי פ"ל בפרט זה אי גם בזה"ז אסור שחיטת שו"ב שאינו מראה סכינו לחכם אם הוא מקפיד ע"ז דאף דלכאורה יש מקום להקל מדברי תשו' מהרי"ל (סי' סז) וללמוד מדבריו דאין ביד החכם לומר שאינו מוחל ע"ז עו"ש שכתב ומ"ש מר היכא דאיכא טבח זהיר וזריז טפי מי מצי ת"ח לומר לא מתילנא גם זה לא הבנתי דא"כ לעולם לא ימחול כו' ועוד אפי' לטעמא דהרא"ש הא קמן חזינא דאין שום שוחט מראה סכינו לחכם וכו' כ"ז כתבתי לדעת הרא"ש אמנם באגודה כתב טעם אחר וצפרניהם של ראשונים ושיחתן עדיפא מכריסן ותורתן של אחרונים וכו' ולא שייך בזה יפתח בדורו וכו' דהאי לענין דינא ולשמוע אליו אתמר ולא לענין כבוד עכ"ל הזהב ויעו' ג"כ בתשו' מהרי"ו (סי' קסג) ומהרי"ק שורש קסג (רמז לדבריהם גם הש"כ סימן ח"י ס"ק כט) מה שהאריכו בזמנם איך שנתמעטו הלבבות והרבה רבנים דאפי' צורתא דשמעתתא לא ידעו וכש"כ אנן דרדקי יתמי דיתמי שאין לנו להחזיק עצמנו כת"ח וכאין אנו נחשבין יעו"ש בנועם דבריהם ואנן מה נענה אבתרייהו ובכל זאת מלבד דגם לדברי המהרי"ל שכתב דאיכא טבח זהיר וזריז טפי יש מקום לומר דהיכא דהרב אינו רואה זהירות וזריזות בהשו"ב רשות בידו להחמיר עליו להראות דוקא סכינו הנה כבר כתבו השמ"ח והפרמ"ג דטוב היה להחזיר הדבר ליושנו כדין הש"ס ובפרט בדורות אלו שהפרוץ מרובה על העומד וכאשר נתמעטו הלבבות בתורה והוסרה העטרה נתמעטה היראה והשובי"ם ירדו עוד עשר מעלות אחורנית כידוע בודאי ראוי להחזיר העטרה ליושנה והאל הטוב ישיב שופטינן כבראשונה

(ב) ובדרך צחות אמרתי על השובי"ם (המונעים א"כ להכנע לפני החכמים) מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל ע"פ דברי הפנים יפות שם שפירש משכנותיך המה ת"ח שתורתן אומנתן ששכינה שורה ביניהם כמ"ש חז"ל אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה יעו"ש ג"כ שפירש אהלים על העוסקים במצות ה' בכל לבבם ובכל נפשם ונמשלו לאהלים אלו בעלי ריח טוב המפיקים ריח טוב יעו"ש וכענין זה י"ל על הקרבנות בשם אהלים דנאמר בזה לריח ניחוח. והנה הגאון מאוה"ג הצ"צ או"ת (סי' כא) כתב דשחיטת חולין יש לו ג"כ קצת דמיון לשחיטות קרבנות דהוא עסק הכה"ג להקרבתם דהא שלחנו של אדם מכפר עליו במקום מזבח וע"כ גבי שו"ב בנו קודם כמו בכה"ג יעו"ש ויש להטמין ברמז ולכוון בתיבת אהליך הענינים השייכים לשו"ב, אות א מורה שיהיה אומן יד, ה על ה' הלכות שחיטה, לי היינו יודע לומר הלכות שיהיו שגורים בפיו וכמ"ש אבי זקני הט"ז (סי' א ס"ק ה) (או דהיוד לעצמו מורה על יראה שצריך שיהיה י"ש מרבים), א"כ הוא מרמז על י"ב בדיקות ושמונה מיני טרפות ואכמ"ל ברמזים] ועפ"ז יש מוסר השכל בדרך צחות להשובי"ם האוחזים החבל בשני ראשין שאין מראין הסכין לחכם מטעם שאין ת"ח בזמננו (כדעת האגודה ומהרי"ל ומהרי"ו ומהרי"ק) ובעיקר אומנות הבדיקה והרגשת הסכין הוא מחזיק עצמו ליותר בקי ורגיל וחושב בדעתו שבכל עת הוא מוסיף והולך בידיעתו כזקן ורגיל ומדוע טחו עיניהם להבין ולהשכיל דברי רבינו יונה בשערי חשובה (שער השלישי אות פט) (הו"ד בש"ע שם סי' יח גבי ולהם מחלו חכמים כבודם) דהרבה ישוב הדעת צריך לבדיקת הסכין ובחינת חוש המישוש כפי כונת הלב יעו"ש וידוע דברי חז"ל במשנה סוף קנים דרק בת"ח אמרו זקני תורה כל זמן שמזקינין דעתן מתיישבת ייתר עליהם שנאמר בישישים חכמה (אבל בזקני ע"ה כל שמזקינין דעתן מטורפת עליהן) ולפ"ז אם אינם מראים