באר משה קיא

בש"כ יו"ד (סימן צח) וש"ס חולין (קטו) ותוספות כתובות (יא)

בעה"י יום ג' מקץ שנת בינה ירושלים פה קאמינקא מכתבו עם חד"ת השגתי ואני עמוס הטרדה בהקפת כל הראש רגלי אחת בתוך התחום וכו' ורוב הספרים, מונחים בקופסא לשלחם למח"ק ע"כ אצלתי רק רגעים אחדים להשיבו עכ"פ בקצרה כי פותחין בכבוד אכסנאי

(א) ע"ד קושיתו בש"כ יו"ד (סימן צח ס"ק לד), גבי איסורים מבטלים זא"ז דהקשה הש"כ אמאי מותר הא חענ"נ ותירץ דמיירי בלח בלח דלא אמרינן חענ"נ בהפ"מ או דהרב אזל לטעמו דבקודם שנודע לא אמרינן חענ"נ וקשה לרו"מ דהא לשיטת רבינו אפרים גם כן דלא אמרינן חענ"נ בשאר איסורים אבל חתיכה עצמה אסורה דאפשר לסוחטו אסור לכ"ע וא"כ נאסרו החתיכות שבקדרה משום אפשר לסוחטו אסור וניחא ליה דהא מה שהחתיכה עצמה נשארת באיסורה הוא ג"כ רק ביבש ולא בלח אם כן י"ל דהתירוץ השני של הש"כ ג"כ בלח בלח הוא אלא דהוסיף שאפילו שלא בהפ"מ יש אופן דלא שייך חענ"נ היינו בלא נודע ועכ"פ אפשר לסוחטו לא שייך כיון דלח הוא זת"ד, יפה כתב רו"מ וכבר רשום אצלי כן על הגליון יו"ד בעוד הוינא טליא על דברי הש"כ שנתערבו כו' קודם שנודע התערובות במלות קצרות והיינו גם כן בלח אלא דהוסיף אפילו בלא הפ"מ מטעם לא נודע ואפשר לסוחטו לא שייך הכא דמיירי בלח ודוק פ"כ דברי בגליון (ויעו' גם כן בבית מאיר מ"ש נ"מ ביבש ביבש בא"מ) וכ"כ ש"ב הגאון יד יהודה שם (ס"ק כח) דדין זה לא משכחת לה אלא בלח בלח דאל"כ גם להמחבר דלא ס"ל חענ"נ מיהו אפשר לסוחטו אסור ס"ל יעו"ש וכבר קדם אותנו בזה מרן הרש"ל ביש"ש פג"ה (סימן נז) שאחר שהביא דברי הטור אלו בשם תשו' הרא"ש דאזל לשיטתו דס"ל כרבינו אפרים דלא אמרינן חענ"נ אלא בבב"ח דאנן לא קי"ל הכי כתב בלשונו הזהב ועוד שאף לפי דבריו כו' דלא אמרינן חענ"נ בשאר איסורים כו' מ"מ חתיכה שנאסרה שוב אין לה היתר ואם כן כל החתיכות שנאסרו כבר בקדרה והן ידועות וניכרות שוב אי אפשר להתירן דכבר נאסרו ואפשר לסוחטו אסור אם לא שנתערבו לגמרי עכ"ד והיינו כמש"ל בתערובות לח בלח דלא שייך בו אפשר לסוחטו כמבואר (בסי' קי) ובאמת דברי הש"כ אלו שהקשה רק על הרמ"א ולא על המחבר מצד אפשר לסוחטו דמודה בזה (בסי' קו) י"ל דסמך עצמו על מה שהקשה כזה ביותר תמוה על מ"ש בש"ע (סימן צב ס"ד) להדיא ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מוכרת דסותר למ"ש (בסי' קו) יעו"ש בש"כ (סימן צב ס"ק יא) וע"כ ניחא ליה כאן להש"כ להקשות יותר על הרמ"א ולפמ"ש בבאורי הגר"א שם (סימן קו ס"ק ד) ששם (סי' צב) נמשך אחר לשון הטור והטור אזל לשיטתו שחולק כאן על הרשב"א ושובר דגם אפשר לסוחטו דוקא בבב"ח וכפרש"י יעו"ש אם כן גם הכא דברי הש"ע הוא לשון הטור בשם תשו' הרא"ש ואין כאן קושיא עליו כ"כ כמו על הרמ"א והדברים פשוטים

