באר משה (כריף) צט

לחובותי בתרי ווי"ן לשון רבים ובפ"ה מהלכות פסולי המקדשין ובפ"ד מה' מעילה נקט חובתי לשון יחיד ואין להשגיח על לשון הכ"מ והלח"מ ז"ל שהעתיקו דברי ר' אשי לחובתי לשון יחיד משום דלא נחתי להכי כלל ולכך בפ"ד מה' מעילה פסק דלחובתי הוי כסתומין ויפלו לנדבה כמו בנזיר. וניחא נמי הא דסיים פ"ד מה' מעילה כמו שביארנו בה' נזירות דכוונתו משום דפ"ט מה' נזירות דין ד' ביאר רבינו כיצד המעות הסתומין כגון שהפריש מעות ואמר אלו לקרבנותי כמו שבאר שם הכ"מ ז"ל וכן נמי שם דין ז' כתב רבינו אמר אלו לעולתי והשאר לנזירותי השאר יפלו לנדבה וכיון דס"ל דלחובתי לשון יחיד הוי נמי סתומין כמו קרבנותי או נזירותי לכך כתב כמו שביארנו בה' נזירות ובפ"ה מה' פיסולי המוקדשין דפסק לחובתי ילכו לים המלח דכה"ג בנזיר ושאר קינין יפלו לנדבה משום דהלכה יפלו לנדבה לא נתקבלה אלא על מעשה אחד ולא על תרי מעשים כפירש"י ותוס'

ושוב אחרי כתבי הדרי בי דמה שהקשינו על רבינו פ"ד מה' מעילה דין ד' דפסק לחובתי יפלו לנדבה ואמאי והלא לחובתי הוו מפורשין כדכתב פ"ט מה' נזירות אינה קושיא דרבינו לשטתיה אזיל דפסק פ"ה בה' פיסולי המוקדשין דין י"א דכל חייבי קינין חשיב סתומין ואפי' אמר להדיא אלו דמי חטאתי ואלו דמי עולתי יכול ליקח בכל או חטאת או עולה מפני שאין הקינין מתפרשות אלא בלקיחת בעלים וכו' ע"ש ומעתה נפל היסוד והדרא קושיא לדוכתא על רבינו דאיך כתב פ"ה מה' פיסולי המוקדשין דין י"ג דילכו כלם לים המלח ואמאי הו"ל לומר כמו מפורשין דמתני' ועוד אמאי לא באר אפי' לא אמר לחובתי אלא לקרבנותי בנזיר נמי לא אמרי' יפלו לנדבה משום דהוו כמפורשין וכמו שהק' התוס'. גם קשה מ"ש פ"ד מה' מעילה דין ד' כמו שביארנו בנזירות אדרבא בהל' נזירות מבואר דלחובתי לא אמרי' יפלו לנדבה משום דמפורשין הן אלא הו"ל לומר כמו שביארנו בהלכות פסולי המוקדשין וצ"ע. ומה שיש לעמוד עוד אעיקרא דפסקא דהרמ"בם בפ"ה מה' פיסולי המוקדשין שאין הקינין מתפרשות וכו' ובדין שאחריו נמי כבר כתבנו בחי בחידושינו בגמ' ודו"ק

ד"ה הגה"ה יש לתת טעם וכו' יותר משאר קרבנות וכו' אבל לחובתי משמע חטאת שהחטאת באה חובה עכ"ל כצ"ל ודבור זה אין כאן מקומו אלא בדבור שאח"ז אחר תיבות שלא פי' חטאת בהם וק"ל

ד"ה הג"הה איכא דאמרי וכו' ואם מת בלא הלכה נתקבלה בנזיר וכו' כצ"ל א"נ יש להגיה שהרי אינו יכול להביא וכו' ור"ל כיון דמת לא שייך למימר נמלך ולכך אצטריך ההלכה וכמ"ש התוס' לעיל דף כ"ד ע"ב ד"ה יפלו וכו' לחד תירוצא ע"ש

בא"ד וכיון דההוא תנא איירי כגון דאמר לחובתי ומ"ה מסיים וכו' כצ"ל

בא"ד בשלמא לפי' א' ניחא אלא לפי' ב' מאי וכו' כצ"ל ור"ל לישנא קמא ולישנא בתרא וק"ל