הסכין לחכמים מטעם שאין ת"ח בזמננו מדוע לגבי עצמם חושבים שבכל עת מוסיפים ידיעה בהרגשה ובדיקה הא הדעת מתיישבת יותר רק גבי ת"ח ואם החכמים אינם ת"ח מדוע לא יחושו המה אולי המה בכלל עמי הארץ (אשר בעו"ה נמצאו באמת כמה שובי"ם ריקים מתורה וחכמה) אשר כל זמן שמזקינין פוחת והולך מהם הישוב הדעת הנחוץ לבדיקת הסכין וידוע מדברי חז"ל במד"ר וזה"ק בכמה מקומו' דההמון מכונה בשם יעקב ות"ח בשם ישראל וז"ש מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל היינו העוסקים בעבודה שהוא ג"כ שחיטת חולין כמש"ל יחזיקו עצמם בשם יעקב ויראו לנפשם אולי בתוס' הימים ניטל מהם חוש ההרגשה הצריך הרבה ישוב הדעת ולאותם הנושאים דגל התורה ויושבים בד' אמות של הלכה יחזיקו לת"ח בשם ישראל והמה מהפכים הסדר והשוחט יעור עיני חכמים יחזיקו עצמם כחכמים שמוסיפים ידיעה בהרגשה ובדיקה ולחכמים אינם מראים סכינם מפני שאין ת"ח בזמננו והדבר הזה מביא לידי גיחוך, אך הלא גם בשחוק יכאב לב והדבר מוטל על גדולי הדור לעמוד בפרץ ולגדור גדר התורה

(ג) והנה בעיקר הדין אם הרב אינו מוחל על כבודו מלבד דברי הגאון מהר"מ שיק (הו"ד באחרוני זמננו) דפשוט ליה דחוזר הדבר לדין הש"ס גם הגאון מהרש"ק בטוטו"ד מה"ג (סי' יט) כתב דהוא חיוב מדינא דש"ס והפוסקים לא פסקו רק בסתם דהחכמים מחלו להם כבודם וכו' אבל אם החכם אינו מוחל ותובע כבודו להראות לו סכינם ודאי מחויב להראות וכו' וכל הבא לשנות מדין הש"ס עליו להביא ראיה ובפרט שדבר זה בכונת הלב תליא מלתא ואם הרב רואה דהוי צורך שעה ודאי מחויב להראות לו ואם אינו רוצה פושע הוא וראוי להעבירו יעו"ש ובס' דלתי תשובה (לידידי הגאבד"ק פיקעלין פלך קאוונא סי' ח"י ס"ק י) הביא דברי המהרש"ך ח"ב (סי' לב) ושו"ת ראש משביר (סי א) שכתבו ג"כ הכי אף לענין בדיקת הריאה דרבנן וכש"כ בשחיטה דאורייתא שאם לא הראה סכינו או בדיקתו לחכם במקום שאינו מוחל על כבודו ראוי להעבירו יעו"ש ויעו' ג"כ בתשו' הריב"ש (סי' תקכ) בשם הראב"ד דרק על כבודו יכול הרב למחול אבל לא על בזיונו (הו"ד ג"כ דבריו אלו בכסף משנה סופ"ז מהלכות ת"ת סוף הלכה יג ובב"י יו"ד סי' של"ד ד"ה מנודה לרב בבד"ה שם יעו' ג"כ בתשו' הריב"ש סי' תצז וסו"ס תקע) עכ"פ אף דהעדר ראיית סכין הוי רק מניעת כבוד אבל אם אינו מראה הסכין בדרך מרד הוי בזיון הרב (ובתשובתי לקראסניבראד פלך לובלין כתבתי ג"כ בענין זה והבאתי דברי הריטב"א חולין יח מ"ש בשם מורו ודברי י"נ הגאון הישיש מהר"א פאלאגי ז"ל חכם הכולל באזמיר ואגפיה שהחמיר ג"כ בזה והביא ג"כ דברי הריטב"א חולין בשם מורו דאם ראה החכם להחמיר בדינו של הטבח משום דעשה דרך מרד הרשות בידו) ובפרט במקום שהנהיגו משך זמן להראות הסכין ואח"כ אינם רוצים ודאי דמיקרי דרך מרד ובזיון. ויש להעיר מהא דעירובין (סג א) שאני התם דהתחילו בכבודו יעו"ש בפרש"י ואכמ"ל ובלא"ה במקום דהיה כן ההנהגה משך זמן הוי כתקנה ע"פ הרב מד"א א"כ מי בכחו לבטל תקנה זו וכמ"ש בשו"ת נחלת דוד (סי' ג) כי ב"ד או חכם שבעיר שגזרו ותקנו איזה תקנה לטעם ידוע להם הוי כעין גזרת ח"י דבר וכשם שב"ד הגדול והסנהדרין היה גזרתן ותקנתן על כל ישראל ואין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין כן כל ב"ד או חכם שבכל עיר ועיר לבני עירם כב"ד הגדול לכל ישראל וכו' יעו"ש ובש"ס גיטין (לו א) וברמב"ם פ"ב מהלכות ממרים ה"ג וד'