באר משה (כריף) צז

דלא מצי להביא כולן עולה או שלמים וכן משמע נמי מדברי רבינו פ"ד מה' מעילה דין ג' כמ"ש שם הכ"מ ז"ל ד"ה א אמר וכו' ע"ש ובפ"ט מה' נזירות דין ז' כתב רבינו וז"ל אמר אלו לעולתי והשאר לנזירותי דמי עולה יביאו עולה והשאר יפלו לנדבה ע"ש א"כ הרי ביאר ג"כ דיפלו לנדבה אע"פי שאמר והשאר לנזירותי שאין יכול להביא אחד מהן וע"כ משום דההלכה היא בנזיר דאל"כ מ"ש אמר אלו לעולתי מאמר אלו לחטאתי אלא ע"כ משום דההלכה לא נתקבלה היכא דאמר אלו לחטאתי דאז אין החטאת מעורבת: בהן כמ"ש התוס'

ואכתי יש לגמגם אמאי. כתב יפלו לנדבה סתם ולא הזכיר כלל שההלכה נתקבלה כדרך רבינו בכמה מקומות פ"ח מה' נזירות דין ט"ו ופ"ב דין י"ג ופ"ד מה' פיסולי המוקדשין דין א' וכן בכמה דוכתי. עוד הוק' אצלי בדברי רבינו דאיך פסק פ"ג מה פיסולי המוקדשין גבי מחוייבי קינין אפי' אמר אלו דמי חטאתי ואלו דמי עולתי יכול להביא בכולן חטאת או עולה מפני שאין הקינון מתפרשות וכו' משמע דאפי' אמר דקאמר היינו אפי' אמר בשעת הפרשה מדלא ביאר דוקא אחר הפרשה ועוד מדכתב שאין הקינין מתפרשות אלא בלקיחת הבעלים או בעשיית כהן ולא כתב נמי בשעת הפרשה ויש לתמוה שהרי במסכת יומא פרק טרף בקלפי דף מ"א ע"א אמרינן להדיא אמר אלו לחטאתי ואלו לעולתי מוסיף ומביא חובתו מדמי חטאתו ולא מדמי עולתו משמע דאין יכול להביא כולן חטאת וכ"כ התוס' ד"ה אמר מר וכו' והתם פריך תלמודא מהך דר' חסדא דאמר אין הקינין מתפרשות אלא בשעת לקיחה וכו' ומשני שכבר אמר בשעת הפרשה וכו' ופירש"י דהפרשה במעות בשעת לקיחת העופות ע"ש אלמא דרב חסדא גופיה דאמר אין הקינין מתפרשות וכו' ס"ל דה"ה נמי מתפרשות בשעת הפרשה דהיכא דבשעת הפרשה אמר אלו לחטאתי ואלו לעולתי אינו יכול להביא מכולן אחת מהן היפך דברי רבינו וע"כ צ"ל הא דקתני ברייתא ושאר חייבי קינין וכו' רצה להביא וכו' דוקא שאמר לצרעתי אבל אמר לקרבנות צרעתי לא יכול להביא וכמ"ש התוס' ודברי רבינו צ"ע

ואחר זמן יש מי שהשיב לי דאי כונת רבינו דאמר אפי' אמר וכו' היינו אפי' אמר בשעת הפרשה א"כ בדין שאחריו שכתב לפיכך אם אם הפריש מעות לקינין סתם ומת וכו' אמאי כתב סתם כיון דאפי' אמר בשעת הפרשה אלו לחטאתי ואלו לעולתי ראויין להביא כולן עולה אלא ודאי הא דכתב סתם משום דבעי' שלא יאמר בשעת הפרשה אבל אמר בשעת הפרשה נקבעו וא"כ מ"ש רבינו שאין הקינין מתפרשות אלא בלקיחת הבעלים ע"כ דכונתו דשעת הפרשה נמי הוי כשעת לקיחה כפירש"י ודו"ק ועיין לה' שיח יצחק ז"ל שם

רש"י ד"ה אמר ר' אשי וכו' וה"ד סתומים וכו' ולא הוציא בשפתיו כלום עכ"ל לכאורה משמע דכל שהוציא בשפתיו שום דבר ואפי' אמר לנזירותי חשיב מפורשין כמו לחובתי ולפ"ז צ"ל לרש"י כמו התיררץ הראשון שכתבו התוס' לעיל דף כ"ד ע"ב ד"ה יפלו וכו' שהק' וא"ת לישני מפני שראוי להביא בכולן עולה ותירצו כשמת לא שייך ממלך אבל תירוצם השני דההלכה איירי כגון שאמר לקרבנות נזירותי דלא יכול להביא בכולן קרבן א' לא שייך לפירש"י הכא שהרי ע"כ ההלכה לא נתקבלה אלא בסתומין דוקא שלא הוציא בשפתיו כלום ובהא ודאי יכול להביא מה שירצה כדקתני הך רישא דמפני שראוי להביא בכולן שלמים ומיהו בלא"ה קושיית התוס' לעיל אינה קושיא לשיטת רש"י דס"ל דוקא דבכל מעה ומעה יכול להביא שלמים ולא בכל המעות כמ"ש על דבריהם ה' זרע יצחק הנדפס עם ס' בני יוסף ז"ל והזכרתיו בחידושינו לעיל ע"ש

מיהו ק"ל מהך ברייתא דמייתי תניא כותיה דרבא דקתני אלו לעולתי והשאר לשאר נזירותי השאר יפלו לנדבה אלמא אפי' אמר והשאר לשאר נזירותי דמשמע באומר לקרבנות נזירות כמו שדקדקו התוס' לעיל דף כ"ד ע"ב ד"ה יפלו בסוף דבריהם ע"ש אפ"ה הוו סתומים והילכך יפלו לנדבה ואפי' נאמר דרש"י לא גריס אלא והשאר לנזירותי וכן משמע שכן גירסת הרמב"ם פ"ט מה' נזירות דין ו' ודין ז' מ"מ עדיין קשה דמשמע מהא היכא דאמר לנזירותי הוו סתומים ויפלו לנדבה ולפירש"י דוקא היכא שלא הוציא בשפתיו כלום הוא דהוו סתומים וא"כ לא הו"ל לברייתא למתני אלא אלו לעולתי ותו לא ור"ל דאחר שהפריש מעות סתם לנזירותו אחר כך אמר מעות אלו יש מהן לעולתי א"נ שהפריש קצת מן הצבור ואמר אלו לעולתי דמי עולה יקרבו עולה והשאר יפלו לנדבה והנה הרמב"ם פ"ט מה' נזירות דין ד' כתב וז"ל כיצד הם המעות הסתומין וכו' עד לא אמר כלום וכתב הכ"מ וז"ל ויש לתמוה. על מ"ש רבינו דאומר לקרבנותי לא אמר כלום דנהי דלא הוו כמפורשין להוו כסתומין ע"ש מה שיישב. וקושיית ה' איני מכיר דאיך עלה על דעתו דפירוש לא אמר כלום דכתב רבינו דר"ל אפי' סתומין לא להוו שהרי רבינו כתב כיצד הם המעות הסתומין ועלה קאמר כגון וכו' ועיין לה' אורח מישור ז"ל בנימוקיו ללשונות הרמב"ם בסוף הספר דף מ"ב ע"א שהגיה בדברי רבינו ולא אמר כלום בוי"ו וכמ"ש רש"י ולא הוציא בשפתיו כלום ע"ש ופי' זה נתיישב קצת בדברי רבינו כיון דרבינו פסק נמי בדין ז' להך ברייתא דקתני והשאר לנזירותי יפלו לנדבה א"כ י"ל דכוונת רבינו תרתי קאמר או לא אמר כלום או דאמר לנזירותי ועד שיאמר לחובתי הוא דהוו כמפורשין אבל פירש"י אינו מתיישב וצ"ע

תוס' ד"ה מת והיו לו מעות סתומין יפלו לנדבה וכו' שני קרבנות כמו נזיר וכו' עכ"ל הא ודאי דנזיר מביא ג' קרבנות חטאת ועולה ושלמים אלא ר"ל דבכל דוכתא מביא קרבן אחד על דבר אחד אבל נזיר וחייבי. קינין מביאין על דבר אחד יותר מקרבן אחד וק"ל

ד"ה ולאפוקי וכו' יחול על בהמה זר וכל מה שיש במעות אלו לקדושת עולה יחול על בהמה האחרת וצ"ע וכו' כצ"ל

בא"ד ועוד יש לחלק וכו' בני חד בקתא לכך וכו' עכ"ל ר"ל דעל דבר אחד באין אבל מחוייב חטאת מחלב ועולה נדורה שני דברים הם כמ"ש בדבור שלאח"ז לענין דילכו לים המלח ולא לנדבה ודו"ק. ושו"ר בש"מ שכתב כן וז"ל ולא דמי להא דאמרינן לעיל רצה להביא חטאת בהמה יביא וכו' דהתם בני חדא בקתא נינהו דשניהם על דבר אחד באו עכ"ל ע"ש

בא"ד וכשמפרש מעות לשתיהן וכו' כצ"ל ולענין פסקא עיין למרן כ"מ ז"ל פ"ה מה' פיסולי