באר משה קא

המה כמש"ל (אות ו) אלא דע"פ דברי הריטב"א הנ"ל גבי מעלה ושוחט בחוץ א"כ בנ"ז דינו כמו בשבת לכאורה אבל בזא"י וזא"י פשוט דחייבים אלא הכל הולך אחר החתום וסוף דברי כת"ר נראין נכונים וברורים כי בדבר שיש לו שיעור שייך לומר זה יכול לעשות שיעור האיסור משא"כ במחמץ דהקפידה התוה"ק אף אחר שכבר נתחמץ שלא יתוסף חימוץ הוי כדבר שאין לו שיעור והדברים מצהירים כברקים וכעין זה כתב ג"כ הגאון תפארת ישראל שם זבחים (פי"ג מ"ג אות טז) לחלק דכל שחיובו אינו תלוי במלאכה רק במעשה דהיינו בתכלית הפעולה אפילו עשו שנים חייבים זולת היכא דמיעטיה קרא יעו"ש שכתב כן גבי המעלה כו' ולא ראה דברי הריטב"א הנ"ל אבל במחמץ דאפילו בתוספת חימוץ מחייב בודאי דברי כת"ר המה קילורין לעינים דלא שייך בזה שיעור, ולכאורה יש להוסיף נופך בזה לפע"ד בטעמו של דבר על פי דברי הש"ס מנחות שם (נו ע"ב) הניח שאור על גבי עיסה והלך וישב לו ונתחמצה חייב ואף דקאמר שם כמעשה שבת הא מסיק שם כמעשה צלי של שבת ופרש"י כלומר הכא חייב בהנחה בעלמא כי היכי דמחייב בשבת אם היה עושה בו מעשה צלי גמור שהיפך בו וכו' יעו"ש, נמצא כיון דהכא במחמץ אפילו בהנחה בעלמא חייב לא שייך בו שיעור כיון דא"צ בו מעשה ממש משא"כ בשבת דצריך בו מלאכת עשיה ע"כ מעכב בו העושה כולה ולא העושה מקצתה יעוין גם כן שבת (קכ ע"ב) א"ה ה"נ כתיב לא תעשה כל מלאכה עשייה הוא דאסור גרמא שרי ויעוין בירושלמי שבת (פ"ב ה"א ח ע"ב ד"ז) ולא בשמן שרפה אר"ח זאת אומרת כו' א"ר יוסס בשבת כתיב לא תעשה כל מלאכה נעשית היא מאליה כו' ויעוין ג"כ במג"א (סי' שכח ס"ק נג), אמנם כן אי משום הא לא איריא דגם בשבת גופיה יש מקום להאריך בעניני גרמא היכא דודאי תיעשה המלאכה על ידו מצינו ג"כ דחייב יעוין במג"א (סימן שטז ס"ק ט) דנראה מדבריו דאם פירש מצודה במקום שבודאי יש שם חיה חייב אם נצוד אח"כ יעו"ש ובפרמ"ג ובאמת נראה מדברי הש"ס ב"ק (ס ע"א) דשבת חמור מנזקין לענין גרמא דקאמר שם לענין זורה ורוח מסייעתו ה"מ לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא גרמא בעלמא הוא וגרמא בנזקין פטור יעו"ש ובאבן העוזר או"ח (סימן שכח) שהאריך גם כן בפרט דמלאכת שבת חמור מנזקין ע"פ דברי הש"ס ב"ק הנ"ל ותמצית דבריו דכיון דבשבת הכל תלוי במלאכת מחשבת ע"כ בזורה ורוח מסייעתו דמחשבתו לברר מתוכו הפסולת ונעשה מחשבתו אף שהרוח מסייעתו חייב דהא נעשית המלאכה על ידו יעו"ש ובנימוקי יוסף ב"ק פ"ב (יא ע"א) בסוגיא דאשו משום חציו ויש לפלפל בענינים אלו דהיא כללא רבתי לשבתא (ויעוין ג"כ מה שכתבתי בספרי מנ"מ חאו"ח (סי' ח) ואכמ"ל) ועכ"פ גם בשבת מצינו שיחייב במלאכה הנעשית מאליה בודאי על ידו ועפ"ז שוב אין הכרח (מהא דאמרו במחמץ בהניח שאור ונתחמצה אחר שהלך שהוא חייב) לחדש כסברת כת"ר דלא שייך בו שיעור כיון דא"צ בו מעשה ממש כבשבת דז"א כיון דבאמת גם בשבת חייב בכה"ג והא דאמרו שם במנחות ובשבח כה"ג מי מחייב ומסיק מאי חייב דקאמר כמעשה צלי של שבת שהיפך בו היינו כדמסיק שם בטעמא דאי לא היפך בו הוי בשיל מצד אחד משא"כ בחימוץ דליכא לפלוגי כמ"ש רש"י שם ד"ה כמעשה יעו"ש בתוספות ד"ה ומעשה במה שכתבו אע"ג דהדביק פת בתנור מיחייב התם משום דדרכו לאפות כולו כו' יעו"ש שנראה מדברי התוספות דאפילו לא הפך הפת ולא עשה שום דבר בפת משעה שהדביקה אע"פ שנאפה ממילא מ"מ חייב גם בשבת יעו' ג"כ במג"א (סי' רנב ס"ק כ) ומחה"ש שם (ובסו"ס רסה) לענין גרם כיבוי ודוק

