באר משה קג

ולהאמינו גם בטענה אחרת במיגו כזו דאין לך בו אלא חידושו יעו"ש ויעו' בב"ש אה"ע (סי' ז' ס"ק טו) ומעתה לפי דברי תוס' מכות הנ"ל דהיכא דלא משכחת לה הזמה אין צריך שיהיה עשאי"ל אם כן הרי כל דין הזמה הוי חידוש ואי לאו שחדשה תורה דמהני הזמה לא היה מועיל הזמה וכיון דלא היה מועיל הזמה לא היינו צריכים שיהיה עדות שאתה יכול להזימה כיון דלא משכח"ל כלל הזמה ורק על ידי החידוש שחדשה תורה בעינן עשאי"ל וכמ"ש ואם כן בהא דפריך הש"ס בשבועות שבועות שומרין היכי משכח"ל דיהא נאמן במיגו דלהד"מ משני שפיר בדאפקיד בשטר דהא בשטר מהראוי מדינא שלא יהיה נאמן להכחיש בטענת להד"מ משום דהעדות מפ"כ היה ראוי לבילה מאי אמרת הא הוי עשאאי"ל ז"א דכיון דמדינא מהני העדות שבשטר ואינו נאמן לומר להד"ם ורק מכח החידוש נאמן בזה אם כן שוב בטוען נאנסו לא שייך להאמינו במיגו זו כיון דבטענת המיגו אינו נאמן רק מכת החידוש וכמ"ש הר"ן הנ"ל וא"ש ודוק היטב

(ב) ומה שהביא הדר"ג שם קושיא בנדרים (לה ע"ב) דבעי אי כהני שלוחי דידן או דרחמנא אמאי לא פשיט מהא דאיש איש לרבות נכרים וכו', הנה בגוף הקושיא כבר קדמו בשו"ת פמ"א ח"ב (סימן ק וחת"ס ויו"ד (סימן רצו וסי' שכא) ומעכת"ה בחאה"ע (סו"ס ח) תירץ קושיא זו עפ"ד המח"א דבפועל יש שליחות לעכו"ם א"כ י"ל דהכהן נטל שכר מהעכו"ם (ובספרי מנ"מ שם הבאתי קושיא זו בשם שו"ת גבעת שאול ועפרות זהב על ארעא דרבנן יעו"ש) והנה בגוף דברי מח"א עיין מ"ש בחבורי משפט שלום (סי' קפח) וכעת אני מוסיף ראיה מהמרדכי פא"נ והובא בד"מ יו"ד (סימן קסט) והג"ה שם (ס"ט) דמפורש דלא כהמת"א אבל גם בלא"ה קשה לשטת מח"א דא"כ איך ילפינן דין שליחות מושחטו אותו כל קהל ישראל דלמא שכרו פועל בשכר דידו כיד בעלים ובע"כ דליתא ובעיקר הקושיא יש לדון לפי מ"ש הנוב"י מה"ק חחו"מ (סימן לז) דהיכא דבע"כ עביד וכמו שרי המלך יש שליחות לעכו"ם וכבר העלה הט"ג לגיטין (כת) דכהנים המחויבים להקריב קרבנות הוי בכלל בע"כ עביד ע"ש ולכן אין ראיה מזה דלעולם י"ל דשלוחי דידן נינהו ואפ"ה כיון דרבתה תורה דעכו"ם נודרים ממילא הכהנים מחויבים בזה ובכה"ג יש שליחות לעכו"ם, ודרך פלפול יש לדון עוד בזה ומקודם אבאר הש"ס דב"מ (עא ב') דלחד לישנא ס"ל לרב אשי כי אמרינן אין שליחות לנכרי ה"מ אינהו לדידן אבל אנן לדידהו הו"ל שליח והא דר"א בדותא היא מ"ש אינהו לדידן דלא דכתיב אתם גם אתם וכו' אנן לדידהו נמי וכו', ויש להבין במאי פליגי ר"א וסתמא דהש"ס ומעיקרא מאי ס"ד דר"א ונראה לפמ"ש הב"י באה"ע (סי' טז) בשיטת רמב"ם דקי"ל דדרשינן טעמא דקרא והנה כל ענין שליחות ראיתי להרב תפ"י בתשו' חאו"ח (סימן כה) דהוא משום דבשעה שצוה המשלח להשליח לעשותו כבר התחיל ענין עשיית השליחות כיון דחזקה שע"ש ומאז תמהתי דחזקת שע"ש הוא רק מדרבנן ולא מהני בדאוריי' כלל ואולם י"ל לפמ"ש המח"א הלכות שלוחין (סימן כא) דהיכא דהשליח הבטיח לקיים השליחות לכ"ע אמרינן חזקה שע"ש גם בשל תורה יעו' מ"ש בחבורי (סימן קפג) בזה (ובמק"א הבאתי ראיה להיפוך מהרוקח (סי' קצד) ואכ"מ) ואם כן בכה"ג מהני השליחות מסברא ולכן אין שליחות לעכו"ם דמבואר בב"ב (מה ע"א) דבכל עכו"ם כתיב אשר פיהם דבר שוא ובפסחים (צא) חי שהבטיחוהו להוציאו מצית האסורים דכותים אין שוחטין עליהם בפ"ע אבל דישראל כיון דאבטחינהו מפיק ליה דכתיב שארית ישראל לא יעשו עולה ולכן ל"מ השליחות בעכו"ם כיון דהבטחתו אינו כלום ובזה א"ש טעמא דאשלד"ע גם במוחזק לעבור כמ"ש הש"כ (סו"ס שפח) (ודעתו שלא כדעת הרשב"ץ) כיון דדברי הרב ודברי התלמיד לדברי מי שומעין ול"ש בזה חזקת שע"ש וממילא אינו כשלוחו כלל ואדרבא במוחזק לעבור ודאי דל"ש חזקת שע"ש דודאי אין בהבטחתו ממש והנה בבכורות (יג ע"ב) משני רבינא מדסיפא משיכה קונה וכו' קסבר דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה וה"מ ישראל מישראל דקיימו בדיבורייהו אבל ישראל ומעכו"ם דאינהו לא קיימו בדיבורייהו לא, הרי דס"ל לרבינא דכיון דעכו"ם לישראל לא מקוים דיבורו גם ישראל לעכו"ם אינו חייב לקיים דיבורו ורב אשי דמשני התם בע"א י"ל דלא ס"ל סברא זו (יעו' בשו"ת רבינו חיים כהן תאו"ח (סימן יב) באמצע התשו' שנעלם ממנו במחכת"ה ש"ס דבכורות הנ"ל והדר"ג נמשך אחריו בחקת הפסח דין ג) ואם כן ר"א לשטתו מחלק שפיר בהא דאם העמידו אצל נכרי או אצל ישראל דמיירי שקבל עליו השליחות ובכה"ג מחלק דדוקא אינהו לדידן אין שליחות לעכו"ם משא"כ אנן לדידהו וכבר נודע מ"ש הפנ"י בקידושין דבדאיכא סברא לחלק יש היקש למחצה וה"נ בזה אבל אנן קי"ל כרבינא דבכורות דגם אנן לדידהו אין חייב לקיים ההבטחה לכן בכל גוני אין שליחות לעכו"ם וא"כ א"ש קושיא הנ"ל דלפמ"ש התוס' (בע"ז ה) דגם ב"נ מוזהר בבל יחל וכיון דריבתה תורה שנודרים נדרים ונדבות וממילא מחויבים הכהנים להקריב להם הקרבנות ושייך שפיר החזקה דשע"ש ובכה"ג מהני שפיר שליחות אנן לדידהו גם בעכו"ם אפילו לדידן דלא קי"ל כר"א אפילו אי כהני שלוחי דידן כיון דמחויבים בזה לעשותו ובזה עלה בלבי לקיים דינו של המח"א דבפועל שליחות לעכו"ם כיון דהפועל השכיר א"ע לעכו"ם וגזל עכו"ם אסור מה"ת וגם ב"נ מוזהר על הגזל ומחויב לעשות שליחותו לכן שפיר שייך חזקה דשע"ש ולכן הוי ידו כיד בעה"ב וגם בעכו"ם מהני שליחותו ובזה מיושב קושית השעה"מ פרק א' מתרומות שתמה עליו מש"ס (דבבא קמא נא) דפריך בור של שני שותפין היכי משכחת לה וכו' ולפי דברי המח"א הא משכחת לה בפועל עכו"ם ולפי מה שכתבתי ניחא דהא הש"ס מהדר שם לאוקמי הך דינא ככולהו תנאי כמבואר שם דפריך הניחא לרע"ק והניחא לרבי יעו"ש בסוגיא וא"כ הרי למאן דלא דריש טעמא דקרא ל"ש לחלק כלל בכל הנ"ל ובזה מיושב הא דדייק דשלוחו של אדם כמותו מושחטו אותו ולא דתי דהתם בשכר דז"א דגבי ישראל דשארית ישראל לא יעשו עולה אין חילוק כלל בין בשכר או שלא בשכר דחשע"ש

(ג) ובחאו"ח (סימן יב) האריך הדר"ג בדין תנור אם מצרף לחלה והביא מכמה מקומות יעוין עוד בתשו' תשב"ץ ח"ב (סימן רצא) שפסק גם כן דבחלה של תורה מצרף ובדרבנן אינו מצרף דהוי ספיקא דפלוגתא וע"ע בצל"ח ברכות (לז ע"ב) מ"ש בזה ומ"ש כת"ר מדברי סה"ת בשם ירושלמי דאויר בית מצרף ולא קרקע ותמה ע"ז מאז פירשתי דר"ל דהיכא דיש כותלים ומונח בתוך אויר הבית מצרף אבל בנפלו המחיצות ומונח על הקרקע של הבית אינו מצרף וכדקי"ל בטבלא בלא לבזבזין ומה דהוי בעיא בש"ס דילן פשיטא לירושלמי אבל בגוף הדין עלה בלבי להעיר דלפמ"ש בקרבן העדה (פ"ג דפסחים ה"ב) והביאו גם הדר"ג בספרו דדוקא כלי מצרף ולא מחובר ולפמ"ש רש"י (בב"ב יז) שהביאו רו"מ דתנור הוא כלי חרס גמור אלא שמחברו בקרקע וזהו דלא כמו שכתב הר"ש והרע"ב ותוי"ט רפ"ה דכלים אם כן הרי בש"ס (דב"ב סו) מבואר דלדידן ל"מ קביעות בקרקע לבטל