(ב) ומה שהקשית בדברי הש"ס חולין (קטו א) מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה מכלל דלהדיוט שרי דלמא באמת להדיוט אסור והא דאצטריך קרא דאסור לגבוה דנ"מ היכא דצריך לפסח ואין לו אלא אותו שנשחט אביו בו ביום דה"מ דעשה דפסח דחי (וכעין שכתבו התוס' שם (עח א') ד"ה מנין סברא זו אי לאו משום דבמחוסר זמן איכא לאו ועשה יעו"ש) ולהכי אצטריך קרא לגבוה דלהוי עשה ולא תעשה דלא דחי, ואין לומר דכונת הש"ס דל"ל ל"ת ועשה דבעשה לחודא סגי דלא ידחה פסח דמאי אולמא, ז"א דהא עשה דפסח שפיר אולמא דהוי עשה שיש בו כרת זת"ד, ויפה הקשה אמנם כן בגמר דבריו אדם נתפס ליישב בזה את קושיתו דהא בקרבן אחר תמידי הוי מצי למימר דבעשה לחודיה סגי דלא ידחה דמאי אולמא אלא דקשה הא נ"מ לענין פסח דהוי עשה שיש בזה כרת ולפ"ז י"ל דלא מצינו למימר דהאי קרא דלגבוה אתי דליהוי עשה ול"ת דלא דחי דלענין עשה דפסח שיש בו כרת לא מהני גם כן מה דהוי עשה ול"ת וכמ"ש התוס' עצמו זבחים (לג ע"ב) ד"ה לענין דעשה דפסח דחי עשה ולאו יעו"ש ובשטמ"ק, והא שכתבו התוספות חולין (שם עח) דהא במחוסר זמן איכא לאו ועשה ובלאו קרא לא דחי ליה עשה כבר תמה שם הגאון ראש יוסף מדברי הש"ס פסחים (כט א') ותוספות זבחים (לג) כמש"ל, ולחומר הנושא יש מקום לומר דהתוס' שם רק לדוגמא נקטו פסח אבל עיקר כונתם על שאר קדשים דקבוע להם זמן (יעו"ש במים קדושים במ"ש ג"כ ליד לפסח ה"ה אם צריך לשאר קרבן דקבוע לו זמן כגון תמידין ומוספין כו') וכונת התוס' דאף דלפסח עצמו היה צריך קרא דבל"ז עשה דפסח דוחה אפילו לאו ועשה מ"מ הא בברייתא קתני מנין שנוהג במוקדשין דמשמע דאצטריך קרא לכל המוקדשין ולזאת שפיר הקשו דאפילו בקרבן שקבוע לו זמן ואין לו אלא זה בלא קרא לא דחי ליה עשה כיון דבמחוסר זמן איכא לאו ועשה משא"כ הכא בסוגיא דלא תאכל כ"ת ממ"נ א"ש אי בשאר קרבן קבוע י"ל כמו שכתבת דכונת הש"ס דל"ל ל"ת ועשה דבעשה לחודיה סגי דלא ידחה עשה דקרבן את עשה דמחוסר זמן דמאי אולמא האי עשה מהאי עשה ואי לענין פסח מה אהני קרא דלגבוה דליהוי עשה ול"ת כיון דעשה דפסח דוחה עשה ולאו כמש"ל נמצא דמוכרח מדאסרה רחמנא מחוסר זמן לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ומיושב קושיתו [והנה חזר השואל ודרש ממני במכתב אחר לבאר לו דברי אלה וזה לשונו ומה שכתבתי דכונת הש"ס דל"ל לא תעשה ועשה דבעשה לחודיה סגי דלא ידחה פסח דמאי אולמא זה הוא טעות גמור דלא שייך להקשות דל"ל לא תעשה דהלא צריך הלא תעשה לחולין ולפ"ז לא שייך עוד תירוצו דמר ואבקש מאד להאציל רגעים אחדים ולהשיבני על דברי המועטים עכ"ד, אבל ז"א סתירה כלל למעיין ולא ירד לסוף דעתי דהן אמת דקרא דאוא"ב לא תשחטו אתי לחולין אבל הא דאסרה התורה מחוסר זמן לגבוה הוא דלא נרצה הקרבן מהא דכתיב מיום השמיני והלאה ירצה (ויקרא כב פ' כז כח) ונסמך לו אוא"ב לא תשחטו וכו' נשמע דמחוסר זמן בקדשים הוא בלאו דלא ירצו לכם (שם פסוק כה) וכמ"ש הראב"ע (שם בפסוק כה) ואחר שהזכיר לא ירצו הזכיר כי כל קרבן שיקרב קודם יום השמיני גם הוא לא ירצה עכ"ד, ומקור מקומו טהור מדברי התורת כהנים שם (סימן קכח) מנין לשוחט אוא"ב במוקדשין ה"ז בלא ירצה ת"ל ירצה לקרבן כו' ושור או שה כו' מלמד שהשוחט אוא"ב במוקדשין ה"ז בלא ירצה עכ"ד התו"כ, ועפ"ז נראה הא דאמרו בש"ס חולין (פא א') דמחוסר זמן נתקו הכתוב לעשה היינו דלא לקי אבל לאו דלא ירצה איכא ובפרש"י שם ולפ"ז יש לפלפל בשיטת רש"י ותוס' שם ע"פ דברי הש"ס זבחים (קיד א') בסוגיא מחוסר זמן הוא וקאמר להו משה לא תעשון