באר משה קד

מתורת כלי רק בדרבנן ולא בדאורייתא ור"א סובר התם דגם בשל תורה מהני קביעות בקרקע יעוין בט"ז או"ח (סימן קנט) ואם כן בחלה של תורה אין ראיה כלל מר"א דסובר סל מצרף ולא תנור דר"א לשיטתיה דס"ל דמהני הקביעות גם לשל תורה משא"כ לדידן וגם לפמ"ש הר"ש ורע"ב הנ"ל דלא נעשה כלי קיבול עד שמתחבר בקרקע הרי גם בקבעו ואח"כ תקנו אף שדעת רמב"ם דמהני גם לשל תורה מ"מ רבים חלקו עליו כמ"ש הנוב"י מה"ת וגם בתוספות רי"ד לשבת ט"ז מפורש כדעת נוב"י דל"מ רק לדרבנן ובזה י"ל דהרמב"ם שפסק דתנור אינו מצרף גם בדאורייתא והרשב"א תמה עליו דהא הוי ספיקא ולפמ"ש הרשב"ם לשי' אזיל דס"ל דקבעו וחקקו אף בשל תורה מהני. ואולם יש לי לדון בזה דבנ"ד גם הרמב"ם מודה בהקדם מה שנ"ל ליישב דברי רמב"ם הנ"ל התמוהים שפסק גבי צנור דגם בדאורייתא מהני קבעו ואח"כ חקקו ותמהו כולם מש"ס דב"ב הנ"ל דפריך מהא דדף של נחתומים אהא דצנור ומשני שאני שאיבה דמדרבנן ונראה דהנה בש"ס דב"ב (פט ע"ב) כדרך שאמרו לענין איסורן כך אמרו לענין טומאתן וברשב"ם דאין מקבלין טומאה כיון דאסור לשקול בהם יעו"ש הרי דהאיסור מהני לבטלו מתורת כלי ולכאורה קשה לפ"ז מה פריך מהא דדף של נחתומין להא דצנור דלרבנן אפי' קבעו ולסוף חקקו יופסל הרי בכל כלי קיבול בעינן שיהיה נעשה לקבלה כדאיתא רפ"ב דכלים וכמ"ד והכא בצינור הנעשה לצורך המקוה דוקא ולא לצורך קבלה אחרת אי נימא דפסול ולא בטל לגבי קרקע לא יהיה ראוי לקבלה זו שנעשה לצרכו כיון דאסור להמשיך בו מים ואם כן יש לומר דשאני בדף של נחתומין דגם אם יטלנו מהקרקע יהיה כלי ולכן ס"ל דאין החיבור מבטלו מתורת כלי אבל כאן הרי אם לא יתבטל לקרקע שוב לא יהיה ראוי לתשמישו ולא יהיה כלי כלל ואם כן שפיר מתבטל להקרקע [ויש לדון בזה עפ"ד התוס' בעירובין (לא ע"ב) ד"ה ונתן הכסף וכו' א"נ התם חשוב תלוש טפי כיון דאי לא קדוש עומד לתלישה וביתר ביאור מבואר כן בתוס' ב"מ (נד ע"א) ד"ה הקדש ע"ש] ואולם נראה עפמ"ש הר"ן פ"ב דפסחים בהאי דחמב"פ הוי דשיל"מ לשיטת רמב"ם והקשה ע"ז דהא גם לאחה"פ אסור מדרבנן ול"ה דשיל"מ כלל וכתב דבעלי סברא זו אומרים דכיון דמדאורייתא מותר לאחה"פ כשאסרו ר"ש אחה"פ מדרבנן משום קנסא ולא להקל בא עליו אלא להחמיר וע"ע כה"ג ברש"י חולין (יג ע"א) בד"ה או מ ורש"י זבחים (נו ע"א) ד"ה והתניא ותוס' ב"ק (עט סוע"א) דלא יתכן שיבא קולא ע"י חומרת חז"ל דלא תקנו להקל על ד"ת אלא להחמיר יעו"ש, ומעתה לפ"ז כיון דפיסול שאובין הוא רק מדרבנן אם כן אם באנו לדון לענין הצינור שלא יקבל טומאה הואיל שאינו ראוי לקבל המים לצורך המקוה מחמת איסור שאובין הרי כיון דכל פסול שאובין רק דרבנן נימא דלא תקנו חז"ל להקל אלא להחמיר ושפיר מקבל טומאה כיון דמה"ת ראוי לקבל המים גם לצורך המקוה ולכן פריך הש"ס שפיר דלרבנן אפילו קבעו ואח"כ חקקו פסול ואמנם הרי הר"ן שם מסיק עלה דהתינח אם כל דין דשיל"מ הוא מדאורייתא אבל כיון דכל חומרת דשיל"מ הוא ג"כ רק דרבנן שוב מהני תקנת חז"ל לאיסור חמץ שעעה"פ שלא יהיה על ידי זה דשיל"מ יעו"ש וכסברתו מבואר בירושלמי (פ"ז דיבמות הלכה ג) ודבריהם עוקרין את דבריהם ועמ"ש בחבורי לחו"מ (סו"ס רח) מכמ"ק כעין זה ולא הבאתי מהירושלמי הנ"ל וע"ע ברמב"ם (פי"ב מתרומות ה"א) כעין זה וצ"ל דלהרמב"ם חומרת דשיל"מ בחמץ הוי מה"ת דאסמכיה אקרא דכל מחמצת כדמוכח ברמב"ם שם ועיין בכ"מ (פ"ז ממעילה הלכה ו) שכתב דלהרמב"ם כל דשיל"מ מה"ת ומעתה לפ"ז משני הש"ס שפיר דשאני צינור דשאיבה מדרבנן פירוש דהא אין אנו דנים עתה לענין קבלת טומאה דאורייתא אלא לענין הכשר מקוה שלא יפסול משום שאובין ואם כן כל הדין רק לגבי דרבנן אם כן שוב מהני הביטול על ידי חיבורו לקרקע גם לרבנן כיון דאם לא יתבטל לא יהיה חזי לתשמישו מדרבנן ולא יהיה עליו שם כלי כלל אבל היכא דפסול מה"ת לתשמיש המקוה פשיטא דמהני החיבור כיון דאם לא יתבטל יהיה פסול מדאורייתא מלקבל לתוכו ולא יהיה עליו דין כלי כלל וא"ש ודוק, ומעתה לפ"ז התינח במקוה אבל הכא לענין חלה יש לומר דגם הרמב"ם מודה דל"מ החיבור בקרקע לבטל ממנו דין כלי בדאורייתא ולכך נראה דהרמב"ם מיירי בתנור שאין בו שולים ונעשה לשמש עם הקרקע דבכה"ג לכ"ע מהני החיבור לקרקע וכמ"ש הדג"מ (סימן רא סמ"ח) ותשו' חת"ס חיו"ד (סימן קצח) ומכש"כ בנ"ד שאינו ראוי לקבל כלל אלא בצירוף הקרקע שתחתיו ומצאתי ברש"י שבת (קכה עא) ד"ה נתנו וכו' שכתב גם כן כדברי הר"ש ורע"ב הנ"ל דתנור אין לו שולים וצ"ל דגם בב"ב כונתו כן ולפ"ז נראה דבתנור של אבנים או לבנים הנהוג בזה"ז כ"ע מודו דאינו מצרף לחלה אפילו של תורה וגם בתנור חרס יש חילוק בין אם היה מתחלה כלי קיבול וחברו לקרקע דכה"ג בחלה של כך לקרקע דבכה"ג אינו מצרף ולפ"ז גם מה שעושים תיבות הבנויות בכותל וסגורים בדלתות תליא בחילוקים הנ"ל ובכל גווני בחלה בזה"ז אינו מצרף וזהו דבר חדש ונכון לדינא בעה"י, ובעיקר הדבר אם אויר כלי מצרף יעו' בתוס' חולין (כד ע"ב) ד"ה התורה וכו' שכתבו בפשיטות דגבי צירוף דקדשים דוקא בנוגעים בכלי אבל נתלים באויר ל"מ ואם כן י"ל דה"נ בחלה דוקא בנוגע בכלי ויש לדון תורה לכ"ע מצרף ובין אם היה תחלה בלא שולים וחברו בדין בית אם מצרף מהתוס' נזיר (נ ע"ב) ד"ה היה מפורר דהאהל מצרף לענין טומאת מת ועיין רמב"ם פ"ד מטו"מ אבל יש לחלק בין הנושאים כמובן וקצרתי

ואגב אבאר דין הניחו בתיבה החלוקה באמצע בנסרים ומחיצות אם מצטרפין לחלה והנה במק"ח (סימן תנז) כתב בפשיטות דהוי כשני כלים ולא הביא שום ראיה ושום חילוק בזה ולענ"ד נראה דדוקא אם המחיצות שבאמצע שוים למחיצות החיצונות אבל אם נמוכים מהם הכל מצטרף ביחד וראיה מהש"ס דמנחות (כד ע"א) בהא דכלי אחד דומיא דשני כלים קמיץ וכו' ה"ד כגון עריבתא של תרנגולין ואע"ג דמיפסקן מחיצתא הא נגעי ומבואר ברש"י דהיכא דמחיצה אמצעית נמוכה ואינה מגעת לשפת העריבה לאו הפסק הוא דנגעי למעלה מהמחיצה באויר הכלי וע"ע בר"ש (פ"ג דמע"ש משנה יב יג) במ"ש מהש"ס הנ"ל ובתוס' מנחות (קו ע"ב) ד"ה אפשר ועיין זבחים (ג ע"ב) גבי תנור שחלקו במחיצות ורש"י ותוס' שם ועיין (פ"ב דכלים מ"ז) בטבלא המלאה קערות וכו' ואם יש לה לבזבז עודף ור"מ ור"ש שם וימצא ראיה לדבריו ויעוין עוד בזה בר"ש סופ"א דטהרות גבי ככרות הקדש שבתוך גומותיהם וכו' במ"ש מהא דכלי מצרף וצע"ק

(ד) ובחאו"ח קונטרס חקת הפסח (דין יד) הביא כת"ר בשם שו"ת שו"מ בדין חטים משומרים שנמצאו בהם מבוקעות ויש ס' כנגדם דאף דכשרים מ"מ לא מקרי משומר והביא מהרמב"ן וריטב"א (חולין ב) דלגבי תרומה דכתיב משמרת תרומתי גם ס"ט ברה"ר טמא וכן בקדשים והנה בגוף הדין יש לדון דתליא במ"ש הרי"ץ גיאות והעיטור שבטואו"ח (סימן תנה) דדין