באר משה (כריף) ק

בא"ד דילמא יפרש בלבו וכו' כצ"ל

ד"ה אלא מעתה וכו' דבטמא נמי הילכתא כדמשמע בשלהי פרקין וכו' עכ"ל לקמן דף ל' ע"ב גבי בעי רב אשי אביו נזיר טמא והוא נזיר טהור וכו' משמע דהלכתא נתקבלה בנזיר טמא ועיין לחידושינו לקמן שלהי פרקין מיהו לא על ההלכתא דילן מיירי אלא על הלכתא אחרת גבי האיש מגלח על נזירות אביו אלא דמשמע להו דה"ה נמי דלענין הלכתא דילן נמי גבי מעות סתומין יפלו לנדבה בנזיר טמא נמי נתקבלה כמו התם וכה"ג כתבו התוס' לקמן דף כ"ח ע"א ד"ה קתני מיהת וכו' ע"ש

מיהו מהך מלתא גופא דקאמרי התוס' דאמרינן לעיל נזיר וכל דדמי ליה וכו' מוכח להדיא דבטמא נמי נתקבלה לפי פירש"י לעיל דפירש דנזיר טמא נמי מביא קינין וכו' אלא לשטיתייהו לעיל אזלי ד"ה מת וכו' דלא מפרשי כפירש"י אלא דרמי לנזיר שמביאין על דבר א' שתי קרבנות וכו' ע"ש

בא"ד ומת קודם הקרבה וכו' ולא יהבינן להו דין סתומין לענין זה שיקריב הכהן איזה שירצה וכו' עכ"ל פי' כגון אי לא מת אבל מת סתומין יפלו לנדבה ופתחו במת וסיימו בלא מת ואין לחוש וק"ל

דף ב"ז ע"א גמ' אמר ליה התם ולקח ועשה וכו' נראה. להגיה אלא במקום תיבת א"ל והוא סיום דברי רב פפא דפריך וליטעמיך וכו' ור"ל אלא ע"כ שאני התם דגלי קרא וכו' והא דמסיק הכא נמי מי מצית אמרת וכו' שנויא אחרינא הוא לגבי עופות אבהמה דקפריך ר' שימי ולשון נזיר משונה והיותר נכון להגיה א"נ וכו' ומ"ש רש"י וז"ל והא נמי דמתיבת לך מבהמה וכו' אינו ר"ל הא דמותיב רב פפא דהיינו קושיית וליטעמיך אלא ר"צ הא דהוקשה לך מבהמת דהיינו קושיית רב שימי מבהמה אעופות וזהו א"נ כדמסיק תלמודא. ומ"ש רש"י לעיל ד"ה אבל בהמה וכו' וז"ל משום דאית בה הכירא וכו' נקט הך טעמא לפי המסקנא דהכא לפום האי שנוייא דא"נ וכו' עוד אפשר לומר הא דמסיק הכא נמי וכו' אינו שנוייא אחרינא אלא משום דס"ל לר' פפא דבשנויא דשאני התם דגלי קרא לא מתרצא קושיית ר' שימי מעופות אבהמה אלא דגלי קרא בעופות דהוו סתומין וה"ה בהמה כיון דאידי ואידי חזיא להקרבה ולזה מסיק הכא נמי וכו' ר"ל דלגבי בהמה נמי איכא לשנויי דלא דמי לעופות ויותר יש להגיה במקום תיבת הכא צ"ל בהמה כנ"ל נכון לפרש הסוגיא לשיטת רש"י ואע"ג דלעיל משמע דבהמה הוי מפורשת טפי מנסכה וא"כ הכא דמשני דגלי קרא גבי עופות אבל נסכה מפורשת א"כ כ"ם דבהמה נמי מפורשת י"ל דלעיל דחשיבה בהמה מפורשת טפי מנסכה היינו לגבי מעות דאינה בכלל מעות אבל נסכה ראוין לעשות מהן מעות כפירש"י לעיל אבל הכא לגבי עופות דגלי קרא סתומות א"כ חשיבא בהמה סתומה דדמי לעופות טפי מנסכה ודו"ק

תוס' ד"ה וכי תימא וכו' וי"ל דכיון כת"ל

בא"ד האי לחטאת והאי לעולה וכו' עכ"ל נראה דתיבת והאי שנייה טעות היא דא"כ הוו מבוררין וקריב כל חד כדיניה אלא כצ"ל האי לחטאת ולעולה וכו' ודו"ק