(יא) נמצינו למדין דצריכין אנו לתורתו של הדר"ק דרק מזה שהקפידה התורה במחמץ גם בתוס' חימוץ אף שכבר נחמץ שפיר יש לחלק דל"ד לשבת וכדומה דמחלקינן בין זה יכול וכו' כיון דבזה סגי בתוס' חימוץ בעלמא הוי מדברים שאין להם שיעור והכל הולך למטרה אחת דבזה נבין מה דחייבו בהניח שאור על גבי עיסה אע"ג שאין דרכו להתחמץ כולו אלא אותו צד לחודי' שנוגע בשאור ואותו צד עצמו אין דרכו להתחמץ חימוץ גמור וכמ"ש התוספות מנחות (שם נו ע"ב ד"ה ומעשה) אף דבשבת כה"ג אינו חייב הוא משום דצריך שיעור משא"כ במנחות דסגי אפילו בתוס' חימוץ כל דהוא ולא צריך שיעור כמ"ש כת"ר. היוצא לנו ממה שכתבנו כי מה שחייבו בהניח שאור על גבי עיסה לא משום דא"צ בו מעשה ממש (אלא משום דסגי בחימוץ כל דהוא) דבאמת גם במחמץ מצינו בקרא לשון עשיה אלא משום דגם ההנחה מקרי עשיה וכמ"ש התוס' מנחות שם ד"ה הניח ואע"ג דכתיב בקרא לא תעשה ולא תאפה משמע מידי דעשיה כגון לישה ועריכה ואפיה וקיטוף ה"נ לא תעשה קרינן ביה עכ"ד, וכונתם כיון דמתחמץ אח"כ מאליו ע"י הנחתו חשוב ההנחה כעשיה והוי כנתחמץ בעת הנחה יעו' ג"כ תוס' סנהדרין (עז ע"א) ד"ה סוף ודוק, וכעין סעד לסברא זו מדברי הרמב"ן הו"ד בר"ן ע"ז פ"ה בסוגיא דחמירא דחיטי וחמירא דשערי בפלוגתא דאביי ורבא שם שהקשה הרמב"ן מפ"ב דערלה גבי שיאור של חטים שנפל לתוך עיסה של חטים דמוכח דשאור ועיסה מב"מ הוא אע"ג דלא ה"ל חד שמא ולא חד טעמא ותירץ דשאני עיסה הואיל וראוי להמתין והוי שאור משו"ה הוי ליה מב"מ מהשתא יעו"ש והיינו כיון דעתיד להיות כן ממילא בלי שום עשיה הוי כאלו כבר נעשה כמו כן בהניח הוא כיון דיהיה נעשה ממילא ע"י הנחתו הוי כאלו נעשה בעת הנחה יעוין ג"כ ברש"י סוכה (לג א') ד"ה ועלתה במ"ש דבתלוש נמי סלקא ביה וכתב הרב מהרי"ד זינצהיים בספרו יד דוד שם בשם השביתת יו"ט (דף נח) דכונת רש"י לבאר דלמה לא נפסל משום תעשה ולא מן העשוי כיון שבשעת אגדו פסול הוי ואח"כ חוזר להכשירו ע"ז כתב רש"י דכיון שדרך ליגדל בתלוש לאו חולמה"ע הוא יעו"ש והיינו דהוי כאלו בעת האגודה עלתה התמרה, ואדאתאן להכי ספקתי כף דיצא לנו ממה שכתבנו דין חדש הנוגע למעשה לצורך קדושת תפילין (כדרכי ת"ל ליתן משפט הקדימה להלכה ולמעשה) בדבר השכיח שכותבים בדיו שבעת הכתיבה דלחה היא מראה שלה אדמדם וכשמתייבש נעשה שחור איך הדין אם כתבו חצי פרשה של תפילין בדיו כזה והשניה כתבו בדיו שחור מעיקרא ואז היו עוד אותיות מחצי פרשה ראשונה אדומות מה דינו דאף שנתכשרו אח"כ כשהושחרו הוי שלא כסדרן יעוין ג"כ בירושלמי מגילה פ"ק (הלכה ט) הלמ"מ שיהיו כותבין בדיו ומדלא קאמרו שיהיו כתובין בדיו ע"כ בעינן שיהיה דיו בשעת כתיבה אבל לפי הנ"ל שפיר י"ל כיון דהסופר כתב באמת בדיו טוב המשתחר ממילא אח"כ מכח כתיבתו הוי ליה כאלו היה שחור בשעת הכתיבה ויש לפלפל עוד ע"פ סוגית הש"ס חולין (כו ע"א) בהא דאיגלאי מלתא למפרע ובתוס' שם ד"ה רבא יעוין ג"כ בש"ש (גיטין יט) בסוגיא דמי מילין ואכמ"ל

כ"ד הדו"ש באה"ר וא"ע מכבדו כרוב גדולתו משה נחום במוהר"ר בנימין ז"ל ירושלימסקי אבד"ק קאמינקא וכעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל.