באר משה קטו

בה"ש על פי דברי התוס' כתובות (כח) הנה בודאי הסברא נכונה לומר כן גבי ת"צ שאסרו בספיקו משום דבה"ש הוי ספק תמידי לא על פי מקרה אבל מה להא דשבת (לד) שהבאתי שם דהקילו בספק בין השמשות (אף בדברים הסותרין זא"ז וכמ"ש הרמב"ן בהשגותיו על ספר המצות בשורש א' ד"ה ולא עוד) אף דהוי ספק תמידי ובע"כ צריך לבוא לסברת התוספות עירובין (מה ע"ב) דבעירוב הקילו יותר וכמו שהארכתי בזה בספרי שמן המשחה על הש"ס, ובעיקר סברתו כתבתי בתשו' א' לק' בערשיד לפלפל בדברי הגבו"א בענין ספק ת"צ וכתבתי גם כן לחלק בין ספק מקרה לספק תמידי על פי דברי התוספות כתובות (כח) וכתבתי ת"ל בזה לסתור ולבנות מדברי הירושלמי ברכות (פ"א ה"א) ומדברי הש"ס מנחות (סח ע"ב) ועוד מכמה מקומות ש מש"ל שער התירוצים (סימן נא) באורך ואין לכפול הדברים)

ידידו וידיד כל נושאי דגל התורה דו"ש באה"ר וא"ע משה נחום ירושלימסקי החופ"ק בעת אבד"ק אסטראלענקא והגליל

סימן סב

דברי הגאון הגדול זקן ויושב בישיבה סוע"ה וכו' בקש"ת מוהר"ר מרדכי גיטפל יפה וצ"ל הגאבד"ק ראזיגאי ונפטר באה"ק תוב"ב

בדברי המרדכי פרק חזקת הבתים (סימן תקלג) ודברי השאילת יעבץ לענין חזקת מצוה במה שנוגע לספרי ברכת משה

[זה לשונו] כבוד הרב הגאון המפורסם נודע לשם ולתהלה בחבוריו הנחמדים אשר העלה חריף ובקי משנתו זך ונקי וכו' וכו' כקש"ת מו"ה משה נחום ירו שלימסקי נ"י הגאבד"ק קאמינקא יצ"ו

אחדשה"ט כמשפט הנני מבקש סליחתו על, מניעת תשובתי עד כה ואמנם כי לא מלבי ורק יען חבורו הטהור הגיעני בימים אחדים קודם הפסח אשר באין פנות אל המנוחה ומלתא מני אזדא וכו' עד עתה בשבוע זה הגיעני מכתב מחתני הגאון אבד"ק שאוזיל שיחיה הזכירני בזה אשר במכתב הדר"ג שיחיה התפלא על זה אמרתי לאו אורח ארעא לעכובא עוד אף שאבא עד הנה בלי שום חד"ת כי מחדושי לא עלה בידי להוציא לאור הדפוס מכמה טעמים ובפרט לעת זקנתי כו' וכאשר אמרו ז"ל הקדש שוה מנה שחללו על ש"פ כו וההקדשות וס"ת אין בהם הונאה הנני שולח לו מחיר ספרו א' רו"כ מה שאחשוב כי זה שעלה לו הוצאת הדפוס ובכלל הנני מודיע להדר"ג כי עיינתי בחבורו הטהור בכמה מקומות גם טרם נתתיו לכריכה ראיתיו למעיין ישר ומאזני משכלו מכוונים כן בתשובותיו כן בלקיטותיו נפלאתי על רוב חריפותו ובקיאותו והנני חותם בברכה שלום לו ולתורתו ולכל החוסים בצל קורתו עד העולם אכי"ר

