באר משה קמח

ובהסכמות כל אנשי העיר (וגם באה"ח באיסור חמור ושד"א שלא לאכול משחיטת שו"ב אחר כל עוד שיהיו שם אלו השני שובי"ם) זת"ד השאלה. הנה מה מאד תסמר שערות בשרי לשמוע גודל הפרצה שנעשה בדורנו הלא ידועים המה דברי הגאון הקדוש מהרש"ז זצ"ל בתשובה ט דשו"ב המסיג גבול רעהו השו"ב המסיג נקרא רשע ואינו נאמן על בדיקת הסכין והדברים פשוטים שיש כזה משום השגת גבול כמבואר בכללי החזקה להכנה"ג אות ה ויש בזה משום עני המהפך בחררה כמבואר בחו"מ (סי' רלו) ויעו' תוס' קידושין (נט א) והארכתי בזה ת"ל בחבורי ברכת משה קונטרס החשובות (סי' י) דדעת כל הפוסקים הוא דבכג"ז שחיטתו אסורה כנבלה ממש ואין לכפול הדברים כי יוכלו לעיין ולראות מה שכתבתי שם וכן מבואר בשו"ת בית שלמה (סי' טז ת"י) ובנ"ד שהוא שוחט ג"כ בלא רשות כת"ר (הרב אב"ד) ואינו מראה לו סכינו ואינו שואל שום שאלה ויש לו קשר עם הקצבים להקל להם בכמה ענינים א"כ אף אם היה מוחזק בשחיטות בלי שום הש"ג ג"כ יכולים לאסור שחיטתו (וידועים המה דברי הנוב"י מה"ת (סי' מח) יעו' ג"כ בי"א בשם שאילת יעב"ץ (סי' קצו) דכששחט בלא רשות הרב אחר ההכרזה הבשר וגם הכלים אסורים) דבכג"ז לא מחלו חכמים כבודם ויעו' בתשו' הריב"ש (סי' תק) דעל בזיונם לא מחלו ויעו' בפלתי (סח"י) דחוץ מכבודו של חכם יש ג"כ לתא דאיסורא דכמו שאמרו במורה הלכה בפני רבו דלא מסתייע מלתא להורות כהלכה כן במעמיד סכינו ולא מראה לחכם לא אסתייע מלתא להעמיד הסכין על בוריה ולא ירגיש בפגימה יעו"ש ויעו' ג"כ ריטב"א חולין (דף חי) שכתב בשם מורו דאם ראה חכם להחמיר בדינו של טבת משום דעשה דרך מרד הרשות בידו (ובחדושי הארכתי ת"ל בדברי הריטב"א אלו) ויעו' ג"כ בשו"ת דבית בהשמטות (סי' לח) וכ"כ בשו"ת ויען אברהם חיו"ד (סי' א אות א) יעו"ש שהביא ג"כ דברי הריטב"א וסיים ומכש"כ אם הרב מותה בו וצוות עליו שלא ישחוט והוא חציף כולי האי ומעיז כ"כ בודאי אסור לאכול משחיטתו שהיא כנבלה וטרפה והכלים שנתבשל בהם הבשר אסורים יעו"ש ומכש"כ בנ"ד שהוא מש"ג הדבר פשוט כמ"ש בספרי שם וכי כן דעת כל גדולי האחרונים דשחיטתו אסורה כנבלה וכ"כ ג"כ בשו"ת תפארת יוסף חיו"ד (ס"ו) דאם החציף לבוא לעיר נגד הסכמת הרב להסיג גבול כו' הוי גזלן גמור ושחיטתו אסורה יעו' בשו"ת ויען אברהם שם (אות ד) שכתב דהאיסור מצד הש"ג הוא אף אם השו"ב הראשון לא נתקבל לבני העיר רק שהחזיק מעצמו לשחוט עכ"ז יש בזה משום יורד לאומנות חבירו ופוסק חיותא אבל בשו"ב שנתמנה מהצבור חוץ איסור הש"ג בודאי האחר ששחט במקומו שחיטתו אסורה דהיינו דינא דתשובות הרא"ש (המובא בסי' א) בקהל שעשו תקנה שלא ישחוט אלא טבת ידוע ועבר אחר ושחט שחיטתו אסורה יעו' בש"כ (ס"ק לח) ודבריו מסתברין ומכש"כ בנ"ד שהיה תקנה בפירוש באיסור ח"ח ושד"א שלא ישחוט אחר ויעו' בס' משא חיים מערכת הש' (אות קיז וקכא) ותורת המנהגים שם מערכת הש' (אות רמז) ובס' רות חיים (סי' א אות י) ובשו"ת חיים ביד (סי' ד) דמבואר בכג"ז לאסור שחיטתו כנו"ט וכל הפורש מזה כפורש מן החיים (ובתשו' לעיר ווידיפאליא הסמוכה לאדעס השבתי ג"כ בענין כזה וכתבתי דאף אם המשי"ג אינו מפסידו רק הנוצות (הנהוג שם ובמדינתנו בהרבה מקומות שהשוחטים לוקחים לעצמם) ג"כ מיקרי מש"ג ולא אמרינן כיון דהשובי"ם בעצמם התחילו למרוט הנוצות בלא דעת הבע"ב הוי ספק גזלה ובודאי לא הוי בכלל השכירות ועכ"פ לא יהיו נקראים מוחזקים בזה יעו' פסקי מהרא"י (סי' קכח) (הו"ד ג"כ בש"כ יו"ד סי' רמה ס"ק טו) שכתב על קבול פרס זה אנו בושים כו' והאיך נחזיק אותו כולי האי כו' לבלתי ישיג אחר שהם דז"א דפשוט כיון דכבר נהגו בגלילות אלו למרוט הנוצות ואין מוחה בהם הוי בכלל שכירות השוחט וכמו שנדפס פסקו של הגאון מאור הגולה החת"ס (בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' יב) לענין מנהג השוחטים ליקח מכל אוז רגל בטבת ושבט דיש בזה לענין דיני ממונות ולענין או"ה מה שנוגע לענין ממונא נראה כיון שנהגו כן בכל גלילות אלו הוי בכלל שכירות השוחט ובעל האוזא ג"כ יודע שכן מנהג השוחטים ואין כאן בית מיחוש והשוחט שלו הוא נוטל עכ"ד שם וא"כ גם בדבר הנוצות י"ל שכבר זכו בזה השובי"ם כיון שעושין כן בפני רבים ואין מוחה (יעו' בדרכי משה חו"מ סי' של"ג אות ה דכל דבר הנעשה ברבים א"צ קנין וכ"כ בב"י שם סי' שלד ויעו' בתשו' הרמ"א סימן נ) ע"כ הבא לנגוע גם בזה הוי כנוגע בשכירתו ומחייתו ודינו כמשי"ג] וע"כ אליכם אנשי קראסניבראד אקרא ממעמקי הלב חזקו ואמצו לכבוד התורה. לבל יפרוץ המשי"ג הגדר שגדרו קדמונינו השתדלו ברוב עוז ותעצומות לדחות ממת"ק את המכשיל את הרבים במ"א ונו"ט באופן שלא יהיה נגד חקי הממשלה הרוממה יר"ה ועבור זאת תתברכו בכל הטוב ושלום על ישראל ורבנן

