באר משה יא

בזה לסתור ולבנות כמובן אבל העיקר לדינא כמ"ש דמנהג של ישראל תורה היא

הנני ידידו הדו"ש באה"ר וא"ע משה נחום במו"ה בנימין זצ"ל ירושלימסקי האבד"ק קאמינקא כעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל

סימן ב

תשובה לחכם אחר היושב בלונדון המדינה בענין אחרות הכוללים מחו"ל באה"ק

מכתבו הגיעני אדות תיקון אחדות הכוללים בירושלם עיה"ק תוב"ב שיעשו כולם אגודה אתת אולם בני כולל הוללאנד אומרים כי להם דין קדימה באה"ק על כסף הו"ד מטעם עניי עירך, הנני להשיבו בקצרה בעזה"י

(א) הנה הדין פשוט דעניי עירו מקרי רק הדרים בעירו אבל אם נתישבו עניי עירו של המתנדב במדינה ועיר אחרת אין להם שום קדימה על עניים אחרים (ורק עניי א"י קודמין לעניי חו"ל) ולפי דעת כולל הו"ד כל עיר מחוץ למדינה א"י יעשו להם כולל בפ"ע שלא לחלק נדבתם רק לאנשי עירם הדרים באה"ק דמה דין קדימה יש לאנשי אמשטרדם על הכסף הנקבץ בעיר האג וכדומה וא"כ כל עיר תבנה במה בפ"ע וע"י פירוד זה יסתרו חלילה יסוד כל הכוללים אבל היא סברא בטלה ואין זה ענין כלל לעניי עירך היכא שאינם יושבים כעת בעיר המתנדב וכבר השיב בכג"ז גם הגאון בעל דברי חיים בתשובותיו לחושן משפט ח"ב (סימן סח) במעות הנשלח ממחוז מארמאריש לאה"ק אם יש איזה קדימה לאנשים הבאים ממחוז הנ"ל לשבת באה"ק נגד שאר יושבי אה"ק וכתב דאין להם דין לומר עניי עירך קודמין כיון שעקרו ממקומן וג"כ לא ידע מה שיחם וכי מארמאריש עיר אחת בפ"ע היא כו' וכי יעלה על הדעת שמי שהוא מאיזה ישוב מארמאריש הוי עניי עיר סיגוט כו' ולכן ע"פ דין אין מגיע להם שום קדימה יעו"ש בדבריו כי נעמו דאף שלא כתב שם שום ראי' לזה הדברים בעצמם נכונים בטעמם דהא ידוע פלוגתת מרן הטור והר"י בר ברוך (טיו"ד סי' רנא) אה לענין עניים הבאים לעיר דלדעת הטור ודאי עניים הקבועים בעיר קודמין ולדעת הר"י בר ברוך הא דאמרינן עניי עירך קודמין היינו שלא לשלוח לעיר אחרת אבל הבאים לעיר לא אמרינן עניי עירך קודמין כו' ויתנו לעני הבא כפי מה שיוכלו יעו"ש א"כ לדעת הטור הא אף בעני הנמצא בעיר המתנדב אם אינו קבוע לא מקרי עניי עירו ואף לדעת הריב"ב דוקא אם נמצא עתה בעירו אבל בעיר אחרת (אף שלפעמים היה מבני עירו) ודאי גם הוא מודה שאינו בכלל עניי עירך וכנראה ג"כ ממקור הדברים בש"ס ב"מ (עא א') לענין קדימת הלואה דתני רב יוסף אם כסף תלוה כו' עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין וכדפרש"י שם דהנך הוו עמך טפי עי"ש (ויעוין ג"כ בלבוש עיר שושן (סי' צז ס"א) אותו שעמך הוא קודם) והיינו אותן שדרים עמו משא"כ אותן שכבר נתיישבו במדינה אחרת ואינם עמו איך יקראו עניי עירו ויעוין בשו"ת הר"ן (סי' מב) ד"ה ואינן שכתב אבל מי שיוצא ממקום למקום כיון שנשתהה שם עד שהוא כאנשי העיר אין אותה העיר הראשונה עירו לשום דבר בעולם עי"ש א"כ לדבריו פשוט דמי שנולד באיזה עיר ועקר דירתו משם ונתיישב בעיר אחרת לא נחשב לגבי מתנדבי עיר ראשונה לעניי עירך כיון דאין אותה העיר הראשונה עירו לשום דבר כמובן ועכ"פ זה נראה דהבא לעיר חדשה נחשב יותר לאנשי עיר זו (מאותה העיר שעקר דירתו ממנה) יעו"ש בש"ס ל ח' א') דבזמנים מועטים חלוקים נחשב כאנשי העיר ל' יום לתמחוי כו' ואם דעתו להשתקע נחשב מיד כאנשי העיר וע' ג"כ במהרי"ק שורש י"ז ועכ"ז דעת הטור (וכ"ה להלכה ברמ"א שם סי' רנא ס"ג) דהבאים לעיר לא נחשבו עניי עירו נגד הקבועים בעיר מכש"כ אותן שנולדו שם וכבר עקרו דירתם דפשיטא דלא נחשבו עניי העיר לכ"ע (ובפרט אם נתיישבו ישיבת קבע באה"ק דאסורים בחזרה לחו"ל אם לא באופנים ידועים) וכמ"ש הר"ן להדיא דלא נקרא עירו לשום דבר בעולם

