באר משה קיד

סימן סא

דברי יד"נ הרב הגאון הגדול וכו' ר' אלכסנדר שמואל היילפרין שליט"א ראב"ד ומ"מ דק' לבוב

בשבת (דף ע) ומנחות (נב) ותוס' (נדה מו) ד"ה א"ר ובענין ספק רבין השמשות בדברים הנוגעים לספרי ברכת משה זה לשונו

בעה"י יום א' ח"י אייר תרח"ם פה לבוב. שלום וכל טוב סלה לכבוד ידידי הרב הגאון החריף ובקי חובר חבורים מחוכמים איש אשכולות גזע תרשישים כקש"ת מוהר"ר משה נחום נ"י ירושלימסקי האבד"ק קאמינקא מחוז קיוב ה' עליו יחיה

בכניסת שבת קודש קבלתי את ספרו היקר ברכת משה (מהמדפיס הרה"ח אליעזר מארגאשיס) תשואת חן תן לכבודו על התשורה הנכבדה קראתי בספרו לשבת עונג וראיתיו כי הוא מלא וגדוש בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים והרבה דברים ראיתי כי הייתי בן גילו ואחד מהן בחידושיו על מסכת שבח (דף ע ע"ב) (בקונטרס משחת שמן הטוב) שם העיר דהרמב"ם אינו שומר הכללים בדבר שאינו נוהג והביא מש"ס (מנחות נב) הי מינייהו אחריתא וכו' ודבר זה כתבתי בספרי ראש המזבח על מסכת זבחים ברוחב ביאור וקצת פלפול כיד ה' הטובה עלי בעזה"י ובזה מסולק השגת הראב"ד על הרמב"ם (פט"ז מהלכות טומאת אוכלין הלכה ד) והכ"מ מהפך הגרסא בתוספתא דמכשירין יעו"ש ולהנ"ל נכון וא"ש ובקו' התשובות (סימן כד) הביא הדר"ג תשו' חתן גיסי שיחיה הרב הגאון הגדול האבד"ק הרימלוב שכתב ליישב קושית התוס' במסכת נדה (טו א') אהא דאיתא במסכת יומא דמפרישין כה"ג מביתו שמא תמצא אשתו ספק נדה ולא קאמר שמא תמצא ודאי נדה וכתב בזה דלגבי חשש שמא תמצא ודאי נדה מהני מה דמתקינין לו כהן אחר תחתיו אבל לענין חשש שמא תמצא ספק נדה לא מהני הא דמתקינין כהן אחר משום דבעי שחיטה בבעלים והיכא דנמצא בכה"ג פסול זכה ליה רחמנא (יעוין מגילה ט' תוס' ד"ה אין בין) אבל בספק נדה להרמב"ם לא הוי רק מדרבנן דס"ל ספק דאורייתא מה"ת לקולא ורק מדבריהם אסור וא"כ י"ל דרק בפסול דאוריי' זכתה רחמנא להכהן המשמש תחתיו אבל בספק נדה לא זכתה רחמנא וכתב ע"ז הגאבד"ק הרימלוב שהוא ענין נפלא ולענ"ד פלא עליו כמה שגיאות יש בזה במכת"ר נעלם ממנו ש"ס מפורש במסכת יומא (מז ע"א) פעם אחת יצא וספר עם ערבי אחד בשוק וניתזה צינורא מפיו על בגדיו ונכנס ישבב אחיו ושמש תחתיו וזה היה ביוה"כ והרי נכרי אינו מטמא מה"ת רק מדרבנן כמבואר במסכת נדה ועי' בתוס' ישנים יומא (ו ע"ב) ד"ה הפרישהו מבואר דאפילו בפסול דרבנן משמש כהן אחר תחתיו והרמב"ם כתב להלכה דפר יום הכיפורים הוא קרבן השותפין וק"צ וכולהו מתכפרין מקיבעא ובפרק הוציאו לו (נא ע"ב) מבואר בגמרא שאני בי גזא דאהרן דאפקרה רחמנא גבי אתיו הכהנים ולמ"ד דפר יוה"כ הוא קרבן יחיד שאר הכהנים אינם מתכפרין רק מקופיא וממילא כה"ג הוא העיקר ולא חשיבי הכהנים שותפין כמ"ש התוס' זבחים (ו ע"א) ד"ה מקופיא וכבר כתבתי בספרי ראש המזבח שיש להקשות בהא דאיתא במסכת יבמות דבעי דוקא כה"ג משום שחיטה בבעלים הא הכהנים כולהו שותפין ע"ש, ובגוף הדבר שכתב דספק נדה להרמב"ם לא הוי מה"ת ליתא דהיכא דאיכא איסור כרת גם הרמב"ם מודה דהוי מדאורייתא וזה מבואר בתשו' מהרי"ט ובכ"ד ונפלאתי מדוע לא הרגיש כבוד הדר"ג בזה ימחול להודיעני אם דברי נכונים בעיניו וכו'. בתשו' (סי' כג) הביא הדר"ג מ"ש הגבורת ארי על דברי הש"ס פסחים (נד ע"ב דבה"ש דח"צ אסור שהקשה דנימא ספיקא דרבנן לקולא והדר"ג פלפל על דברי הגבו"א שסותר לדבריו סוגיא דשבת (לד א') גבי ספק בה"ש ולענ"ד יש לחלק דע"כ לא אמרינן ספק דרבנן לקולא אלא בספק הבא במקרה אבל להתיר תמיד בה"ש של ת"צ זה לא מקילינן וחילוק זה למדחי מתוס' כתובות (כח ע"ב) ד"ה בה"פ כו' אלא באקראי כו' אבל הכא שלעולם השדה בספק כו', ובחדושי הארכתי בפלפול בזה בעזה"י. וע"ד הג"פ אבקשו לשלחו ע"י הפאצט כו' אשר כבר יצא הדבר במנהג להיתר בפשיטות ע"פ גאוני הדור שלפנינו וכו' והנני ידידו אוהבו מתעלס באהבתו אלכסנדר שמואל היילפרין ראב"ד ומ"מ פ"ק לבוב מח"ס ראש המזבח

והנה מה שהקשה על ח"ג הגאבד"ק הרימלוב מהא דנכנס ישבב אחיו ושמש תחתיו אין תפיסה כ"כ לחשבו כשגיאה גדולה דמי יימר שהיה קודם הקרבת הפר דשייך בו החשש דל"ה שחיטת הפר בבעלים לפי דברי הגאבד"ק הרימלוב דלמא מיירי שאחר שהקריב הפר יצא ונטמא ונכנס ישבב אחיו תחתיו [יעו' רמב"ם (פ"א מהלכות עבודת יום הכפורים הלכה ג) זה שנכנס תחתיו אינו צריך חינוך אלא עבודתו מחנכתו ומתחיל מעבודה שפסק בה הראשון יעו' ג"כ ברמב"ם שם (פ"ד ה"א) בסדר המעשים שביום זה ופ"ה שם הי"ג ודוק] ולא היה עליו הקרבת הפר ובפרט לפי גירסת הירושלמי מגילה (פ"א ה"י) דהיה עיוה"כ עם חשכה כשנטמא הראשון ונכנס השני לשמש יעו"ש אם כן כל עבודת היום היה בשני וי"ל דהיה זמן להזמין פר שלו ויש בזה לפלפל כמובן, ויש עוד לסתור בתשו' של ידיד החכמים הגאבד"ק הרימלוב כמובן אבל אין דרכי לבקר דברי זולתי במה שנאמר רק לפלפולא בעלמא ואכמ"ל, ומה שהקשה עליו דהא באיסור כרת גם הרמב"ם מודה דהוי מדאורייתא כמבואר בתשו' מהרי"ט לפלא שלא ראה שם כי יסוד פלפולו הוא על פי דברי התוס' נדה (יז ע"ב) ד"ה ואין דמסוטה לא ילפינן טומאה דאתיא ע"י ראיית גופה וע"כ כתב שם דרק היכא דילפינן מסוטה הוי ודאי טומאה מה"ת אבל הכא כיון דהטומאה הוי מטומאה הבא מגופה ולא טומאת מגע דלא ילפינן זאת מסוטה כמ"ש התוס' ואם כן הוי רק כשאר ספיקות דל"ה רק מדבריהם לדעת הרמב"ם וע"כ לא סגי בכהן אחר שיתקינו תחתיו כו' יעו"ש, וגם איך לא ראה הדר"ג כי גם אנכי בתשו' שם (סימן כג אות ו) הבאתי (לענין היתר ס"ס גבי נדה) שטת הר"מ לפי גרסת הכסף משנה ברמב"ם (פ"ט מהלכות טומאת מת הלכה יד) דבדבר שזדונו כרת מה"ת לחומרא, ומ"ש הדר"ג שכ"כ בתשובות מהרי"ט אדרבא במהרי"ט חיו"ד (סימן א) שדי נרגא על גרסת הכ"מ הנ"ל מדברי הש"ס יבמות (קיט א') דאמרי' מכדי הא דאורייתא וכו' מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת וגם מדברי הרמב"ם בעצמו שכתב בין בעריות ושבתות אינן אלא מדברי סופרים אף דהוי איסור כרת וקיימתי זאת מסברא דנפשאי כד הוינא טליא יעו"ש בתשו' בר"מ שם ובמהרי"ק שורש ע"ה ובמשנה למלך (פ"א מהלכות יו"ט הלכה יז) מ"ש בזה ויעו' מ"ש בספר מנחת משה חיו"ד (סי' א) ותשו' זו כתבתי שם כד הוינא בר שיתסר ואכמ"ל ומ"ש הדר"ג לחלק גבי ת"צ שאסור