באר משה קו

ונשחטה כך והנה ודאי מחשש ריסוק אברים צריך בדיקה אבל הדר"ג העלה דגם בהלכה ד' אמות כראוי טרפה בזה כדעת מהרש"ל באו"ש שהובא בשפ"ד (סי' מו ס"ק ט) ובאה"ט שם והביא ראיה דפשיטא דמתניתין מיירי בע"כ שנקרע הבטן ויצאו שם ולא ביצאו דרך פי הטבעת מדנקט יצאו ב"מ ולא נקבו וקשה פשיטא דנקבו טרפה א"ו דמיירי בנקרע הבטן ולכן צריך לראות ולידע שלא נקבו עכ"ד, והוא תמוה דגם ביצאו דרך פי הטבעת ודאי צריך בדיקה לידע אם לא נקבו ולכן נקט ולא נקבו להשמיענו דצריך בדיקה לידע שלא נקבו וכ"ה בפר"ת סימן זה (סוס"ק ד) וזה לשונו ונ"ל דכל שיצאו מעים בעי בדיקה דלמא נקבו ממה שדקדק רמב"ם וז"ל ב"מ שיצאו לחוץ ולא נקבו אמאי הוצרך לומר ולא נקבו אלא לומר דעלולים לנקיב נינהו ונ"מ דצריך בדיקה עכ"ל ובאמת שצ"ע למה ליה לדקדק מלשון רמב"ם ולא מלשון המשנה דנקט כן ונ"ל להביא סמוכין לדקדוק זה מדברי הרא"ש פא"ט (סי' יג) שכתב בההוא ריאה דאגליד כאהינא סומקא כשרה כתב בה"ג והוא דלא נפקא זיקא מתוך לשונו משמע דבעי בדיקה וכו' ע"ש הרי שהוכיח מלשון כזה דבעי בדיקה אבל אין להוכיח מזה שיצא דרך הכרס דוקא, ומ"ש הדר"ג ראיה מדהביא סמוך לו מעשה דהאי ארמאה י"ל דבא להשמיענו דכל שנכנסו מאליהן חזקה שנכנסו כסדרן וא"צ בדיקה כמ"ש הב"י ועיין בד"ח על הרא"ש (אות רעו) שכ"כ להדיא דמכאן מוכח ד"ז וגם י"ל דרבותא קמ"ל דגם בכה"ג שיפקע הכרס ואיכא ריעותא אחרת אפשר שיוחזרו מאליהן ובאמת דלפמ"ש ר"ת דאין למדין טרפות דבהמה מטרפות דאדם דאית לי' מזלא צריך עיון איך אפשר ללמוד מכאן דין זה

והנה בחג"ש על הלבוש (ס"ק ח) הוכיח מדנקט הלבוש ב"מ שיצאו לחוץ ולא נקבו כשרה וכן אם הוחזרו מאליהן כשרה וכו' וז"ל משמע אף דעדיין המה לחוץ ולא הוחזרו כשרה ובאמת דין זה לא נתבאר בב"י וש"ע ודעת עצמו הוא עכ"ל, וגם בד"ח על הרא"ש פא"ט (אות רעד) העתיק לשון רמ"י שם וכתב עליו וזה לשונו וס"ל דהא דאמרינן בגמרא ל"ש אלא שלא הפך בהן ה"פ שלא החזירן בידים אלא שנכנסו מאליהן וא"נ שלא נכנסו כלל ועדיין הם מבחוץ אבל הפך בהן כלומר שהחזירן בידים וכו' עכ"ל, הרי שכתב בפשיטות דכל שהם עדיין מבחוץ כשרה וראיתי במחב"ר לסימן זה שכתב וז"ל כתב בחג"ש דגם בעודן בחוץ בשעת שחיטה כשר ונראה בעיני דהדין דין אמת פשוט ומוסכם ובכלל מאי דתנן יצאו ב"מ לחוץ ולא ניקבו הוא והיינו ששחט בעוד המעים בחוץ עכ"ל וז"ל הרוקח סימן תג (אחר שמנה דיני טרפות בעוף) יצאו ב"מ אם נקבו טרפה ובסימן תה ואלו כשרות בעוף וכו' יצאו ב"מ ולא ניקבו ולא הפך בהן וכו' ומדלא נקט כלל שהוחזרו נראה ג"כ דגם בהיותן בחוץ כשרה וגם מלשון רמב"ם פ"ו מה"ש שהובא בבית יוסף מוכח כן וז"ל הר"מ בפיה"מ ומ"ש יצאו ב"מ כשרה ע"מ שלא ישתנה סדרן ר"ל שלא יהפכו בידים ולא נתקנו שכל זמן שעושין כן הרי הוא טרפה לפי שא"א חזרתן עכ"ל וגם מלשון הש"ס עצמו דמפליג דל"ש אלא שלא הפך בהן אבל הפך וכו' והול"ל דגם בלא הפך ל"ש אלא שהוחזרו אבל לא הוחזרו טרפה ומכש"כ בהיפך בהן וכה"ג הוכיח ביש"ש (סי' צח) לדחות דברי הרשב"א שפסק דגם בלא יצאו לחוץ ונתהפכו טרפה וכתב היש"ש דמדנקט ל"ש אלא שלא היפך וכו' ולא נקט ל"ש אלא שלא נתהפכו אבל נתהפכו טרפה וכ"ש היפך בהן ובע"כ משום דלפעמים בנתהפכו מאליהן כשר וכגון שלא יצאו לחוץ ונתהפכו בפנים יעו"ש ומזה יש לדחות גם מ"ש בשו"ת טוטו"ד מה"ת (סימן קנו) וגם כת"ר דהרש"ל מפרש דהש"ס מיירי ביצא דרך הכרס דוקא ולא ביצאו. דרך פי הטבעת והנה מלבד מ"ש הדר"ג בעצמו שמדברי הב"י שתי' הא דנקט לה בעוף משום דשכיח בעוף שיצאו ב"מ והיינו כמ"ש בס' תפי"ש דשכיח על ידי הטלת ביצים וזה ודאי דרך נקב הטבעת דאי בדרך סירוס מ"ש עוף מבהמה ועי' (ב"מ צ) אף גם מהש"ס עצמו מוכח דאיך לחלק בזה דא"כ הול"ל ל"ש אלא שיצאו דרך כרס אבל דרך נקב התחתון טרפה וגם מסתימת הש"ס וכל הפוסקים שלא הזכירו חילוק זה כלל ובפרט מדברי הלבוש וד"ת שכתבו דבעודן כן כשר ולא הזכירו לחלק בין אם יצאו דרך הכרס או לא מוכח ודאי דלא ס"ל כהרש"ל ולכן נראה שצדקו דברי השפ"ד שהעתיק בדברי רש"ל דמיירי שהוחזרו והיינו בהוחזרו על ידי אדם וכמ"ש גם בזל"א הספרדי (אות ט) לסי' זה בשם שער המים שביאר כן דברי רש"ל והכונה דבכה"ג שהנקב צר אם החזירן בסתמא חיישינן להיפוך ולא אמרינן דגם המצוין אלו מומחין הן או דגם באומר ברי לי ל"מ בכה"ג וכן ראיתי בשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד (סימן נח) שהאריך להוכיח כן וע"ש שכתב דרש"ל ס"ל דל"מ בזה אמירת ברי ואינו נאמן נגד הרוב וכבר נחלקו בזה רבים אי מהני ברי נגד הרוב ודעת הט"א לר"ה כ' ופרמ"ג (סימן א) והמקנה לקידושין שאין ע"א נאמן נגד הרוב ואף דלגבי עצמו לכ"ע מהני ברי כמ"ש הרשב"א ומהרש"א יבמות פ' הא"ר מ"מ אינו נאמן לגבי אחרים לשי' כמה פוסקים ויש להעיר ביה מהתוס' חגיגה (יד ע"ב) ד"ה בתולה דאי דשמואל לא שכיח אינה נאמנת וגם בבדקו ע"פ חביות חיישינן שמא לא בדקו יפה ע"ש ועכ"פ י"ל דהרש"ל סובר כן ולכן אף שבדברי רש"ל עצמו במה שביאר הוראת מהר"א הספרדי לא נקט הוחזרו מ"מ דחיק ומוקי אנפשיה שלא יהיו דבריו נגד כל הפוסקים שלא הזכירו חילוק זה וכבר כ' הרשד"ם חאה"ע (סימן קכד) בשם הרא"מ ורי"ן חביב ז"ל דכל דין וחילוק חדש שלא הזכירוהו הפוסקים ש"מ דלא ס"ל כן ועיין בכללי הכנה"ג (אות ו ואות סח) שהביא כן בשם הראנ"ח ועוד כמה גדולים ואם כן אי נימא דהרש"ל מיירי גם בלא הוחזרו נראה מכל הפוסקים דלא ס"ל כן ועיין בתשו' מהר"מ שיק הנ"ל (סימן סא) עוד בזה שהסכים לדעת בעל תפי"ש על המשניות דבכה"ג הוי בכלל אי בדרי ליה סמא דחיי דאפשר שיתרחב הנקב בטבע או גם בלא ריחוב אפשר שיוחזרו מאליו וכמ"ש הפר"ת דאם הוחזרו מאליהן כשר ובע"כ דמשכח"ל שיהיה כן והגם שראיתי בס' עצי לבונה ושו"ת חסל"א (סימן כא) ושו"ת ב"ש (סימן צג) שפלפלו הרבה בדין זה והעלו להחמיר (יעו"ש בחסל"א שהעיר גם כן בקושית הדר"ג מש"ס דזבחים ויעו"ש במ"ש ליישבו) הנה אחרי שהרב בעל שעה"מ ומחב"ר ותפי"ש ור"מ שיק מקילים בזה ולענ"ד כ"ה דעת כל הראשונים ואולי גם הרש"ל עצמו מודה בכה"ג לכן במקום הפ"מ המקיל לא הפסיד וע"ע בשו"ת מגדול השן (סימן מז) בזה ג"כ להקל, ואולם הנה יש להעיר בענין זה בדבר חדש לפמ"ש התוס' במנחות (דף ע ע"א) בד"ה ביצי נבלות עוף טהור וכתב ור"ת מצא בספר ר"ג מעי נבלות עוף טהור מקצתה בחוץ וכו' שדרך העוף סמוך למיתתו חולה ויוצאין מעיו לחוץ וקאמר שבפנים מטמאין בגדים בבית הבליעה וכו' ע"ש א"כ ביצאו מעיו לחוץ יש ליחוש שמא היא חולה מסוכנת כיון שדרך העוף להוציא מעיו סמוך למיתה ולכן צריך לדקדק בסימני הפרכוס וכדומה גם נסתפקתי בדין יצאו המעים והוחזרו באופן שכשר אם המעים אסורים משום בשר שיצא חוץ למחיצחו דחלל הגוף הוא מחיצת האברים הפנימים וצ"ע בזה: