באר משה קמו

(ג) ולפע"ד יש מקום קצת לדקדק כן בדברי הרמב"ם (פ"ג מהלכות סנהדרין דבסוף הלכה ח) כתב וכן אמרו חכמים לא תעשון אחי כו' זה הדיין שמינוהו מפני עשרו בלבד ואח"כ בהלכה ט' כתב כל. דיין שנתן ממון כדי שיתמנה אסור לעמוד מפניו דאף דפשטות לשון הר"מ נראה יותר דבהלכה ת מיירי שלא נתן ממון אלא מפני כבוד עשרו וגדולתו מינוהו (וכמ"ש הב"ח (ריש ס"ח) וכ"נ מדברי הריב"ש (סוף סימן רעא) דהר"מ אינו מפרש כפרש"י) מ"מ לפע"ד יש מקום לומר דגם הר"מ מפרש כפרש"י ומ"ש בה"ח מפני עשרו ר"ל מפני ממונו שנתן ובה"ט הביא דברי הירושלמי דאין עומדין מפניו כדרכו בקודש בכל מקום ואי נימא דמפני עשרו כונתו מפני נתינת הממון יש לדקדק בלשונו דרק עשרו בלבד (היינו נתינת הממון בלבד) היה הסיבה להתמנותו (היינו ע"י כפיה מהמושל וכדומה) וזה דוקא נקרא נתמנה בכסף אבל אם היה גם רצון הקהל בנפש תפיצה לזה אלא שקבלו ג"כ ממון (כמו שנוהגין בגאליציאן וכדומה) אין קפידא (והב"ח שם דקדק בלשון בלבד דר"ל דאינו חכם בחכמת התורה ולפע"ד יש מקום לדקדק גם כן כמ"ש) ויעוין בש"ס נדה (סה א) במאי דקאמרינן וכי תימא כו' הא טפי איכא הא בלבד קאמר יעו"ש דמבואר דלשון בלבד ממעט לגמרי ענין אחר וכ"ז לרוחא דמלחא אבל באמת אף דפשטות לשון הר"מ הוא כפי' הב"ח מ"מ לדינא פשוט כמש"ל דאם היה ברצון הטוב מכל ראשי העיר אינו מזיק נתינת המעות וכעין זה כתב מרן הריב"ש (סו"ס רעא) לענין הא דנטילת רשות מהמלך לא מהני מ"מ הרב מהרר"י נתמנה מן המ' ברצון הקהלות וכולם חפצים ושמחים בגדולתו כו' ובכג"ז הורמנתא דמלכא מלתא רבתי הוא יעו"ש ויעוין גם כן ברמ"א (סימן ג ס"ד) וכן י"ל בנתינת מעות דדוקא כשלא היה רצון מקרי נתמנה בכסף אבל אם כולם חפצים בו רק שהיה ג"כ נתינת מעות לא מפסיד כלום כמש"ל

(ד) עוד נלפע"ד ללמד זכות על כמה גדולי רבני גאליציאן שנתנו מעות לקהל עבור הרבנות דכיון דכבר נהגו להחזיק הרבנים בחזקת הרבנות שיוכלו למכרו לרב אחר גם כן אם יסכימו עליו הקהל יעוין ברמב"ם (פט"ו מהלכות מכירה ה"ה) ובש"ע חו"מ (סי' רלב סי"ט) ופשיטא דאין בזה שום איסור כשרב א' נוטל ממון מהשני עבור חזקתו א"כ בעיר שאין שם רב מוחזק י"ל דמה שאנשי העיר נוטלים מעות מרב שנתקבל בעירם (ובטח מוציאים המעות על צרכי צבור או לדבר שבצדקה וכדומה) הוא שמוכרים לו חזקת הרבנות שיזכה בזה בכל תוקף ועוז באופן שיוכל לקבל הממון שנתן או יותר בעת שימכור הוא חזקת הרבנות לרב אחר (אשר יסכימו עליו הקהל)

ואדאתאן להכי עדיף טפי כח חזקת הרבנות בנתינת ממון (אפילו לדעת הפוסקים שפקפקו בחזקה דכתר תורה כמש"ל (יעוין גם כן בשו"ת חת"ס חאו"ח סימן יב) דא"כ כשמשלמין ממון עבור החזקה מדוע יגרע כח החזקה מכל מיני חזקות המבוארים בחושן משפט ח"ב (יעו"ש (סימן קט) ובש"כ (סימן רלה ס"ק ב) לענין חזקת חנות ובשו"ת מהרי"ט חחו"מ (סי' ל) ובתשו' באר שבע (סימן לט) בשאלה הד') יעוין גם כן בשו"ת הרדב"ז ח"ב (סו"ס תרכח) לענין הא דאין חזקה למקומות דהנ"מ במקומות שאין מוכרין המקומות אבל במקומות שרגילין למכור הרי הוא כשאר דיני החזקות יעו"ש וגם התה"ד שפקפק בחזקה דכתר תורה הא כתב שם (סימן קכח) דכל חד וחד בעי למזכי בשכר פרנסי ישראל שהוא שכר שאין לו שיעור ולא דמי למי שהוחזק במצוה כמה שנים דאית ליה בה חזקה דשאני התם דרגילין לקנות חזקה כה"ג מן הצבור וליהנות צדקות והקדשות על ככה להניח להם וליורשיהם לחזקה אבל כתר תורה ושררתה דידה הרי היא מונחת ומופקרת לכל מי שהוא רוצה לזכות בה עכ"ד (ויעוין מ"ש בספרי ברכת משה קוה"ת (סימן א אות ב) לענין חזקת המצוה שאדם מחזיק בחנם דלפמ"ש שם צע"ק בדברי התה"ד) א"כ יש מקום ללמוד מדברי התה"ד דבמקום שקונין חזקת הרבנות מהצבור בתשלומי ממון אדרבא עוד עדיף כת וזכות החזקה להניחה לו וליורשיו ויש בזה לפלפל ת"ל אכמ"ל עכ"פ נתתי טעם לשבת למנהג רבני גאליציאן ולכת"ר ג"כ מעליותא הוא מה שנתן אביו הרה"צ שליט"א מעות להצבור עבור חזקת הרבנות וזכה בו בהכשר בהסכם כל אנשי העיר

(ה) ומה שטען המשי"ג שיש לו זכות מכח חזקת אביו שהיה רב בסטריזוב ג"כ אין ממש בדבריו לפמ"ש רו"מ שעוד בשנים שעברו היה יוצא ונכנס בכל עת למצוא עיר אחרת ונסע כמה פעמים לעיירות אחרות עד שעזב לגמרי העיר סטריזוב זה רבות בשנים ונתקבל לראב"ד בק' מונקאטש (אחר שעקר דירתו משם הרב הגאון הצ' ר' חיים סופר זצ"ל לעיר פעסט קמ"ר) ולא הועיל מאומה בקשת עדת סטריזוב שלא לעזוב אותם וברח אביו אז משם בלילה אם כן זה פשוט דרב שעוזב עירו (בלא אונס רק שרצה בעיר היותר גדולה) ונתקבל בעיר אחרת אבד חזקתו בעיר הראשונה יעוין תוספות יומא (יג ע"א) ד"ה הלכה ובש"ע או"ת (סוף סימן קנג) וכ"כ להדיא בשו"ת מחנה חיים חחו"מ (סימן י) דאם ילך הרב ויעזוב עבודתו ומשמרתו ויבקש לו עדה אחרת דמיום שהשכיר עצמו לקהלה השניה וקבל מהם פרס ועבד שם עבודת קהלתם אין לו על קהלתו הראשונה כלום (וכת"ר הביא במכתבו עוד מספרי אחרונים שכתבו כן ואינם נמצאים במחיצתו (והדברים פשוטים ויש עוד מקום לפלפל היכא דידע דבעירו הראשונה נתנו כתב רבנות לרב אחר ושתק אי נימא דשתיקה הוי כמחילה יעוין ברמ"א חו"מ (סימן פא ס"ב) וש"כ שם (ס"ק ם) (ובסימן קלח ס"ו וסימן רכג ס"ג וס"ה וסי' רמה סי"א) ובשו"ת מהרי"ט ח"א (סימן קו) ובשו"ת הרדב"ז ח"א (סי' תכז) ובמחנה אפרים הלכות שומרים (סימן ב) ובנ"ד אפשר יש לדמות יותר להך דנזקי שכנים דלאלתר הוי שחיקה כמחילה יעוין ש"ס ב"ב (ם ע"א) שאין אדם עשוי שסותמים אורו בפניו ושותק וברמב"ם (פ"ו מהלכות שכנים ה"ז) ובש"ע חו"מ (סימן קנד סי"ב) ובסמ"ע שם (ס"ק כז) ויעוין ג"כ בשו"ת מהרי"ט (סימן קיד) ויעוין ג"כ בשו"ת מהר"מ פאדאוואה (סימן מ) במ"ש וכן בנ"ד הרב שראה שהקהל הקציבו לו שכר להבא וכבשו שכרו לשעבר ונשתמשו במעותיו היה לו לקרא בקול גדול אומדנא דמוכת הוא שמחל והוא עדיף משתיקה בעלמא יעו"ש באורך ויש בעלין זה לפלפל ולסתור ולבנות (וצע"ק בלשון הש"ע או"ח שם (סימן קנג סכ"ב) במ"ש ונתרצה) ואכמ"ל דבנ"ד בלא"ה הא מחל בפירוש שכתב אז ממונקאטש במכתבו לאנשי סטריזוב שא"צ לסטריזוב לא הוא ולא בנו יכולים ליקח להם רב איזה שירצו ומחילה א"ל קנין יעוין בש"ע חו"מ (סי' יב ס"ח וסי' רמא ס"ב) (ויש לפלפל בדין אם תפס שטר די"ל דכתב הרבנות לא הוי כשטר דעלמא יעוין בש"ס גיטין (לז א') ובקצוה"ח (סימן יב ס"ק א) ודוק) ובפרט לרבים הא כתב הדרכי