באר משה קט

דפסחים (וא"ו) בפלפול עצום ואין עת האסף פה וגם זה המעט כתבתי להראות להדר"ג חביבותיה גבן וכו'

(ד) והנה במה שכתבתי ליישב דברי הספרי ע"פ דברי הרשב"א ריש נדה שוב את"ז עיינתי שנית ברשב"א (דברים אלו כתב לי הגאון הגדול שליט"א את"ז בסוף קונטרסו מכ"א טבת תרמ"ט) וראיתי דהרשב"א סובר דסתם אנשים כשרים ומותרים שנים להתייחד עם אשה אחת וכדעת הר"ן וסייעתו אלא דכיון דהם שנים והסוטה היא השלישית לכן בשלשה הוי רה"ר ומבואר דגם בכשרים דוקא בשלשה הוי רה"ר ונסתרו דברי שכתבתי לעיל (בקונטרס זה הראשון) וזה זמן כביר תמהתי על שיטת הר"ן הנ"ל דס"ל דסתם אנשים כשרים הם מש"ס דסוטה (ז ע"א) ומוסרין לו ב' ת"ת וכו' ת"ת אין כ"ע לא לימא מסייע ליה לאידך דרב וכו' ל"ש אלא כשרים וכו' ומפורש דסתם בנ"א אינם בכלל כשרים ואחר זמן רב מצאתי בשו"ת הרשב"א ת"א (סי' אלף קעח) שהעיר בזה ונדחק ליישבו וגם דברי הרשב"א נדה הנ"ל צע"ג מירושלמי פ"א דסוטה ורמב"ם פ"א ה"ג דבקינא לה משנים ואפילו ממאה אסורה עד שתשתה ועיין במלמ"ל שם דמבואר דגם היכא דבלא קינוי ליכא איסור יחוד מ"מ כיון שקינא לה אסורה ואם כן גם בשנים איכא איסור סוטה האמנם בישוב דברי הספרי אמינא כעת על פי קושית הפי"פ (שהבאתי לעיל בקונטרסי הקדום) שהקשה דבעזרה הוי ס"ט ברה"ר ואולם כבר בארתי שם די"ל דהא כל הקושיא הוא לרע"ק דסובר דמישאל ואלצפן היו והנה הר"ש רפ"ה דטהרות הביא מתוספתא דרע"ק לית ליה ס"ט ברה"ר טהור מיהו תימא דבכל הש"ס קים לן ס"ט ברה"ר טהור וכו' ויש לומר דבעשה טהרות מודו רע"ק ור"י דברה"ר ספיקו טהור אפי' בחדא ספיקא כיון דאין להם תקנה אלא בגברי הוא דפליגי וס"ל להצריכו טהרה והזאה שמא היום ולמחר יתברר הדבר וכו' וע"ש שהביא מש"ס (דע"ז לז) הלכה ואין מורין כן גם לרבנן ולרע"ק הוי מדינא הכי ואם כן לרע"ק לשיטתו יש לומר דס"ל דבכה"ג מדאורייתא טמא כיון דאפשר בהזאה וטבילה (ובמק"א תמהתי ע"ד הר"ש ממשנה פ"ב דעדיות ומייתי לה בפסחים (יט ע"ב) ומפרש משום דעזרה רה"ר וס"ט ברה"ר טהור והתם גם רע"ק נזכר במשנה ומצאתי אח"כ בפנ"י שהעיר בזה בסוגיא שם וע"ש מ"ש בזה) אך לפמ"ש התוס' (פסחים יא) שהבאתי (בקונטרסי הקדום) לעיל דבמקום הפסד מצוה הוי כהפסד ממון אם כן שוב דמי להפסד טהרות דס"ט ברה"ר טהור גם לרע"ק אם כן שוב הכא דיפסידו מצות הפסח הדק"ל דיהיה ס"ט ברה"ר טהור, ובזה מיושב קושית הריטב"א שתמה בהא דאמרו למה נגרע דהא תשובתם בצדם לפי שהם טמאים לנפש אדם ולפמ"ש א"ש דהם אמרו אנחנו טמאים וכו' לפי דאפשר בהזאה למה נגרע וכו' וכיון שיהיה הפסד מצוה שוב ס"ט ברה"ר טהור ולזה השיב להם מרע"ה דלא יפסידו כלום דהא יקריבו פסח שני וכ"ז נתבאר למעלה בקונטרס הקדום

והנה בתשובת רד"ך (בית ט' חדר יא) כתב להוכיח (מכתובות יא) דהא דזכין לאדם שלא בפניו אינו תלוי בזכות הנפש דמי שאינו חפץ במצות איננו זכות אצלו ולכן במומר וכדומה ל"ש דין זה אלא בתר רצונו אזלינן והכל לפי מה שהוא אדם יעו"ש וא"כ זהו שהוכיח הספרי מלמד שהיו כשרים וחרדים על המצות כיון דכל טענתם היה על ידי הפסד מצוה דמיחשב כהפסד ממון והתינח אם היו תרדים על המצות ונחשב אצלם כהפסד ממון ולכן מהראוי להיות ס"ט ברה"ר טהור משא"כ אם לא היו כשרים וחרדים שוב לא היה נקרא הפסד וראוי שיהיו טמאים והדק"ל מהו שאלתם למה נגרע הרי תשובתם בצדם ובע"כ שהיו כשרים וא"ש דברי הספרי

(ה) והנה לפמש"ל (בקונטרסי הקדום) ליישב קושית הפי"פ דבשעה שמתו נו"א והיה אסור לכל אדם לכנוס למשכן משום טמא במקדש ממילא היה באותה שעה גם בעזרה דין רה"י נראה ליישב בזה דברי רמב"ם פ"ו מהק"פ שפסק דהיכא דהנזיר מגלת אין שו"ז עליו גם ביום ז' אע"פ שטבל והזה משא"כ בטומאה שאין הנזיר מגלת עליו והראב"ד תמה מנ"ל זאת ונראה ליישב דהנה התוס' (בסוכה כה) הביאו גירסא דלרע"ק דאמר מישאל ואלצפן היו שעסקו בנו"א שחל ז' שלהן להיות בע"פ ובאמת שגירסא זו מוכרחת בש"ס פסחים (צג א') דלא תיקשי קושית תוס' שם ד"ה רע"ק ע"ש ותבין אך דהתוס' תמהו ע"ז דאם כן איך אמר ר' יצחק אם מישאל ואלצפן היו יכולין ליטהר אלא עסוקין במת מצוה שחל ז' בע"פ והא גם לרע"ק ניחא מה"ט ואולם ע"פ דברינו הנ"ל מתיישב בטוב טעם בס"ד דלפ"מ שנתבאר גבי נדב ואביהוא היה רק ספק טומאה לגבי כל תד אלא דהוי ס"ט ברה"י ועיין תוס' (חולין ט) ומהרמ"ל שם דגם היכא דא"א שיהיו שניהם טמאים מכל מקום ס"ט ברה"י טמא והנה בירושלמי סופ"ת דפסחים מייתי פלוגתא בס"ט ברה"י אם הנזיר מגלת עליו ובמראה הפנים פ"ת דנזיר העלה דלשטת רמב"ם דס"ל דסד"א לחומרא רק מדרבנן ודאי דאין הנזיר מגלת ע"ש ובמק"א בארתי דגם אי נימא דס"ט ברה"י טמא מה"ת גם להרמב"ם מ"מ י"ל דהוי רק ספיקא ואין הנזיר מגלח אבל להרשב"א דסד"א להחמיר מה"ת אם כן הלכתא דס"ט ברה"י טמא קמ"ל דהוי ודאי טמא וכמ"ש הפר"ת (סו"ס קי) והא דמבואר ברמב"ם (פ"ו מק"פ ה"ז) דיחיד שנטמא בס"ט ברה"י נדחה לפסח שני כבר ביאר מהריט"א פרק ה' דבכורות דהיינו בדאיכא רגל"ד יעו"ש בשם מהרמב"ח בזה ומעתה לפי זה שפיר הקשה ר' יצחק אם מישאל ואלצפן היו יכולים לטהר אף שחל ז' בע"פ כיון דכל טומאתם רק מספק ואין הנזיר מגלח ובכה"ג הא שו"ז על ט"מ ומזה הכרית ר' יצחק דמיירי במת מצוה דעלמא שתל ז' בע"פ דהתם בטומאה ודאית דנזיר מגלת אין שו"ז על טו"מ ולכן לא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא ומכאן למד הרמב"ם דין זה לחלק כן אבל רע"ק לשיטתו דסובר סד"א לחומרא מה"ת כיון דחייש למיעוטא וכמו שכתוב בקונטרס תפי"ש שבכרו"פ (סוף סימן קי) דלמאן דחייש למיעוטא גם הרמב"ם מודה דסד"א לחומרא מה"ת ואם כן לדידיה ס"ט ברה"י ודאי טמא ומגלת הנזיר עליו ושוב לא היו יכולים ליטהר וא"ש ודוק

ושלום תורתו יגדל כנפשו ונפש אוהבו וידידו הקטן שלום מרדכי הכהן אבד"ק ברעזאן בעהמ"ח ספר "משפט שלום"

והנה על שני קונטרסים הנ"ל מהגאון הגדול מתבר ספר משפט שלום ודעת תורה וגילוי דעת יש לי ת"ל הרבה לפלפל אשר יכיל כמה גליונות ואכ"מ כי קנו מקומם בספרי כליל תפארת [שהוא ספר גדול ורחב ידים מה שפלפלתי בעומק ים התלמוד והפוסקים בדברים הנוגעים לחבורי הקטנים ומענין לענין לכמה הלכות קלות וחמורות בענינים כוללים יעוין גם כן בספר ברכת משה בקוה"ת סו"ס מא] אכן כאשר הבטחתי להגאון