בא"ד כיון שלא הוציא בפי' בפיו להדיא וכו' כצ"ל ואינו ר"ל דאי פי' בהדיא מועיל דהא אין מועיל פי' הבעלים אלא הכונה כיון דאינו אלא מחשבה בעלמא כ"ש דאינו מועיל וק"ל

בא"ד ואפי' כשמזכיר בפי' וכו' כצ"ל ונמחק תיבת בתערובת מיהו לשון ואפי' שכתבו מגומגם דמשמע דטפי מהני נתן בדעתו יותר מהזכיר בפי' וכבר התוס' דחו זה משם הר"ם גופיה שהק' וז"ל וע"ק היאך יועיל וכו' ונראה להגיה וכ"ש במקום ואפי' ודו"ק

בא"ד לכן נראה לפרש הסוגיא כפי' הקונטריס וכו' מהאי טעמא משום שהיה וכו' כצ"ל ומפירש"י שלפנינו ד"ה מ"ט דרבנן וכו' מוכח דמפרש נמי הכי דאין לך אלא לשון ההלכה וכו' מיהו לאו מטעם שהייה אלא היינו טעמא דוקא בהמה ב"מ משום כיון דאינה אלא לדמי דסתמא דמילתא לצורך דמים הפרישה כמעות דמיא אבל נסכה דהיינו חתיכות כסף אינו לצורך דמים הפריש אלא כדי לקנות באחת מהן חטאת ר"ל דנותן לו נסכה ולוקח במקומה מה בהמה ולכך לא חשיבי מעות ממש ולר' נחמן בר יצחק דא דאפי' נסכה כסתומין דמי מטעם הואיל וראוי לעשות מהן מעות חשיבי מעות ממש אבל סואר לא גם לפירש"י שלפנינו מיירי בבהמה דחזיא לנזיר ולא בפרים וע"כ דר' שימי לא משני מידי ולא גרסינן א"ל התם ולקח וכו' אלא נשאר בקושיא וכמ"ש בדברי הגמ' ודו"ק

בא"ד כיון דדמיא למעות לגמרי דכמו המעות לאלתר כך לדחזיא וכו' כצ"ל

ד"ה ואמאי האמרת וכו' כלומר וכו' עכ"ל הוק' להו לישנא דוהאמרת דמשמע שאמר כן בהדיא ולכך כתבו דר"ל מכללא אתמר וכו' וק"ל

בא"ד וכן אם מתו הבעלים וכו' כצ"ל ור"ל דמשמע מעכשיו בין לענין מעילה בין לענין אם מתו הבעלים מעכשיו דלמיתה אזלה דהיינו בהמת חטאת אף בלא חזר ופי' הנזיר בשעת הקרבה וכו והיינו משום דלישנא דהראוי דקאמר משמע דראוי הוא מעכשיו ומיהו ממתני' דקתני אם שלה היתה הבהמה החטאת תמות ועולה תקרב עולה היו לה מעות סתומין יפלו לנדבה אלמא דקתני בהדיא מעות ולא בהמה תמימה ליכא למפרך לר' שימי די"ל דמיירי כגון שפי' להדיא בשעת הפרשה איזו לחטאת ואיזו לעולה ואין להק' דא"כ מאי קמ"ל מתני' די"ל דאגב דתני רישא אם שלו היתה תצא ותרעה בעדר תני סיפא אם שלה היתה וכו' א"נ דהיא גופה קמ"ל החטאת תמות אע"ג דהיפר לה בעלה כמ"ש התוס' לעיל במתני' ד"ה ואם משלה וכו' ועיין לחידושינו בסמוך בעבר הרף בפירש"י ד"ה היתה לו בהמה מפורשת וכו' ודו"ק

ע"ב בא"ד דר' פפא ס"ל דרב חסדא בדותא דליתא דבכמה דוכתי מייתי לדרב חסדא וכו' כצ"ל

בא"ד שאין לנו למעט אלא וכו' דלא חזו להקרבה כגון פרים וכו' כצ"ל ואע"ג דבהמה ב"מ לא חזיא להקרבה ולא מעטינן לה היינו משום דחשיבא מעות ממש כיון דלדמי קיימא וק"ל

בא"ד אבל עופות דחזו גופייהו להקרבה וכו' עכ"ל נראה דעיקר קושייתם שהקשו מאי קס"ד דר' פפא אינו ר"ל דבלא ר' שימי ליפרוך רב חסדא אבהמה דרשב"ג ואיך קאמר וליטעמיך דא"כ לא תירצו