באר משה קמה

שוב לא ירד (וזה מבואר גם כן בתשו' הריב"ש שם והוא ע"פ דברי הש"ס ברכות (כת א') ומנחות (קט ע"ב) ויעוין בירושלמי כתובות (פי"ב ה"ג נח ע"ב) ברבי דהוי עינוון סגין והוה אמר כל מה דאמר לי בר נשא אנא עביד חוץ ממה שעשו זקני בתירה כו' יעו"ש) ואפילו לא היו כותבין לו המינוי ולא היה בא מכת האב אלא שיש לו שני חזקה אין שום אדם יכול להעבירו שגדולה חזקה מן התורה בכל מקום ומכש"כ בדבר שררה של מצוה אפילו בלא כתיבת הסכמתם ואפילו יש אחר ראוי יותר ממנו שבכל הדורות שעברו היו מלכי ישראל וכהנים גדולים בקצתם היו כמה אנשים ראוים יותר למלכות מן השבט הנבחר ולא היו רשאים להעביר מי שהיה כבר מלך וכהן גדול זת"ד המבי"ט, ויעו' גם כן בשו"ת הרדב"ז ח"ד (סימן יא), בתוך דברי תשובתו לענין חזקה במצוה כתב ולא זו בלבד אלא כל מי שהחזיק בשום מינוי בקהל אין יכולין לסלקו אא"כ אינו מתנהג כשורה במינויו יעו"ש ויעוין ג"כ בס' עק"ד חיו"ד (סימן כו אות טו"ב) שהביא בשם הרב בעי חיי שתמה על החכם הבא מחדש איך מעלה בדעתו ליטול שררה מעצמו ע"י בעלי אגרופין העומדים על ימינו לעזרו ולהקימו על ידי הורדת הא' יזהרו שלא יכוו בגחלתו שאם בכח יעמדו עליו במסתרים תבכה נפשו ושערי דמעה לא ננעלו יעו"ש ועכ"פ זה פשוט דאפילו רוב הקהל אינם יכולים לדחות הא' מכש"כ בזה דהשני אסף אליו רק יחידי המונים ונוטל שררה לעצמו הלא יש ע"ז א"ח מגדולי הראשונים ה"ה הרשב"ם והריב"ם והראב"ן ועוד ק"נ מרבותינו הקדמונים (נדפס בסוף תשובת מהר"מ מרוטינבארג) שלא יהיה אדם רשאי ליטול שררה על חבירו כו' אם לא שימנו אותם רוב הקהל מפני חשיבותם והעובר על גזירותם יהיה באונו"ש כו' ופתו פ"כ ויינו י"נ כו' והשומר תקנתם ינוחו ברכות על ראשו יעו"ש והובא גם כן באורים (סימן ג ס"ק יג) וכ"ז בדורות הקודמים שלא קבלו את הרב כשוכר את הפועל אלא כל ת"ח הנהיג את בני עירו שהיה דר שם וממילא היה מקבל שכר מגיטין וקידושין ובזה הוא דיש מקום עיון בפוסקים אם יש חזקה בכתר תורה (יעוין ברמ"א יו"ד סימן רמה סכ"ב) וש"כ שם (ס"ק יד טו) ובפסקי מהרא"י (סימן קכו קכח) ועו"פ) אבל עתה שמקבלים רב ליתן לו פרנסתו ופעמים מקבלים אותו ממק"א א"כ פשוט לכ"ע דזה שבא בגבולו אפילו יחניף לצבור ויתרצו לו רשע מקרי ככל היורד לאומנות חבירו וכמ"ש בשו"ת חת"ס חחו"מ (סו"ס כא) ובחיו"ד (סימן רל) וכ"נ גם מדברי התה"ד להמעיין בדבריו שם וכ"כ בשו"ת בית שלמה חיו"ד (סימן כ) וכ"כ בספרי ברכת משה קוה"ת (סימן י) לענין שו"ב המשיג גבול רעהו בשחיטות דשחיטתו אסורה כנו"ט) ע"כ פשוט דאסור לסמוך על הוראת הבא להשיג גבולו והוא פסול לדון ולהורות באתרא דמר (וכ"כ בתשובה א' בארוכה לעיר לאנדאן המעוטרה בעת שפגעו לנגוע בזכות כבוד הרב הכולל שיחיה ועמדו אז לימינו כל גאוני הדור וגם אנכי הצעיר בתוכם נדרשתי להשיב דעתי ומלאתי רצונם)

(ב) ומה שנתן המשי"ג טעם לפגם כיון שנתן אביו הרה"צ שליט"א מעות לאנשי העיר בעת שנתקבל כת"ר לאב"ד א"כ הוי דינו כנתמנה בשביל כסף המבואר בש"ע חו"מ (סימן ח ס"ב) והב"ח שם החמיר בזה אפילו בדליכא עדיף מיניה הנה מלבד דדברי הב"ח צריכין עיון מדברי התוס' ישנים יומא (ת"י ע"א) ד"ה מרתא שכתבו דהיו בעלי תורה וחשובים ממנו וראוים למנות יותר (ועמד בזה החת"ס חחו"מ סי' קס) ומדברי התוס' ב"ב (כא) ד"ה זכור שכתבו דהיו אחרים חשובים ממנו וכמ"ש גם המהרש"א בסנהדרין (שם ז ע"ב) בת"א ד"ה בשביל וזה שנתמנה בכסף ואין לו ריח תורה כו' יעו"ש דמבואר דדוקא כשאינו ראוי לכך ולדעתי העניה נראה כן מבואר מדברי הירושלמי בכורים (פ"ג ה"ג ת פ"ב) שהוא מקור דין זה דאין עומדין מפניו דאחר שאמרו זה שהוא מתמנה בכסף אין עומדין מפניו כו' הביאו מה דתירגם יעקב איש כפר נבוריא הוי אומר לעץ הקיצה כו' לא בכספייא איתמני וכל רוח אין בקרבו לא חכים כלום כו' (יעוין ג"כ בש"ס סנהדרין (ז' ע"ב) שהביאו זאת על האי דבי נשיאה אוקמי דיינא דלא גמיר) מבואר כדברי המהרש"א דמיירי דוקא כשנתמנה רק בשביל צל הכסף ואינו בצל החכמה כלל מדסמכו ענין זה להאי דנתמנה בכסף וכעין זה כתב הרבינו יונה פ"ז דברכות (לח ע"ב) ד"ה קטן יעו"ש בא"ד (לט א') במ"ש וממה שהביא בגמ' זה המעשה סמוך לדברי ר"נ כו' ויעוין ג"כ ברבינו יונה שם פ"ח (מד א') ד"ה ולענין פסקא ויעוין בר"ן מגילה פ"ק (רס ע"א) ד"ה מיחייב (יעו' מ"ש בחבורי מנחת משה חיו"ד סימן ח אות א), הנה מלבד כל הנ"ל בלא"ה ל"ד כלל נ"ז להך דנתמנה בשביל כסף [דלפי דברי המשיג היה לו לערער על כמה גדולי רבני גאליציאן אשר למשמע אוזן נותנים סכום הגון קודם שיתקבלו דאף דמנהג זה אינו מהודר ונוכל לומר כמ"ש השל"ה הקדוש על אותיות "מנהג" אבל חלילה לדמותו להך דמתמני בכסף] ושפיר כתב רו"מ דזה דוקא שנתמנה שלא ברצון העיר אלא בפקודת איזה מושל שנתן לו ממון שימנהו בפקודתו אבל היכא שנתקבל ברצון אנשי העיר רק שרצו ממון עבור זה (ולאיש שאינו מרוצה ועטרת הרבנות אינו הולמתו לא היו מקבלים אותו אף אם היה נותן סכום רב יותר מזה) פשיטא דאינו בסוג דנתמנה בכסף וקבלתם קבלה וחייבים בכבודו וכל מי שפגע בכבודו דינו כמבזה כל רב כשר בישראל ולא יהיה נקי מעונש החמור וד"ז פשוט וא"צ לפנים וכן יש לדקדק מלשון רש"י סנהדרין (שם ז ע"ב) ד"ה אלוה הבא בשביל כסף שכתב דיין שהעמידוהו ע"י שנתן ממון למלך על כך דל"ל לרש"י להוסיף הנך תיבות למלך על כך [דדי לפרש שהעמידוהו ע"י שנתן ממון לאפוקי שלא נפרש שהעמידוהו מחמת עשרו בלא נתינת ממון (יעוין בב"ת סימן ח מ"ש בדברי הרמב"ם) וגם שלא נפרש דדיניו באים בשביל כסף היינו שנוטל שכר לדון ואל תתמה בזה דבאמת כן הוא שיטת א' מרבותינו הראשונים ה"ה רבינו טוביה בר' אליעזר בפסיקתא זוטרתא פרשת יתרו (סי' כ) זה לשונו רבותינו אמרו מדרש בפסוק הזה אלהי כסף ואלהי זהב דיין שנוטל ממון לדון נקרא אלוה הבא בשביל כסף ואלהי זהב הבא בשביל זהב מיכן אמרו הנוטל שכר לדון דיניו בטלין יעו"ש ודוק, ולפי דבריו יש מקום לפרש גם דברי הירושלמי בכורים דאילין דמתמניי בכסף היינו דשררותם להוציא דבר חק ומשפט הוא ע"י כסף שמקבלים ואינם דנים בחנם ולפי שטה זו פשוט דהנותן מעות עבור הרבנות אינו בסוג זה דמתמניי בכסף ועפ"ז היה מקום קצת לומר דהרי"ף אית ליה גם כן כשיטה זו ומדלא הביא שם בפ"ק דסנהדרין הא דאלוה הבא בשביל כסף ואי מפרש כהפסיקתא יש לומר דסמך אהא דהביא שם הא דכתובות (קה) דבטלה דלא מוכת אסור ואכמ"ל בזה] ובע"כ דכונת רש"י לפרש דדוקא שנתן ממון למלך (או למושל אחר) לכוף את הקהל שיקבלוהו לדיין הוא דהוי אלהי כסף משא"כ אם היה נתינת ממון בלא כפיה שפיר דמי: