באר משה י

(ד) גם נכון ב"ה דברי החכם שהביא כת"ר דדבר זה הוא כמו שנוהגין בחזרת הש"צ בששה אנשים (יעו' בהרא"ש מגילה שם פ"ג סי' ז') ומ"ש כת"ר לחלק ע"פ דברי הב"י סי' ס"ט דהלואי שיתפלל אדם כל היום יעו"ש הגם דסברא נכונה היא מ"מ יש לחלק ג"כ לאידך גיסא דלגבי קריאת התורה לא מקרי הוספת ברכה דבאמת דברי הטור שם סי' תקס"ו שכתב לחלק דלענין קביעת ברכה צריך עשרה מיירי לענין ברכת עננו דהוי הוספה. על מטבע ברכת י"ת (יעו"ש בב"י כמ"ש ה"ה דחשיבי כצבור לענין קריאת ויחל) ובאמת הרב יוסף אומץ שם לענין אם אחד כבר התפלל הכריע דלא יאמרו עננו אבל לענין קריאת ס"ת מצטרפין והטעם פשוט לפע"ד כיון דמעיקר הדין לדעת הש"ע סי' רפ"ב ס"ב מותר לקרות עולים הרבה אע"ג שקרא זה מה שקרא זה וחוזר ומברך אין בכך כלום ומקורו מדברי הריב"ש סי' פ"ד דהיכא דלפעמים צריך החזן לחזור ולקרות חמשה או ששה פעמים. כדי שיספיק לכאו"א ג' פסוקים אם יש בו משום לא תשא כיון שהן קורין צריך לברך ואי משום דצריך לפעמים לקרות זה מה שקרא זה אין בכך כלום יעו"ש ואף דהמרדכי חולק ע"ז כמבואר שם ברמ"א דאין נוהגין כהריב"ש רק בשמח"ת וכדומה וגם הא עיקר טעמו של הריב"ש משום דמוסיפין וא"כ הא בב' וה' אין מוסיפין כמבואר ריש סי' קל"ה מ"מ הא עיקר הטעם משום ביטול מלאכה לעם כמבואר במגילה כ"ב ועכ"פ כיון דמעיקר הדין אין איסור משום לא תשא כשחוזר וקורא (אף שגם הוא שמע כשקרא הראשון יעו' ג"כ בש"ע סו"ס קל"ז ובסי' תרפ"ז סו"ס א' וברמ"א סי' תרס"ט ויעו' סוכה נ"ה סוף ע"א דמדלגי וברש"י ותוס' שם ותוספתא מגילה פ"ג מ"ו ותשו' הרא"ש המובא בעור סימן קמ"ז ותוס' גיטין נ"ט ע"ב ד"ה כי ותניא רבתי י"ג ע"ב ד"ה ומקום) א"כ הני תרי חלתא דשמעו הקריאה דמעיקר הדין אין איסור אם היו חוזרין וקורין ומברכין על מה שקראו כבר ע"כ פשוט וברור דלכ"ע עכ"פ חזי לאצטרופי לרוב מנין שלא שמעו שתהיה קריאה בעשרה ולא מקרי הוספת ברכה והבן

(ה) ובאמת המעיין בסו"ס ס"ט בענין דברי המהר"י מינץ המובא שם ברמ"א ודברי המשפטי שמואל שהביא המג"א שם לענין דהשנים לא יוציאו הס"ת ובדברי האחרונים שחשבו מנהג זה שנהגו מאז לאסור יראה דמוכח מדבריהם דמשום זה אי נשאר מיעוט להשלים להרוב החדש אין שום חשש כמבואר להמעיין ובפרט לפמ"ש הנוב"י מה"ת או"ח סי' ט"ו בנועם דבריו כי המשפטי שמואל לא כתב רק ליישב המנהג שהיה אז לאסור לקרות פ"ש אבל במקום שאין מנהג אין נכון לחדש מנהג זה למחות מלקרות פ"ש וגם הם לא דברו רק כשהיה מקרה לא התפללו עם הצבור אבל בדבר שהוא מנהגם קבוע ותדיר להתפלל כת אחת ואח"כ כת שניה לא שייך פנס כיון שרואים שכן מנהגם תמיד דגם בעיקר הדין שכתב המהר"י מינץ שלא יעמוד החזן השני במקום שעמד הראשון שהוא גנאי לראשונים הוא דבר חרש ומה גנאי הוא זה וכל צבור חייבים להתפלל והפסח נשחט בשלש כתות ולפעמים נשארו מהראשונים כמבואר בפסחים ס"ד ע"ב עיילי עשרה ונפקי עשרה וכו' זתדק"ל א"כ מבואר מהמשך דבריו דמהני צירוף לענין ס"ח גם מאותן שכבר שמעו ונשארו מהראשונים כעין פסח לענין צירוף תלתין דעיילי עשרה ונפקי עשרה ובתחלת דברי תשובתו שם מבואר דאחר גמר התפלה פורשים איזה יחידים שהיו כבר שם בעת קריאת התורה וקוראים פעם שנית באותו בהכנ"ס על אותה הבימה יעו"ש בסוף תשובתו שפלפל ג"כ בדברי הריב"ש והמרדכי ודבריו קולעים למטרה אחת שכתבתי דאין איסור מצד הברכה כיון דאפילו באותה הקריאה מותר לקרות פרשה אחת כמה פעמים ומברך וחוזר ומברך וכו' ואפילו אותן שכבר שמעו לא נתכוינו לצאת בברכת הראשונים ובפרט לדידן שכאו"א מהעולים מברך יעו"ש שסיים דיניח להם מנהגם ובפרט כבנ"ד שהחדשים שלא שמעו עוד קורין ומברכין פשיטא דאין שום חשש לצרף המיעוט שכבר שמעו כמש"ל

(י) ובהחפשי באוצר ספרי ראיתי בשו"ת חקקי לב או"ח סי' ה' שפלפל באורך בדברי המשפטי שמואל הנ"ל והוכיח גם כן דאין חשש מצד הדין ובסוף תשובתו הביא דברי המחבר סימן רפ"ד אות ב' ולדוד אמת סי' י"ט אות ד' ומזבח אדמה סי' רפ"ד אשר מדבריהם דרבנן ראיה מהימנא לנידון דידן דכל עוד שיש עשרה רובם ככולם אשר לא קראו בס"ת יכולים הם להוציא ס"ת א"כ מוכח משטחת לשונם ג"כ דסגי ברובא והמיעוט ששמעו מצטרפין לרובא שלא שמעו, אחרי כן ראיתי כי בספרו לב חיים חאו"ח סי' ט"ו האריך בפרט זה גופיה בביאור אם צריך דוקא כל מנין עשרה שלא שמעו לקרות פעם שנית או יכולים לצרף גם מאותם שכבר שמעו שישלימו למנין עשרה והביא פנים לשני הדרכים ומסיק ג"כ בסוף תשובתו לדינא דנהי דלכתחלה אין נכון לחלק לשנים ולשלשה כתות על סמך צירוף זה אבל אם כבר התפללו מנין אחד בשויו"ט וב' וה' ולא נמצא אח"כ מנין בשלימות שלא שמעו כי אם שבעה יכולים לצרף עוד ג' מאותן שכבר שמעו ויצאו ידי חובתן, ולפע"ד יש כדמות ראיה מלשון המתניתין מגילה כ"ג ע"ב אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין את כפיהם ואין קורין בתורה וכו' בפחות מעשרה יעו"ש בחדושי הרשב"א ד"ה ואין נושאין שכ' פירוש משום דמזכיר את השם ואומר יברכך השם והו"ל כזימון בעשרה דצריך עשרה משום נברך לאלקינו עכ"ד, ובחדושי טורי אבן שם ד"ה ואין הקשה בזה דאם הטעם בזה משום הזכרת השם אמאי נקט לה באמצע בין הני דטעמא משום דבר שבקדושה יעו"ש שהאריך והביא מכמה מקומות בש"ס. דמקשה כעין זה, ולפמש"ל יש מקום קצת לומר דנקט לה באמצע וכוללם יחד בכדי להבין ולהשכיל כי בין בעובר לפני התיבה ופריסת שמע ובין קריאת התורה אינו מעכב רק שיהיה מספר עשרה אבל לאו דוקא כולם פנים חדשות אלא שגם אותן שכבר שמעו משלימין העשרה כמו נשיאת כפים דנקט לה באמצע דגם הכהנים מן המנין (וכמ"ש הרמב"ם פט"ו מהנ"כ ה"ט) ובהם הא ודאי א"צ פנים חדשות דוקא דהא כהן שנשא כפיו יכול לישא כפיו פעם אחרת ואין בזה משום בל תוסיף כמבואר בש"ע סימן קכ"ח ס"ה יעו"ש במג"א ס"ק א' ויעו' בר"ה בתוספות (ט"ז ע"ב) ד"ה ותוקעים וכ"ח ע"ב ד"ה ומנא דבברכת כהנים אפילו מברכין כמה פעמים לצבור אחד אין זה בל תוסיף יעו"ש בש"ס דאלו מתרמי ליה צבורא וכו' (ומזה גם כן קצת סעד לדברי הנוב"י דאפילו אותן יחידים שכבר קראו יקראו פעם אחרת ויש לפקפק בענין זה אכמ"ל) ויש בזה לפלפל ע"פ דברי הש"ס סוטה ל"ח ע"ב הא דאשתייר וכו' ואכמ"ל ויעו' גם כן בב"ח סימן קמג במה שדקדק במתניתין דה"ל למתני קורין בתורה בעשרה כדקתני סיפא ובקרקעות תשעה וכהן יעו"ש מה שתירץ ולפמ"ש יש מקום לומר דמרמז לנ"ד דאי הוי מתני קורין בעשרה הוי אמרינן דכל עיקר הקריאה הוא בעשרה היינו קורין ושומעין (דהוא כקורין) עשרה חדשים אבל אי תני אין קורין בפחות מעשרה מורה שלא יהיה בביהכנ"ס בעת הקריאה פחות מעשרה אבל קוראין חדשים סגי ברובא והבן. ויש