באר משה קה

מים שלא לנו הוא רק למצה משומרת ולא לשאר מצות והרא"ש דחה דלגבי חשש חימוץ אין לחלק בין משומרת לשאר פת וכ"ה דעת רוב הפוסקים כמ"ש הה"מ וב"י שם ואף דהרשב"א בתשו' החמיר בדין מלח במצה שמורה ולא בשאר מצות גם בזה לא קי"ל כן יעו"ש ואם איתא כסברת שו"מ הנ"ל הרי לק"מ קושית הרא"ש וש"פ הנ"ל דה"נ י"ל דהוי חשש רחוק ומ"מ לענין משומרת אסור בכל צד ספק ובע"כ דליתא וגם בגוף סברת רמב"ן כבר נשאל בתשו' שו"מ מהד"ג ח"א סימן ריב מפסחים יט והעלה בעצמו דטעמו משום דהיסח הדעת פוסל בקדשים ותרומה יעו"ש אם כן לא שייך סברא זו כלל הכא ואני מוסיף לתמוה ע"ד רמב"ן ממשנה ערוכה (פ"ד דטהרות מ"ב) השרץ בפי חולדה ומהלכת ע"ג ככרות של תרומה ספיקו טהור משום דאין בו דעת לישאל או דאין הטומאה נחה יעו' (חולין ט) ותוי"ט שם ושם משנה ה' על ששה ספיקות שורפין התרומה וכו' וחכ"א ברה"י תולין וברה"ר טהור ועין שבת (טו ע"ב) בכל הסוגיא שם ומפורש דגם בתרומה ס"ט ברה"ר טהור

(ה) ובדין כ"ג שם בק' חה"פ האריך כת"ר בדין חמץ של י"ב שותפים שמכרו י"א מהם החמץ והאחד לא מכר והביא בשם בעל חפ"י לדון מכח ביטול ברוב ופקפק עליו והנה זה איזה שנים נשאלתי בדין כזה מק' נאדבורנא והארכתי בפלפול רב והבאתי הערה זו דביטול ברוב בשם החמד משה (סימן תמח) ותמהתי מהא דממונא לא בטל והבאתי מכמה מקומות בזה אך דכיון דישראל ביטל החמץ ושוב אינו ממונו א"כ שוב האיסור בטל ברוב ומ"ש התפ"י דבפסח הוי איסור באיסור דגם חמץ של עכו"ם אסור בפסח יש לפקפק דחמץ של עכו"ם עומד להיות מותר לאחה"פ ונקרא שם היתר עליו ככל דשיל"מ ואף דזהו רק מדרבנן מ"מ אינו מינו של החמץ של ישראל ממש כיון דוה עומד להיות מותר וזה נשאר באיסורו וכדאשכחן בר"פ כל הזבחים דפריך גבי נתערב שוה"נ וכדומה בבהמות דיתבטלו ברוב אף דבחיים כולם אסורים משום אמ"ה אלא דמ"מ עומדים להיות מותר בשחיטה אך בזה י"ל דשא"ה דאפשר לשחטן תיכף משא"כ הכא אבל הרי מצינו כה"ג (ביבמות לא) אשה בחזקת היתר לשוק עומדת לכשימות בעלה ומקרי עכשיו חזה"ת לדבר זה, אבל בגוף הדין עוררתי מאז דהנה הב"ח (סי' תלג) חידש דחצר המשותף לכמה בני אדם הוי כהפקר ובט"ו (סו"ס תמה) השיג עליו והנה המהריט"א בתוד"ר (סימן קלט) העיר די"ל דחמץ של שותפות ליכא ביה לאו דב"י דכתיב לך והביא (מחולין קלה) דבציצית אי לאו דכתיב בגדיכם הוי ממעטינן שותפות משום דכתיב כסותך לשון יחיד ואף דכתיב תשביתו לשון רבים יש לומר דהיינו שעוברים בעשה אבל לאו ליכא ומסיק דלרבנן דר"א דוקא בשותפות ישראל ועכו"ם אמעוט מתיבת לך אבל שותפות ישראל לא אמעוט ולשיטת הרשב"א גם שותפות דישראל אמעוט וע"ש מ"ש מדברי רש"ל וח"י בזה ובמ"ש שם מדברי המרדכי יעוין בברכי יוסף יו"ד (סי' רפו) מ"ש בזה ובדברי הט"ז והש"כ ואני הבאתי בזה מש"ס דבכורות לנו ע"ב) יהיה לך ולא של שותפות הרי דדריש במלת לך דממעט שותפות ועכ"פ שותפות עכו"ם י"ל דודאי אתמעט והוי בכלל אתה רואה של אחרים כיון דאינו כולו לך ועיין תמורה (יא ע"ב) לא תגוז בכור צאנך אבל אתה גוזז בשלך ושל אחרים וע"ש בתוספות ד"ה התם והנה השאגת אריה (סימן עט) העלה דהיכא דעבר רק בעשה דתשביתו מותר לאחה"פ דבזה לא קנים ר"ש ואף דהפרמ"ג (סימן תמ) הביא בשם שו"ת פנ"י להיפוך כבר השיג עליו בשו"ת נט"ש (סי' ז) וקיים דעת השג"א לדינא ע"ש באורך אם כן י"ל דבנ"ד ממילא מותר לאחה"פ דלא עבר בב"י כלל רק בעשה ויש לדון לפמ"ש רש"י בחולין (קלה ע"ב) ד"ה ואב"א וכו' ואף על גב דמצאנך משמע ולא שותפות עכו"ם לא משמע להו מדגנך למעוטי של שותפות עכו"ם דדגן כמאן דפליגי דמי שהרי חולקין אותה במדה ע"ש ואם כן ה"נ בנ"ד אבל יש לומר דבכה"ג ששכרו אורענדא בשותפות הרי אי אפשר להם ליחלק זמ"ז כל זמן השותפות ודמי לשותפות צאן ומ"מ צ"ע די"ל דקרא לא אתי למעט חמץ שותפות דע"פ רוב עומד ליחלק וגם יש לפקפק לפמ"ש המחבר או"ח (סי' רמה) בשם הרשב"א בספר הבתים לענין בהמת ישראל ועכו"ם דעובר בשביתת בהמתו שאין לנו אלא מה שדרשו חז"ל ולפעמים דרשו רק למעט שאלה או שכירות וכדומה ע"ש ויעו' בשו"ת שו"מ ח"ב (סימן קעח) ותשו' מהר"מ שיק יו"ד (סי' קנח) בדין ריבית בכסף של שותפות ישראל ועכו"ם ואין להאריך יותר ולא באתי אלא להעיר יען כי הוא דבר חדש

(ו) ושם (בדין לט) האריך כת"ר בדין חטים הזרועים בקרקע יום או יומים קודם הפסח והביא דברי החת"ס ושו"מ והנה בשו"ת מהרי"א אסאד הביא בשם גדול אחד שהביא ממסכת שמחות פ"ו דאסור ג"י קודם הפסח אבל לפמ"ש בפי' נחי"ע שם לפרש בע"א אין ראיה וע"ע בשו"ת שיבת ציון (סימן ט) והנה במה שהביאו מדברי תה"ד ונה"כ ודג"מ (סימן רצג) דלדידן קליטה ב' שבתות הנה אני תמה על כולם שלא הביאו דברי הירושלמי (פ"ב דכלאים ה"ב) היתה שדהו זרועה חטים ונמלך לזרעה שעורים וכו' עד כמה היא מזרעת (ופי' הפנ"מ כמה ישהו הזרעים בארץ עד שיופסדו) עד שתהא בארץ ג' ימים במקום הטינא (בקרקע לחה) אבל לא במקום הגריד בעיא היא יותר ותני כן מקצת היום ככולו במקום הטינא וכו' יעו"ש הרי דבמקום הלח נפסדים ומתקלקלים בארץ בב' ימים ומקצת יום ג' ובמקום וזמן היובש וגריד צריך זמן יותר ועיין רמב"ם וראב"ד (פ"ב מכלאים הי"ג) ומוכח דמ"מ נפסדת בג' ימים או דיש לחלק בין הרכבת אילן לזריעת חטים ובאמת דבפסחים (נה) מחלק גם ר"י בין מקום טיט למקום גריד אך דהתם לענין קליטה לא קי"ל כוותיה אבל נראה ברור דמ"מ מפסדת ומתלעת

(ז) ובחיו"ד (סי' ג') בסוף התשו' הביא הדר"ג דברי הנוב"י דאין לגזור היכא דהוי רק ספק איסור והביא בשם הפרמ"ג להיפוך ולענ"ד הדבר מבואר בתוספות פסחים (נו ע"ב) ד"ה מחלוקת וכו' ובירושלמי דסו"פ פריך במה אנן קיימין וכו' אלא במה קיימין בסתם פי' דבסתם ל"ש למיגזר שמא יעלה ויתלוש אלא דוקא בנשרו ודאי ביו"ט ומפורש כדעת הנוב"י אבל נראה דתלוי בפלוגתת ר"ת ותוס' זבחים (דף עא) בדין עדר שנתערב בו שה אחד ספק דרוסה דפסק ר"ת דשרי משום דכל דפריש מרובא פריש והתוס' חלקו דיש לאסור גזרה שמא יקח מן הקבוע הרי דס"ל להתוס' שם דגם בספק שייך גזרה לדעת ר"ת נראה דהוא מטעם הנ"ל דבספיקא לא גזרינן ועי' בפת"ש יו"ד (סי' קי ס"ק ו) בשם רדב"ז והמעיין בגוף התשו' ימצא דהוא הכריע בזה כדעת ר"ת מטעם ס"ס ולפמ"ש גם בלא טעמא דס"ס יש להקל וכדמוכח מירושלמי ותוס' דפסחים הנ"ל

(ח) ובחיו"ד שם (סימן ח) בדין יצאו המים דרך פי הטבעת על ידי דוחק אדם שישב עליו