באר משה קיב

יעו"ש תוס' (ע"ב) ד"ה אלמה ויש לפלפל גם כן בדברי הרמב"ם (פ"ג מהלכות איסורי מזבח הלכה ז ח) יעו"ש בכסף משנה ולח"מ ודוק ואכמ"ל דעכ"פ איכא לאו בפ"ע גבי מוקדשין (יעו' תוספות חולין (עח א') הנ"ל במ"ש איכא לאו ועשה) דלא נרצה הקרבן דע"ז אמרו בש"ס מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ושפיר היה מקום לומר בכונת הש"ס דל"ל ל"ת ועשה בקדשים (היינו לאו דבפ"ע בקדשים) אי לאו דעשה דפסח אולמא מעשה אחרת משום שיש בו כרת כקושיתו ונמצא דמה שתירצתי לפי גמר דבריו נכון וברור כמובן] וכ"ז כתבתי לפי דבריך אכן בלא"ה א"ש לפי מ"ש המשנה למלך (פ"ג מהלכות איסורי מזבח כוף הלכה ח) בפי' דברי הש"ס אלו דמאי דקאמר תלמודא מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה מכלל דלהדיוט שרי היינו האי דאמרינן שם (עח) מנין לאוא"ב שנוהג במוקדשין כו' והשתא פשוט מדאצטריך רחמנא ללמד דאוא"ב נוהג במוקדשין ש"מ דאינו אסור להדיוט משום תעבתי לך דאי הוי שייך תעבתי לא אצטריך קרא ללמד שאוא"ב נוהג במוקדשין דתיפוק ליה דאסור משום דאינו ממשקה ישראל עכ"ד המלמ"ל ואם כן לפי פירוש זה ממילא ל"ק קושיתך והבן יעוין גם כן תוספות מנחות (מט ע"ב) באמצע הדיבור במ"ש ואי הוי מיפסל לא שייך בו דחייה וכו' יעו"ש ודוק ויש בזה לפלפל ת"ל יעו"ש ברמב"ם (פ"ג מהלכות איסורי מזבח הלכה ח) ואכמ"ל