ולא אמנע מלציין מה שחשבתי בעברי בספרו הטהור לפום רהיטא בראש ספרו רמי מ"ש בשו"ת שאילת יעב"ץ דחזקה בפעם אחד די ובמרדכי וש"ע כתבו אדם שרגיל כו' ובעי ג' פעמים ולענ"ד היה נראה דלק"מ דשו"ת שיעב"ץ איירי שהחזיק ע"פ צבור מפורש וחזקה די בפ"א ובש"ע איירי בלא פירשו שנותנים לו ורק על פי שלא מיחו בידו וא"כ בפעם א' או ב' אולי במקרה היה ולמחר יעשהו אחרים וע"כ בעי ג' פעמים בעשאו בפניהם ג"פ ולא מיחו בידו ולא נתנו לאחר זה ראיה גמורה שויתרו לו וז"פ כן קושיא על המהרי"ק במה שהיה בהמ"ד בביתו דאין הצבור יכולים לשנותו משום חשדא והרי בלא"ה א"י לדחותו משום חזקה כבר עמד על זה בחידושי רעק"א ז"ל למג"א (סימן קנג) וגם בזה נלע"ד דלק"מ שהרי חזקה שאין עמה טענה אינו כלום ורק משום דחזקה שאין עמה טענה לא מקרי בכה"ג שהרי הניחוהו לעשות זא"ז ולא מיחו והוי כדלי ליה צנא דפירי ואמרינן שנתנו לו במתנה וכ"ז בשמחזיק בשלהם לבד ואין להם הנאה בזה אבל בכה"ג שמוסר ביתו למקום תפלה מאין הרגלים לומר שהם ויתרו זכותם רק שהם לא חפצו ליתן ביתם לע"ע ובאשר יזדמן שירצה אחר לתת ביתו אזי ישנו באמת וע"כ אמר הטעם רק משום חשדא דלמה ירצו הציבור לשנות וכה"ג בית שנותנין עירוב בתוכו דאין ראיה שויתרו ורק שמחו שמצאו איש ששיעבד ביתו לכך ורק משום חשדא א"י לשנות ומטעם זה א"י לשנות אפילו בשכר דויתור זה שנתן ביתו לכך זהו כמו שפסקו עמו וא"י לשנות אח"כ ולפ"ז אפ"ל גם ביין קידוש כיון שהם לא נתנו לו כלום רק אדרבא הוא נתן להם והיה הדין נותן שיוכלו לשנות אם אין כאן חשדא שימכרו בפרסום לכל המרבה ולפ"ז אדרבא ה ברא להיפוך דדבר שיש בו הוצאה הוי חזקה שאין עמה טענה למה לא מיחו דאפשר דעד כה לא נתרצו להוצאה זאת ובהכרזה בפרסום למרבה אין חשדא ול"ד למ"ש ביבמות דלמא איכא דלא שמע בהכרזה כמובן כ"ז כתבתי מה שנזכרתי בעיוני בראש ספרו הטהור ועוד לא שקלתי בפלס גם עתה את דברי שכתבתי בחפזון וכו'

שנת תרמ"ז דאזינאי הנני חותם באהבה רבה ומכבדו בערבו הרם כאמור ואת יראי ד' אכבר דו"ש וידידו בא"ר וא"ע מרדכי גימפל חופ"ק

וזה אשר השבתי על דברי הגאון הנ"ל בקצרה

והנה המעיין בשו"ת שאילת יעב"ץ עצמו ח"ב (סי' סט) (שלא היה אז באוצר ספרי) אות ג' כתב ג"כ טעמא דחשדא יעו"ש שכתב איברא מתלתא טעמי קאתינא עלה אי משום ד"ש ואי משום חשדא ואי משום דמעלין בקודש וכיון שעלה לא ירד ויש לכל זה מקור בגמ' שאין להאריך כאן ודין אחד הוא לכל המינוים (שאינן עשוין על תנאי לזמן) שאין מורידין בלי טענה ואמתלא גדולה ואבוהן דכולהו גמרא דיומא עכ"ד, ובאמת גם בשו"ת מאיר נתיבים (סי' לג) ורדב"ז ח"ד (סי' יא) כתב דמה דאמרו במי שהחזיק במצוה אין רשות לצבור ליקח ממנו הטעם הוא נמי משום דרכי שלום וחשדא שיחשדוהו שהוא אינו הגון לאותה מצוה לכך נטלוה ממנו (והזכרתי זאת אח"כ בספרי שם (סימן ב אות ג) בהעירותי על דברי ש"ב הגאבד"ק פיעטרקוב זצ"ל) ואם כן ממילא בלא"ה מיושב קושיתי על המהרי"ק (שם בספרי (סימן א אות ג) דלפי דבריו הקשה כן גם רעק"א ז"ל) גבי מי שהיה בהמ"ד בביתו שכתב הטעם משום חשדא והא בלא"ה אין לדחותו משום שהחזיק במצוה זו להתפלל בביתו דלפמש"ל א"ש דחזקת מצוה היא גם כן מצירוף טעמא דחשדא לדעת היעב"ץ ורדב"ז ומ"נ, ובעיקר הדבר שכתב הגאון הנ"ל