(ב) ובאמת המעיין במקור הדברים לענין קדימה בצדקה בספרי (דברים ט"ו ז) סי' קל"ג אחיך זה אחיך מאמך כו' באחד שעריך יושבי עירך קודמים ליושבי עיר אחרת כו' בארוך יושבי א"י קודמים ליושבי חו"ל, יראה דפשטות לשון הספרי מבואר דהיינו דוקא ביושבי עירך ולא כשנתיישבו במק"א וכפשטות הכתוב באחד שעריך היינו דהאביון יהיה בעת הנתינה באחד שעריך ובפרט לפי גרסת הספרי שלפנינו (הנדפס עם התורה והמצוה להגאון מלבי"ם) זה לשונו כשהוא אומר באחד שעריך היה יושב במקום אתר אי אתה מצווה לפרנסו א"כ מבואר להדיא שאלתנו דהספרי ממעט מהכתוב באחד שעריך דאם עניי עירו נעקרו (משעריך) למק"א אינו מצווה לפרנסו וכמש"ל ויעי' בפסיקתא זוטרתא שם דהגירסא הא יושב במקום אחר אתה מצויה לפרנסו ואין שום פירוש לזה ובביאור הרא"מ שם אות קל"ו הוסיף לפרש פי' ובא לכאן אתה מצווה וכדעת הר"י בר ברוך יעו"ש אבל העיקר חסר מן הספר לפי' זה ויותר נכון דגרסת הפסיקתא במקום אחד בדל"ת (שכ"ה גרסת הילקוט שמעוני שם סימן תתצ"ז) והיינו דנמשך למה שסיים היה מחזר על הפתחים כו' ור"ל דדוקא כשיושב במקום אחד בקביעות אתה מצוה לפרנסו כדכתיב באחד שעריך משא"כ כשהיה מחזר על הפתחים ונודד ממקומו, אי אתה זקוק לו עכ"פ גם לפי גרסא הישנה יש מקום לומר דמבואר דכשאינו דר בקביעות בעירו אינו בכלל עניי עירך ויעו' ג"כ בשו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תע"ב בעיר אחת שיש בה כמה קהלות מערביים וקפוסיין וכדומה וכתב שם לענין קופות הצדקה דכל צרכי העניים דין אחד להם ואע"ג שכתב א' מגדולי הדור דעניי עירך קודמין עניי עירך שמענו אבל עניי קהלך לא שמענו יעו"ש (דיש קצת גמגום בלשונו אכמ"ל) עכ"פ מבואר דאף אם המתנדב יושב ג"כ בעיר הזאת אין דין קדימה לקהלתו על שאר עניים וכל העניים היושבים בעיר אחת דין אחד להם מכש"כ כשהמתנדבים חוץ למדינה יושבים אין שום קדימה מן הדין לאנשי מדינתם שנתיישבו במדינה אחרת. ובהיותי בהלכה זו נפלאתי על מרן הרמב"ם שבכל ביתו נאמן הוא להביא כל דברי חז"ל המפוזרים גם בספרא וספרי (ואדרבא בפ"ה מהלכות מלוה ה"א מצינו שהניח דרך הגמרא ותפש דעת הספרי) ומדוע בהלכה זו (בפ"ז מהלכות מתנות עניים הי"ג) השמיט דין זה המבואר בסוף דברי הספרי דיושבי א"י קודמים ליושבי ח"ל ולא מצאתי לאחד מנושאי כליו (הנמצאים באוצר ספרי) שירגיש בזה ולולא דמסתפינא הייתי אומר דהרמב"ם תפס דרכו דרך הקודש בדברי הספרי דקשה לכאורה האי דיושבי א"י קודמין במאי מיירי אי כשהנותן יושב בא"י פשיטא דהא אמר מקודם דעניי העיר קודמים בלא"ה ואי כשהנותן יושב בח"ל הא יושבי עירו קודמים אפי' מעיר אחרת של א"י (וכמ"ש הב"ח בסי' רנ"א והש"כ שם סק"ו) ולשאר הפוסקים מיירי הך דספרי כששולת מעות לעניי עיר אחרת אז עניי