(ג) ומה שהקשה רו"מ בתוס' כתובות (יא ע"א) ד"ה מטבילין שכתבו דאע"ג דזכיה מטעם שליחות ואין שליחות לקטן מה"ת ה"מ בדבר שיש קצת חובה אבל ואין שזכות גמור הוא יש לו שליחות ועפ"ז קשה לי' במה דאמרינן דקטן אין לו חצר אף במציאה נהי דהוא מטעם שליחות מ"מ הא במציאה הוי זכות גמור וליכא כלל חוב א"כ בזה הא כתבו התוס' דיש לו שליחות זה תוכן קושיתך ולפע"ד נראה לומר בזה דאף לפי מה שעלה בדעתו שהתוס' חדשו זאת על כל דבר שהוא זכות גמור וליכא כלל חוב איך ניחא ליה בפשיטות דמציאה הוי זכות גמור כיון דבמתניתין ברכות (נד א') קרי ליה מעין על הרעה יעו"ש (ס ע"א) היכי דמי כגון דאשכח מציאה אע"ג דרעה היא לדידיה דאי שמע ביה מלכא שקיל לה מיניה השתא מיהו טובה היא יעו"ש אם כן אף דודאי זכות וטובה היא לענין ברכת הטוב והמטיב מ"מ כיון דקרי ליה ג"כ מעין הרעה יש לומר דעכ"פ לא הוי זכות גמור, ועוד דלשיטת הראשונים שמחלקין גבי קטן בין דעת אחרת מקנה למציאה יעוין בתוס' עצמו (פסחים צא ע"ב) ד"ה קטן זוכה וגיטין (לט ע"ב) סוד"ה קטנים וסד ע"ב ד"ה שאני וב"ק (קט ע"ב) ד"ה קטן ובראב"ד (פכ"ט מהלכות מכירה ה"א) במ"ש וכשאמרו אין לו חצר כו' לענין מציאה בלבד אמרו יעו"ש בהה"מ ומלמ"ל שם במה שפלפל לענין הפקר אי הוי כמציאה ע"פ דברי התוס' ב"מ (יב ע"ב) א"כ י"ל גם בדברי התוס' אלו דאף בזכות גמור אין לקטן זכות היכא דליכא דכח אחרת מקנה כמציאה ולא כתבו התוספות שם אלא גבי גר דהוא ע"פ דעת ב"ד דעדיפא כחם כדעת אחרת מקנה ואפשר עוד יותר אלימא כחם (יעו"ש ברש"י ד"ה על במ"ש שלשה יהיה כו' והן נעשין לו אב יעו"ש ובאסיפת זקנים שכתב על דברי רש"י אלו משמע דבעי לפרושי דעדיפא הך זכיה דנעשין לו כאב דלא הוי מטעם שליחות דוק ותשכח עכ"ד) ובעיקר פרט זה אי קטן יש לו זכות מה"ת יש בזה אריכות דברים ח"ל יעוין מהרי"ט שניות חאה"ע (סימן מא) וחחו"מ (סימן כא כב) באורך ובמחנה אפרים הלכות קנין חצר (סימן א) והלכות זכיה ומתנה (סימן ב ד ז) ובקצוה"ח (סימן ר ס"ק ב) ונה"מ שם בפתיחתו (וס"ק יד) ובקצה"ח שם (סימן רב ס"ק ג') ונה"מ שם (ס"ק ה) ובסימן רלה בקצוה"ח שם (ס"ק ד') ונה"מ שם (ס"ק יא יב). ואכמ"ל דבאמת אם נתבונן בדברי התוס' כתובות נראה דלא חדשו סברתם רק בזכות גדול כזה דגירות שנכנס תחת כנפי השכינה שאין זכות למעלה מזה בזה כתבו דיש לו שליחות ואין ללמוד מזה לשאר זכותים החומרים כמציאה וכדומה דבזה שפיר אמרו דאין חצר לקטן כיון דאין שליחות לקטן יעו' תוס' סנהדרין (סח ע"ב) ד"ה קטן במ"ש להדיא, ונראה דזכיה דגירות לא דמי לשאר זכיות דמה שב"ד מטבילין אותו אינם זוכים בעבורו אלא הוא זוכה בעצמו ובגופו שנעשה גר ונכנס תחת כנפי השכינה יעו"ש ודבריהם הקדושים המה קילורין לעינים וקולעים אל מטרה זו שכתבתי ועפ"ז יש לפלפל קצת בדברי אבי זקני הט"ז יו"ד (סימן שה ס"ק יא) יעו"ש באורך בפרט זה ובנה"ך שם (ובמ"ש גם כן דבב"ד שאני דאפילו במקום שאין שליחות כו' יכולין ב"ד לזכות לקטן) ויעוין גם כן בשו"ת פרח מטה אהרן ח"א (סימן נט) לא עת האסף פה להאריך דהדברים פשוטים דקנין חצר לא דמי להא דגר דהוי זכות גדול דנכנס תחת כנפי השכינה (דודאי אין דמיון זכות חומרי לזכות זה הרוחני העולה על כולנה יעוין ש"ס סוטה (כא סוף ע"א) יצתה בת קול ואמרה אם יתן איש אח כל הון ביתו כו' וברמ"א יו"ד (סימן רמו ס"א) דמשו"ה בקטן הוי יותר זכות לפניו כדמחלק שם בש"ס כתובות דקטן דלא טעם טעמא דאיסורא זכות הוא לו יעו"ש

וע"פ הנחה זו נסיים גם כן בעה"י בדבר אגדה להבין בפסוק אתם נצבים היום כולכם כו' דפרש"י מלמד שהכניס כולם ותמהו המפרשים למה הכניס כולם הא בסיפא דקרא כתיב ולא אתכם לבדכם כו' ואת אשר איננו פה אם כן מדוע אותם שהיו באותו זמן הצריכו שיהיו כולם מכונסים וכי גריעי המה מאת אשר איננו פה באותו דור, אבל ע"פ דברי הש"ס אלו דמחלק בין גדול דטעם טעמא דאיסורא לבין קטן שלא טעם טעמא דאיסורא נבין בעזר החונן דעת לעני ממעש אלה הדברים אשר דבר משה אתם נצבים היום כולכם היינו שכל הנמצאים באותו הדור צריכים להיות נצבים לפני ה' לקבלת בריח ולא אתכם לבדכם כו' אלא גם עם דורות הבאים אנכי כורת ברית, ושלא יתפלאו מה נשתנו אלו מאלו באר להם כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים ואת אשר עברנו בקרב הגוים ותראו אח שקוציהם אם כן טעמתם טעמא דאיסורא ויש לחוש פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה ולזאת צריכין אתם לדעתכם לעמוד לפני ה' להכנס בבריתו ותורתו כן דורות הבאים דלא טעמו טעמא דאיסורא אם כן זכין להם שלא בפניהם (וכעין שכתבו התוספות גם כן בסנהדרין שם וגם מצינו באבותינו שנכנסו לברית וכו') בכדי להביאם תחת כנפי השכינה לטוב להם כל הימים אין טוב אלא תורה והאל הטוב יורנו בתורתו נפלאות לאמתו לשמור ולעשות באהוי"ר עבד לעבדי ה' ולההוגים בתורתו מצפה לישועות ה'

הקטן משה נחום במו"ה בנימין ז"ל ירושלימסקי אבד"ק קאמינקא וכעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל.