באר משה קב

סימן נה

דברי שלום וברית כהונה מי"ג הרב הגאון הגדול שה"ת וכו' בקש"ת מו"ה שלום מרדכי הכהן שליט"א אבד"ק ברעזאן גאליציאן. פלפולים בדברים הנוגעים לספרי מנחת משה בחאו"ח (סימן א וסימן יב) ובקונטרס חקת הפסח (דין יד כג ודין לט) ובחיו"ר (סי' ג וסי' ח) ובחאה"ע (סימן א), ועוד כמה ענינים נחמדים כוללים בדבריו הנאסנים אשר הבטחתיו להדפיסם בחבורי שיצא לאור מחדש בעזרתו יתברך שמו את גדרי אשלם לה' ברוב תודה וברכה

בעה"י ג' לסדר ואזכור את בריתי כ"א טבת תרמ"ט ברעזאן, הנני נותן את בריתי שלום לכבוד ידיד נפשי ואהוב לבי ה"ה הרב הגאון המפורסם גן הדסים מובחר בנימוסים המפורסם באפסים סיני ועוקר הרים המאיר לארץ ולדרים ממנו ישקו העדרים וכו' בקש"ת מוהר"ר משה נחום ירושלימסקי שליט"א הגאבד"ק קאמינקא והגליל

אחדשה"ט כמשפט לגבר יקר כמוהו ירבו בישראל הנני בזה להודיעהו כי זה לא כביר הגיע עדי מנחתו הטהורה ספר מנ"מ ותהי לשמחת לבבי וששון רוחי בקרבי וברכתי ברכת הנהנין ותשואת חן חן להדר"ג וכמוהו כמוני לא נחתי עד אשר יגעתי ומצאתי עוד ספר אחד מספרי (משפט שלום) אשר נדפסו זה ערך ח"י שנים ונמכרו מאז למען מלא חפץ הדר"ג כאשר חילה פני במכתבו היקר ולמען תת אות אהבה רשמתי בגליון ספרי מעט מזעיר מההגהות רבות אשר הוספתי עליו מאז ועד עתה ואפס קצהו עלתה בידי להציגם בגליון והנני שולח להדר"ג את הספר הנ"ל ותערב נא גם מנחתי לפניו לשום עיניו בו לעת מצוא, והנה אם אמנם רבות טרדות העמוסות עלי בימים האלה וגם הקיפוני מכתבים נחוצים למעשה וכ"א מבקש תפקידו בכ"ז גערתי בהמון הטרדות ופניתי לעיין בספרו היקר והתכבד ואציגה נא לפני הדר"ג את אשר העירוני רעיוני מדי עברי וגם מאת אשר חנני השם ברו"ח בענינים האלה והיה לאות ברית כי חביבים דברי תורתו הרמה עלי עד לאחת ולזה יסלח נא על אשר התמהמהתי עד כה כי לא חפצתי לבוא במכתב ריקם ונא יכבדני במכתבו להודיעני קבלת ספרי לידו ותנוח רוחי בקרבי ואחלה פני כת"ר לשום עיניו בהערותי הלוטים פה והיה לאות ברית אהבה בינינו ואם יזכהו השי"ת להדפיס חיבורו מחדש נא לא ימנע הטוב ממני באם ימצאו דברי חן בעיניו הטהורים להדפיסם בשלמות בלא גרעון, והנני ידידו ואוהבו אהבה בלתי סרה ומברכו בברכת כהנים מקרב ולב עמוק הק' שלום מרדכי הכהן אבד"ק ברעזאן. שלום תנינא לכבד ידיד נפשי הרב הגאון המפורסם שליט"א כאשר נתכבדתי במנחתו הטהורה ספר מנחת משה שמתי עיני בו לטובה

(א) והן ראיתי בספרו היקר שו"ת מנחת משה חאו"ח (סימן א) שנשאל ע"ד הב"ח וט"ז (סימן לב) בדין אותיות דבוקין שבס"ת שכתבו דגם בשבת הוי ראוי לבילה כיון דמצ"ע ראוי לתקן אלא דאריה דאיסורא רביע עליו וע"ז העיר השואל מכמ"ק וגם הדר"ג העיר מכמ"ד ובסו"ס ב' יצא לחלק דבאיסור שאינו תלוי בזמן י"ל דאינו ראוי לבילה והביא ראיה מהמש"ז שם (ס"ק ת"י) ולענ"ד הוא ש"ס ערוך בחולין (פג ע"ב) בהא דכיסוי הדם דאינו נוהג במוקדשים ומפרש מ"ט אילימא משום דאר"ז השוחט צריך שיתן עפר למטה וכו' והכא לא אפשר היכי ליעבד ליתוב וליבטלי' קמוסיף אבנין וכו' לא ליבטלי' הוי חציצה וכו' כדר"ז וכו' וכל שא"ר לבילה וכו' ופרש"י דבמוקדשין דאסור ליתן עפר למטה הוי א"ר לבילה ומעכב העפר למטה יעו"ש ומפורש דמשום איסורא דמוסיף אבנין הוי א"ר לבילה ואולם גם בעיקר החילוק בין איסור מוחלט ובין איסור לזמן הגם שיש לו סמוכין מכמ"ק כמ"ש כת"ר ועמ"ש בחבורי משפט שלום (סימן רח) ע"ד הט"ז שם שמחלק כעין זה והבאתי ג"כ מתוס' חגיגה שהביא הדר"ג אולם יש לדון בו מהא דפסחים (מח ע"א) ואי אמרת מוקצה דאורייתא מ"ל איסור גופו מ"ל איסור דבר אחר ופרש"י דהיינו איסור שבת הרי דס"ל להש"ס דאיך סברא לחלק בדאורייתא בזה וידעתי שיש לחלק בין הנושאים ולא באתי אלא להעיר. וע"פ סברא הנ"ל כתבתי בתשו' להרב דק' אוזיראן דבר נחמד ליישב דברי הרמב"ם שפסק דעדות שבשטר אין מקבלין מדאורייתא דמפיהם ולא מפ"כ אבל מד"ס מהני משום נע"ד ותמהו עליו מש"ס דשבועות (מה) דפריך ש"ש דחייב רחמנא היכי משכחת לה מתוך שיכול לומר להד"ם יכול לומר נאנסו ומשני דאפקיד בשטר ולשיטת רמב"ם הרי מדאורייתא ל"מ כלל עדות שבשטר עוד תמה בקצוה"ח (סי' כח) מש"ס דכתובות (כד) דפליגי אם מעלין משטרות ליוחסין להעיד שאינו ב"ג וב"ח וכדומה והא התם גבי יוחסין ל"ש טעמא דנעילת דלת ואמאי יועיל, ונראה לפמ"ש הלח"מ פ"ט מעדות דגם הרמב"ם סובר כר"ת דהיכא דיכול להעיד בע"פ הוי ראוי לבילה והא דפסק בסתם דעדות שבשטר ל"מ מדאורייתא נראה דלכאורה קשה לפמש"ל דבמקום איסורא לא הוי ראוי לבילה ונודע דבכל עדות קי"ל דבעינן שיהיה עדות שיכול להזימה וכל עדות שא"א יכול להזימה אינו עדות ואם כן איך מהני עדות בכתב לשיטת ר"ת משום דראוי לבילה הרי מ"מ הוי עדות שאי אתה יכול להזימה שהרי אם יזימו עדות זה שהעידו בכתב לא יתחייבו העדים כלום שהרי לא העידו כלל, מאי אמרת הרי היה ראוי לבילה ז"א דבאופן זה שיזימו עדותן הרי היה אסור להם להעיד בע"פ עדות שקר ולא היה ראוי לבילה כלל יעוין תשובת בר"א חיו"ד (סימן נט) וכיון דלא יחויבו בהזמה שוב אינו עדות כלל ואנן קי"ל דגם בשטר בעינן עשאי"ל (ולא כן דעת הרז"ה כנודע) וצ"ל דכונת ר"ת דכיון דתקנו חז"ל דבעדות א לא בעינן דו"ח משום נע"ד ואם כן א"צ שיהיה יכול להזימה וכמ"ש התומים (סימן לג) דלא כהש"ך שם ולכן כשר נמי עדות שבשטר מדרבנן עכ"פ, וא"כ י"ל דזהו כונת הרמב"ם דמה"ט לא מהני עדות שבשטר רק מדרבנן משום נע"ד דהא מדאורייתא לא מהני משום מפיהם ולא מפ"כ ולא הוי ראוי לבילה דמ"מ הוי עשאאי"ל אלא דמשום נע"ד לא בעינן שיהיה עשאי"ל ולכן מהני עדות שבשטר או דמשום נע"ד תקנו להכשיר כל עדות שבשטר. והנה התוספות במכות (ב ע"א) הקשו בהא דמעידין אנו באיש פ' שהוא ב"ג וב"ח אין אומרים יעשה זה ב"ג וב"ח דא"כ הוי עשאאי"ל ותי' בתירוץ ב' דכיון דבעדות ב"ג וב"ח לא קאי כאשר זמם בשום צד בעולם לא בעינן נמי עשאי"ל יעו"ש ואם כן מיושב קושית קצוה"ח הנ"ל מהא (דכתובות כד) הנ"ל דהתם גבי יוחסין שוב מהני שפיר עדות מפ"כ משום דראוי לבילה כיון דלא בעינן התם שיהיה עשאי"ל ובזה מיושב גם הש"ס דשבועות הנ"ל דהנה הר"ן פ"ג דקידושין הקשה דהא האב נאמן לומר נשבית מיגו דאי בעי אמר קדשתיה בביאה דמיפסלא נמי לכהונה ולתרומה ותי' דמה שהאמינתו תורה חידוש הוא דמהראוי שלא יהא האב נאמן יותר מע"א ולכן אין אומרים