באר משה קח

(ב) ומ"ש כת"ר בענין ס"ס וסד"ר דסתרי והעיר מזה מדין ק"ד בביצים תמהני שלא הביא דברי המנחת יעקב כללי הספיקות ומדברי פסקי מהרא"י שהובא בש"כ דיני ס"ס (דין יא) ובט"ז (סי' שטז ס"ק ה) ותשו' רעק"א (סימן מט) שהעיר מדין ספק אחד בגוף וס"א בתערובות והעלה ב' חילוקים ומדברי הפרמ"ג או"ח (סימן שעט) בא"א (ס"ק ב) ומהא דשבת (לד) יעוין בפי' שם בזה ובנדון פלוגתא דרבוותא בספק אחד מוכת מדברי הב"י א נט) גבי גלודה דמהני ס"ס אף דיזדמן לפעמים גם להיפוך ועיין פר"ח ותב"ש (סי' ל וסי' מא) ואם כן ה"נ בדין חלבון וחלמון ואיננו בגדר ס"ס דסתרי וגם מהמלמ"ל פי"ג משגגות שרמז הדג"מ (סימן סד) מבואר ס"ס כזה בדין חלב של האמה בכרכשתא ועיין שו"ת בר"א (סי' כח) ובבינ"א (אות לו) והארכתי בכל זה בתשו' להרב המו"צ דק מאלמיטש. ומ"ש מדברי הראב"ד בדין רוב דמים המעיין בסד"ט (סו"ס קפח) ימצא דלהראב"ד בע"כ רוב גמור הוא ואינו מצטרף לס"ס ורק להרז"ה רצה הס"ט שם לצרף לס"ס דהא בנדה ח"י ותוספות שם מוכח דדין פהמ"ק הוי ודאי וכ"ה להדיא ברשב"א נדה שם יעו"ש דאל"כ תיקשי אמאי לא מנה ר"י שם גם דין פהמ"ק וע"ש ברשב"א דלר"י רק רוב ולדידן ודאי ואכמ"ל ועיין בשו"ת רעק"א (סימן קנח) שהעלה דאם ראתה מראה טהור בשעת פהמ"ק יש להקל להראב"ד ועפ"ז יש צד בנ"ד לפעמים ובתשו' אחד לביטשאטש הארכתי בענין זה והבאתי מהתפל"מ שדוחה באמת דברי הב"י בענין שפופרת ומסיק דלא כהב"י ואין חשש כלל ופלפלתי מכמה מקומות בזה

והנה ראיתי בתשובות ידידינו הגאון אבד"ק הריטלוב שהעיר בדין סד"א ודרבנן מהא דטומאה דרבנן חוצץ מהא דלבינה בביה"פ וז"ל דשא"ה דהוי סד"א תמהני מדוע לא הביא דברי המשנה למלך פי"ב מטו"מ שהביא כן מפורש בשם הר"ש והרשב"א דטומאה דרבנן חוצץ וסד"א אינו חוצץ ובאס"ז ב"ב בשם הר"נ הקשה גם כן מהא דלבינה בביה"פ ותי' דשא"ה דהוי סד"א וכיון דיש לו עיקר בדאורייתא חמור טפי ע"ש, ומ"ש הרה"ג הנ"ל די"ל דשא"ה דהא דדבר טמא אינו חוצץ הוי מדאורייתא תמהני שלא הביא מדברי הפנ"י (ברכות יט) שהעלה דהוי רק מדרבנן, ובתשובה אחד לק' דאלינא הארכתי ליישב הא דקשה לדבריו מש"ס (דב"ב יט) בהא דרקיק דפריך ותיפוק ליה דדבר המקב"ט אינו חוצץ וגם הבאתי מרש"י ותוס' סוכה (יג ע"ב) דמפורש דלא כהפנ"י ולזה העירני ח"א ופלפלתי שם בזה ואכמ"ל בזה, אגב אכתוב להדר"ג מה שהקשיתי בענין זה ע"ד התוס' שבת (סו ע"א) ד"ה כוורת ודף פד ע"א ד"ה מפץ שכתבו דכוורת קש וקנים מקב"ט רק מדרבנן והרי (בפ"ח דאהלות מ"ג) מפורש דאין חוצצין וכל שהוא רק טומאה דרבנן חוצץ וכדמוכח מש"ס דב"ב הנ"ל ובענין זה הבאתי מדברי הרמב"ן (חולין עד) ותוס' (נזיר לו) ורשב"א (שבת צא) ועוד מכמה מקומות

(ג) ובהיותי בזה אציע לפני הדר"ג מה שאמרתי דבר נחמד בענין ס"ט ברה"י ורה"ר היכא דאי אפשר שיהיו שניהם טהורים שפלפל בזה הג' הנ"ל והוא בספרי פרשת בהעלותך ויאמרו האנשים וכו' אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע וכו' מגיד שהיו אנשים כשרים ויראים וכו' ובעט"ח תמה מה נ"מ בזה וגם אם חששו להקרבת פסח דבכרת וגם היו נכלמים משאר הקהל מנ"ל שהיו כשרים ויראים, ונראה דהנה הפי"פ שם הקשה לשיטת רע"ק דמישאל ואלצפן היו ולחד מ"ד נשרף גופן של נדב ואביהוא והא אפר המת אינו מטמא כמו שהקשו התוספות ותירצו דשלדן קיימת הוי ובמק"א הבאתי מהירושלמי פ"ג דנדה דשלדן קיימת רק דרבנן ועיין במאה"פ שם בשיטת רמב"ם דהוי מה"ת וכ"ה דעת תוס' הנ"ל] וע"ז הקשה כיון דקי"ל דא"א לצמצם אפילו ביד"א וא"א שיגעו שניהם יחד ואם נגע אחד נתקלקל השלדא ושוב אין השני טמא ובפרט שנגעו מרחוק על ידי חניתות ברזל כמ"ש בתו"כ וכיון דהעזרה הוי רה"ר הוי ס"ט ברה"ר דטהור, ותירצו דכיון דבאו בב"א שניהם טמאין כדין ב' שבילין ע"ש, ואני תמה דמבואר בתוספות פסחים (דף י) דזהו רק מדרבנן וכבר ביאר מהרש"א דס"ט ברה"ר לא ילפינן מסוטה וגם היכא דא"א שיהיו שניהם טהורים מ"מ מטהרין אך דיש לדון לפמ"ש הר"ש פ"ו דטהרות מתוספתא גבי בסילקי דבשעה שפתוחה דינה כרה"ר ובשעה שנעולה דינה כרה"י ע"ש ונודע דט"מ אסור לכנוס למקדש ואם כן כשמתו נו"א היה אסור לשום א' להיות במקדש כיון דנטמאו בהמשכחת טומאה דהוי מה"ת לשיטת מג"א ואם כן באותה שעה היה לעזרה דין רה"י דדמי לנעולה ועיין בהראב"ד רפ"ג דכלים דאם על פי הדין אסור לטלטל הוי טפי עשוי לנחת מהיכא דקשה לטלטל על ידי כובד וכ"ה בש"ע או"ת (סימן שע ס"ב) ומג"א (ס"ק ג) בשם הה"מ וה"נ בזה ולא הותר רק למישאל ואלצפן לכנוס להוציא המתים עיין עירובין (קד) ולכן דינה כרה"י וספיקו טמא ואף דא"א להיות שניהם טמאים מ"מ ס"ט ברה"י טמא מספק עכ"פ ועיין במהרמ"ל (חולין יו"ד) היטב בזה ואולם יש לדון לפמ"ש הרשב"א (נדה ה) בטעמא דס"ט ברה"ר טהור דכל דין ס"ט ברה"י מסוטה ילפינן ובעינן דומיא דסוטה שאסור להסתתר משום יחוד ולכן בג' אנשים דשרי להתייחד הוי רה"ר אבל בנשים דאסור אפילו עם מאה נשים הוי רה"י לעולם ע"ש (והא דקשה מנזיר נז עיין חת"ס אה"ע ח"ב סימן קב) והנה בקידושין פ"א מבואר דבאנשים כשרים גם בשנים שרי להתייחד ואם כן יוצא דבר חדש דבכשרים גם בשנים הוי רה"ר ואם כן כיון דמישאל ואלצפן כשרים היו הדק"ל דהוי ס"ט ברה"ר ואולם הנה בר"ש רפ"ה דטהרות הוכיח מתוס' דלרע"ק כל ס"ט ברה"ר באדם וכלים טמא כיון דאפשר להזות ולטבול ולדידן בכה"ג אין מורין כן (בע"ז לז) ולרע"ק הוי מדינא כן (ובמק"א העירותי בזה מפסחים יט ועי' בפ"י שם ואכ"מ) וכיון דכל הקושיא לרע"ק אם כן י"ל דלשיטתו הרי באדם ס"ט ברה"ר טמא ולק"מ, ובזה י"ל מה שהקשה הריטב"א (בסוכה כה) בהא דאמרו למה נגרע הרי תשובתם בצדם מפני שהם טמאים ולפי מ"ש ניחא דהא בתוס' פסחים (יא ע"א) ומנחות (כת) בהא דלא גודשין תי' דמשום מצות ביעור יש להתיר כמו משום פסידא ע"ש ואם כן ה"נ הרי כל טעמו דרע"ק משום דאפשר להזות ולכן באוכלין מודה דס"ט ברה"ר טהור וכמ"ש הר"ש להדיא כן דמשום הפסד מודה דטהור וא"כ הכא דיפסידו מצות ק"פ דמי לפסידא וז"ש אנחנו טמאים וכו' מספק למה נגרע וכו' דהא נפסיד עי"ז מצות ק"פ וע"ז השיב להם מרע"ה דלא יפסידו דיקריבו פסח ב' וזהו כונת הספרי דהוקשה לו מה זה שאמרו למה נגרע הרי תשובתם בצדם בשביל שנטמאו וצ"ל כמ"ש דהיה ס"ט ברה"ר ומשום פסידא טהור וקשה הא באותה שעה היה להעזרה דין רה"י דאסור לכנוס ולזה דייק שהיו כשרים ויראים ואם כן גם בשנים יש דין רה"ר וכמש"ל ושפיר הקשו למה נגרע ודוק כי הוא כפתור פרח בס"ד, וע"פ הנ"ל הארכתי בסוגיא דסוכה וסוגיא