הדו"ש בלונ"ח משה נחום ירושלימסקי אבד"ק קאמינקא וכעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל

סימן ד

תשובה

לעיר נא' בפלך לאמזא לי"נ הרה"ג חו"ב מוהרי"י ג"י ולכל הגלוים אתו שוכט"ם

ע"ד שאלתו כי שה"ע תקן הרה"ג מהריל"ג בעירם תקנה גדולה ועשה כתב אי' במעמד כל הבע"ב החשובים שאין השוחטים רשאים לשחוט גסות כאו"א בפ"ע רק מחויבים להיות בצותא חדא בשעת השחיטה והבדיקה ולהראות סכיניהם זה לזה ובשחיטות דקות מחויבים להראות סכיניהם איש לרעהו בכל יום בבוקר ואם לא יהיה שו"ב אחד בביתו מחויב לבוא השו"ב השני קודם שישחוט להראות סכינו לפני הרב אב"ד (לבד מה שמחויב להראות סכינו להרב דמתא כנהוג) כן להביא הריאות לבדוק לפני הרב ובהכתב שעשה הרה"ג מהריל"ג שנה ושלש בלשון זה וקבלנו עלינו בחד"א ובת"ג ברצוננו הטוב בלי שום אונס וע"ז חתמו השוחטים וקראו בפיהם הכ"א טרם שחתמו ואחרי כמה ימים נעשה פירוד בין השובי"ם ולא קרבו זא"ז אכן שו"ב אחד רש"נ בא לפניו בכל יום ויום עם סכינו מגסות ודקות להראותם והשו"ב השני החזן רי"ח לא בא לפני כת"ר להראות סכיניו ובימי החורף כאשר נסע רש"נ שני פעמים על משך קרוב לשבועות שתים שחט החזן רי"ח גסות ודקות ולא הראה סכינו זת"ד שאלתו ומרוב טרדותי אשר אף לבלוע רוקי אין לי פנאי לא אוכל לטייל בארוכה ואשיב לכת"ר בקצר הרק מה שנוגע לדינא

(א) דבאמת אף בלא התקנה וכת"א נפלאתי מאד האיך השו"ב השורר העיז פניו ברבו שלא להראות סכינו ויאכיל לעדתו משחיטתו אשר זה רבות בשנים התעוררו גאוני דורנו במכתביהם אלי להעיר בקול קורא לשלומי אמוני ישראל להחזיר העטרה ליושנה (בהסכם חקי הממשלה הרוממה) דכל טבח דלא כר סכינא קמי דרביה