באר משה (כריף) צח

המוקדשין דין י"ג שהקשה על רבינו ועל התוספתא למה אם רצה להביא עולה לא יביא מ"ש ממ"ש בסמוך שאפי' אמר אלו דמי חטאתי ואלו דמי עולתי וכו' ע"ש והוא כעין קושיית התוס' הכא שהק' וצ"ע מ"ש וכו' וה' לח"מ ז"ל הביא שני התירוצים של התוס' הכא על קושיית מרן וכתב ונסתלקה הקושיא שהק' ה' כ"מ וכו' ע"ש ואין דבריו מבוררין שהרי תירוץ א' של התוס' אינו מספיק לדברי רבינו דא"כ חטאת נמי לא יביא כיון דאמר לחובתי ורבינו כ' חטאת יביא לפי הגהת הכ"מ בדברי רבינו ותו כיון דרבינו כתב אפי' אמר אלו דמי חטאתי ואלו דמי עולתי וכו' א"כ כ"ש כשאמר לחובתי לבד דאם רצה להביא בכולן עולה יביא והתי' השני נמי משום דלאו בני חד בקתא נינהו וכו' אינו מועיל נמי ליישב דברי רבינו משום דא"כ חטאת בהמה נמי לא יביא ולומר דכונת ה' לח"מ אינו אלא ליישב התוספתא ע"פ תירוץ השני של התוס' כל זה הו"ל לבאר ולעיקר קושיית הכ"מ לא ידעתי מאי קושיא שהרי שאני התם כדמבאר רבינו הטעם להדיא שאין הקינין מתפרשות וכו' אבל הכא במי שמחוייב חטאת בקרבן בהמה איירי רבינו ואין להק' דא"כ מאי מקשים התוס' וצ"ע מ"ש וכו' אימא שאני התם משום דאין הקינין מתפרשות וכו' י"ל משום דס"ל להתוס' דה"ה נמי דהפרשה במעות הוי כשעת לקיחה כמ"ש לעיל ד"ה אמר מר דלא כרבינו ועיין מה שאכתוב בס"ד בגמ' וק"ל

עוד כתב הלח"מ ז"ל לישב גי' רבינו דרצה להביא חטאת יביא רצה להביא עולה יביא והיינו כיון שמת אולי לחטאת נתכוון ולכך ילכו לים המלח את"ד ע"ש ואע"ג דגבי הפריש מעות לקינין סתם ומת כתב רבינו בדין י"ב יפלו לנדבה מפני שראוין להביא כולן עולה ולא אמרינן כיון שמת אולי שדעתו היה להביא כולן חטאת שאני התם כיון דאפי' אמר חטאתי להדיא יכול לשנות ולהביא עולה כדביאר רבינו שם דין י"א מפני שאין הקינין מתפרשות וכו' וכ"ת אכתי ס"ס שמא אין דעתו לשנות אלא להביא חטאת ונזיל לחומרא משום חולין בעזרה י"ל מסתמא דעתו כפי מה שתקנו חכמים וכדכתי' לעיל דף כ"ד ע"ב בתוס' ד"ה יפלו משם ה' זרע יצחק זצ"ל אבל הכא שפי' בלשונו לחטאת אינו יכול לשנות ולהביא עולה מידי דהוה אלו אמר לקרבנות נזירותי וכמ"ש התוס' ולכך ילכו לים המלח וזה פשוט

תוס' ד"ה הא דאמרת וכו' כולן ילכו לים המלח ולא היינו דין דמפורשין דמתני' וכו' עכ"ל הא דלא ניחא להו לפרש כמו מפורשין דמתני' דהכי משמע דאמפירשין דמתני' קאי וכן נראה מפי' רש"י משום דלא א"ש לישנא דמתני' דקתני דמי חטאת ילכו לים המלח דמי עולה יקרבו עולה שהרי כיון דמעורבין הן מנא ידעינן איזהו דמי חטאת ואיזהו דמי עולה ולפירש"י צ"ל דלאו דוקא נמי חטאת ועולה ממש אלא שיעור דמי עולה ושיעור דמי חטאת ועוד נראה דהכרח התוס' משום דע"כ דלאיכא דאמרי אמר לחובתי הרי הן כמפורשין לאו הך המפורשין כמפורשין דמתני' שהרי לישנא דברייתא דקתני מי שהיה מ חוייב חטאת וכו' ואמר תרי אלו לחובתי וכו' מת ילכו כולם לים המלח משמע דעל כל המעות כולן קתני ילכו לים המלח אלמא דהיכא דאמר לחובתי ילכו כולן לים המלח ולפירש"י צריך לדחוק דלאו דוקא אלא אשיעור דמי חטאת דוקא קתני

והנה התוס' לעיל במתני' דף כ"ד ע"א ד"ה ה"ג היו לה וכו' כתבו בסוף דבריהם וז"ל מפורשין שפי' אלו דמים לחטאת ואלו לעולה וכו' עכ"ל והיינו לשטיתייהו דהכא שכתבו דמפורשין דמתני' מבוררין הן דמים אלו לחטאת וכו' אבל רש"י במתני' בד"ה מעות סתומים וכו' כתב וז"ל שלא פי' אלו לחטאת ואלו לעולה וכו' ע"ש ונראה דלאו דוקא דהא לפי פירושו הכא דהוו כמו מפורשין דמתני' א"כ אפי' אמר אלו לחטאתי ולעולתי ולשלמי מפורשין הן ללישנא קמא ולאיכא דאמרי אפי' אמר לחובתי מפורשין הן אלא רש"י פי' לפי הס"ד דלישנא קמא דקאמר לא תימא וכו' ועיין לתוס' י"ט ז"ל לעיל במשנה ד"ה סתומים וכו' שכתב על הרע"ב לאו דוקא ע"ש. ונראה דהרע"ב ס"ל כפי' התוס' ועיין לרש"י בפרק בתרא דכריתות דף כ"ז ע"ב ד"ה בזמן שהן סתומין וכו' שפי' נמי שלא פי' אלו לחטאת וכו' וסיים וז"ל והכי מפרש פ' מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו עכ"ל והוא מגומגם דבשמעתון לא מפרש הכי אלא אדרבא משמע כפירוש התוס'

מיהו יש לתמוה על הרמב"ם בזה דפסק פ"ט מה' נזירות דין ד' כלישנא בתרא דלחובתי הרי הן מפורשין ומשמע דס"ל כפירש"י דהוו כמו מפורשין דמתני' כמ"ש שם הלח"מ ז"ל ואלו פ"ה מה' פסולי המוקדשין דין י"ג פסק להך ברייתא דמי שהיה מחוייב חטאת ואמר אלו לחובתי וכו' מת והניח המעות ילכו לים המלח וכו' משמע דכל המעות כולן ילכו לים המלח וקשה כיון דלחובתי הוי כמו מפורשין דמתני' א"כ דוקא רמי חטאת הוא דילכו לים המלח וכן ק"ל על הלח"מ פ"ה מה' פיסולי המוקדשין שכ' לדעת רבינו וז"ל דכשאמר לחובתי סתם ודאי דהדבר מסופק אם הוא לעולה או לחטאת וכו' עכ"ל וק' דאיך לא הרגיש שזה היפך מה שפסק רבינו פ"ט מה' נזירות דלחובתי הרי הם כמפורשין

עוד ק"ל על רבינו בפ"ד מס' מעילה דין ד' כתב | וז"ל אחד ממחייבי קינין ש שהפריש מעות ואמר אלו לחובתי אם מת יפלו לנדבה כמו שביארנו בנזירות עכ"ל וקשה דאיך פסק בלחובתי יפלו לנדבה והלא מפורשין הן והיותר קשה דאיך סיים כמו שביארנו בנזירות אדרבא נהפוך הוא דבהלכות נזירות מבואר דלחובתי הוו כמפורשין ולא אמרינן יפלו לנדבה עוד ק"ל על רבינו דתקשה ליה קושיית התוס' בד"ה הג"ה איכא דאמרי וכו' שהקשו היכי קאמר תלמודא ולאפוקי מהאי תנא שהרי כיון דההוא תנא איירי שאמר לחובתי ובנזירות נמי היכא דאמר לחובתי לא נתקבלה ההלכה שיפלו לנדבה והתוס' תירצו דסיפא דברייתא דקתני סתומים מפקא דמשמע סתומים אחריני אפי' לא אמר לחובתי אלא אמר. לקרבנותי וכו' וא"כ איך רבינו כשהביא להך ברייתא פ"ה מה' פיסולי המוקדשין לא הזכיר אלא דאמר לחובתי ה"ל לבאר דאפי' לא אמר לחובתי אלא לקרבנותי וכו' דכה"ג בנזיר יפלו לנדבה אפ"ה ילכו לים המלח ועלה בדעתי לישב כ"ז והוא דרבינו גריס בדברי רב אשי לחובתי בתרי ווי"ן דהוי לשון רבים דדוקא היכא דאמר לחובותי בלשון רבים הוא דהוו כמפורשין משום כיון דנקט האי לישנא בלשון רבים חשיבי מפורשין טפי אבל לחובתי לשון יחיד לא הוו כמפורשין אלא הוי כמו שאמר לקרבנותי או לנזירותי דהוו סתומים ודו"ק בלשון רבינו בפ"ט מה' נזירות נקט