בא"ד והא ברישא בסתומין קיימי וכו' אלא ודאי אתא למימר סתומים אחריני וכו' עכ"ל וללישנא קמא דלחובתי היינו דאמר לקרבנות נזירותי הא דנקט סתומים אתי למימר נמי סתומין אחריני אפי' לא אמר לקרבנות צרעתי אלא אמר לצרעתי גרידא שלא הזכיר קרבות א"נ שלא הוציא בשפתיו כלום וקמ"ל דאע"פי דבכ"הג יכול להביא בכולן עולה אפ"ה ילכו לים המלח משום כיון דמת לא שייך למימר ממלך כמ"ש התוס' לעיל ודו"ק

ד"ה אמר רבא וכו' אם נפלו דמי חטאת מביניהן שהפריש קצת מן הצבור ואמר אלו לחטאתי והשאר וכו' עכ"ל כצ"ל נראה דפי' הברייתא נמי דמייתי תניא דקתני אלו לחטאתי והשאר וכו' בהכי נמי מתפרשה שהפריש קצת מן הצבור וכו' מפרש"י ד"ה תניא כותיה וכו' שכתב וז"ל כיון דאמר אלו לחטאתי כמו שאבדו ונפרדו וכו' משמע לאו שהפרידן ממש אלא הפרידן והפילן בלשונו ואמר יש מאלו לחטאתי ולפ"ז הא דקתני דמי חטאת ילכו לים המלח ר"ל שיעור דמי חטאת אבל לפי' התוס' א"ש דמי חטאת ממש וכן נמי דברי רבא הם דומיא דברייתא ממש ויש לייחס פירוש זה לרבינו פ"ט מה' נזירות דין ו' ועיין להלח"מ ז"ל ודו"ק

בא"ד להביא כל דבר הבא ממותר אשם ומותר חטאת וכו' כצ"ל וצ"ל הא דאמר רבא אם נפלו דמי חטאת וכו' היכא דהיו דמי אשם מעורבין עמהן כגון נזיר שמא יפלו נמי לנדבה אף שנפלו דמי חטאת מביניהן שהרי כיון דמותר אשם נמי בא לנדבה ודוקא אם נפלו דמי חטאת ודמי אשם מביניהן היו כמפורשין וק"ל

ע"ב רש"י ד"ה ומועלין וכו' אבל כי לא מת וכו' עכ"ל אע"ג דהכא ע"כ איירי במת כמ"ש התוס' מ"מ דיפלו לנדבה חשיב כמו לא מת שהרי כיון דראוין להקרבה וכ"כ אורח מישור ז"ל

תוס' ד"ה תניא וכו' כדפרישית וכו' עכ"ל היינו לעיל דף כ"ד ע"ב ד"ה יפלו וכו' דשם כתבו דהיכא שאמר לשאר נזירותי הוי כאלו אמר לקרבנות נזירותי וכתבו ג"כ דהיכא דאמר לקרבנות נזירותי אינו יכול להביא א' מהן ודלא כהרב אורח מישור ז"ל שכתב וז"ל ר"ל לעיל ע"א ד"ה ולאפוקי מהאי תנא עכ"ל ע"ש

ד"ה אבל וכו' דהך מיעוטא דבהמה כמו מיעוטא דממעט וכו' כצ"ל

בא"ד וי"ל דלא דמי דהתם לא חזי כלל לשום נסכים וכו' עכ"ל אבל התוס' בתמורה דף י"ט ע"ב ד"ה זאת אומרת וכו' כתבו דההיא דלדמי נסכים אתיא כר"ש וכו' ע"ש ובחידושינו שם הוק' לן על רבינו דפסק לשתיהם פ"ד מה' פסולי המוקדשין דין ט"ז וסוף פ"ג מה' מעילה דין י"ג וה"ל תרתי דסתרן וכשזכינו לכאן ניחא לן עפ"י תירוץ התוס' דהכא ועיין לחידושינו שם שכתבנו לחלק בע"א ודע שה' חק נתן ז"ל בחי בחידושיו שם הגיה קביעות דברי התוס' דהתם אמפריש נקבה לאשם ע"ש ואפריין נמטייה דכן הוא להדיא בדבריהם הכא ומה שיש לדקדק עליו כתבתי בחידושינו שם ודו"ק

בא"ד ראוי לקרבן אחר הבא מן הבהמה וכו' כצ"ל

בא"ד ופי' ר"ת וכו' אך לא ברר וכו' עכ"ל ק"ק דא"נ בירר בדעתו זו עולה וזו חטאת מ"מ לא קריבי כדינייהו דתלינן שמא לא ברר אלא הזכיר על אחת מהן חטאת והוו מעורבין וילכו לאיבוד דהא מספק נזיל לחומרא ויש לישב שיעור דבריהם אע"פי דאיכא למימר ברר מ"מ חיישי' אולי נתן לבו וכו' ונימא אך דלא ברר וכו' וק"ל: