באר משה (כריף) צו

הגי' דגרסי' ניתן אין וכו' ומאי דקאמר מ"ט אמר קרא הוא וכו' כלומר מ"ט כשר לעולה הלא הל"מ כל שבחטאת מתה באשם רועה אמר קרא הוא וכו' ואתא קרא ללמד על ההלכה דהכי גמרינן כל שבחטאת מתה באשם קרב עולה עכ"ל ואיני מבין דבריהם דממ"נ נחזי אנן היכי נתקבלה ההלכה אם נתקבלה רועה היכי אתי קרא ללמד דנתקבלה עולה ואי נתקבלה עולה למאי אצטריך קרא ללמד דעולה היא ותו א"כ הילכתא ל"ל ותו מנ"ל להוכיח מקרא דנתקבלה עולה אימא לעולם רועה והוייה סוף דקאמר קרא היינו שרועה לכשיסתאב. גם עיקר הקושיא דפריך מ"ט כשר לעולה הלא הלכה רועה לא ידענא מאי קושיא שהרי ר' הונא עצמו קאמר שניתק לרעייה אלמא דבעי רעייה ואפ"ה קאמר אם שחטו כשר לעולה וא"כ א"ש עם ההילכתא דקתני רועה וי"ל דמשמע ליה לתלמודא דמשמעות ההילכתא דקתני רועה לאו היינו ניתוק רעייה בעלמא אלא לגמרי קתני דהיינו עד שיפול בה מום ואינה קריבה ועיין לתוס' פ"ק דמנחות ועיין לחידושינו פ"ק דזבחים דף א' ע"ב ד"ה הגה"ה וכו' ודו"ק. עוד כתבו התוס' פ"ו דפסחים וז"ל א"נ כי גמרינן דבאשם רועה למצוה עכ"ל לפ"ז ההלכה נתקבלה רועה והיינו למצוה לכתחלה וקרא דהוא דיקרב עולה היינו בדיעבד דאי הקריבו עולה כשר ועיין לחידושינו ריש פ"ג דמס' תמורה דף י"ז ע"ב ד"ה אי דעולה וכו' ודו"ק

עוד כתבו וז"ל א"נ דבאשם אזיל לנדבת צבור ולא ידעינן אי הוא עצמו או דמיו וגלי קרא דהוא עצמו ואי לאו הלכה הו"א הוא בהוייתו דמעיקרא יהא ולא יקרב עולה עכ"ל והנראה בפי' דבריהם דלפי א"נ הלזו המתרץ חדית ליה דמקרא דהוא ע"כ שמעינן דהלכה נתקבלה דבאשם אזיל לנדבת צבור דהיינו נתקבלה יקרב עולה מיהו לא ידעינן דהיא עצמו יקרב עולה או דמיו דהיינו תרעה עד שיפול מום ויביא בדמיו עולה וגלי קרא דהוא בהוייתו דלבסוף דהיינו הוא עצמו יקרב עולה ואי לאו הלכה ה"א דפירוש דקרא בהוייתו דמעיקרא ולא יקרב עולה קמ"ל הלכה דקרב עולה וק"ק דאכתי אימא דפי' דקרא לאו יקרב עולה אלא רועה והלכה נמי דקתני עולה היינו דמיו ותרעה וכו' א"נ נתקבלה רועה וי"ל דא"כ קרא והילכתא ל"ל אלא ע"כ אמרינן דאינו רועה אלא עולה ודו"ק

ד"ה אמר מר וכו' הגה וצ"ל וכו' כצ"ל

בא"ד א"נ שנפרש מקצת לחטאת ומקצת לעולה עכ"ל ק"ק דשם בפרק טרף בקלפי דף מ"א ע"א איתא להדיא אמר הכי אלו לחטאתי ואלו לעולתי ע"ש וצ"ע

דף כ"ו ע"א רש"י ד"ה שהפרישו וכו' כגון מצורעים חייבי חטאת ועולה הן וכו' כצ"ל

בא"ד אם רצה להוסיף עליהן וכו' עכ"ל לפי פירש"י לעיל דף כ"ד ע"ב ד"ה לא נהנין וכו' דמשמע דס"ל דכל מעה ומעה הוא דיכול להביא איזה שירצה אבל בכל המעות לא וכמ"ש ה' זרע יצחק זצ"ל הנדפס עם ספר בני יוסף ז"ל והבאתי דבריו לעיל בתוס' בד"ה יפלו וכו' ע"ש צ"ל הא דכתב רש"י הכא אם רצה להוסיף עליהן ר"ל להוסיף על כל מעה ומעה אבל בכל המעות לא וק"ל

שם גמ' תנא נזיר וחייבי קינין דדמו ליה וכו' תמהני מהרמב"ם פ"ה מהלכות פיסולי המוקדשין דין י"ב שכתב וז"ל לפיכך אם הפריש מעות לקינין סתם ומת יפלו כל אותן המעות הסתומין לנדבה שהרי כולן ראוין לבא עולה עכ"ל דאיך כתב טעמא דיפלו לנדבה גבי חייבי קינין מפני שראויין לבא כולן עולה דא"כ מאי פריך תלמודא ותו ליכא וכו' והוצרך לשנויי דהלכה נתקבלה נמי גבי קינין וכה"ג הקשו התוס' לעיל דף כ"ד ע"ב ד"ה יפלו וכו' וז"ל וא"ת לישני מפני שראוין לבא בכולן עולה וכו' וא"כ לרבינו דקושטא הוא דמהאי טעמא הוא דיפלו לנדבה משום דראוין לבא כולן עולה א"כ מאי פריך תלמודא ואמאי אצטריך ההילכתא והתוס' לעיל תירצו שני תירוצים חדא דבמת לא שייך ועור תירצו דהיכא דאמר לקרבנות נזירותי אינו יכול להביא בכולן עולה וכ"כ התוס' בשמעתין ד"ה אמר מר וכו' ורבינו ע"כ לית ליה שום אחד מהני שני תירוצים הללו שהרי כתב להדיא ומת אלמא אפי' דמת אמרינן ממליך ומכאן דרך אגב אני תמיה על הכ"מ ז"ל פ"ד מה' מעילה דין ג' ד"ה אמר וכו' שייחס תירוץ זה של התוס' לדעת רבינו לחד תירוצא ע"ש וצ"ע ותירוץ ב' נמי של התוס' דהיכא דאמר לקרבנות צרעתי אינו יכול להביא בכולן עולה לא שייך ג"כ לדעת רבינו שהרי כתב להדיא בדין י"א אפי' אמר אלו דמי חטאתי ואלו דמי עולתי יכול להביא בכולן חטאת או עולה ונראה דס"ל לרבינו ע"כ דסוגיא דהכא אתייא דלא כרב חסדא דאמר אין הקינין מתפרשות אלא בלקיחת הבעלים וכו' שהרי לר' חסדא ע"כ דאפי' אמר אלו דמי חטאתי יכול להביא עולה מפני שאין הקינין אתפרשות וכו' וכיון דיכול להביא בכולן עולה א"כ ע"כ דאליביה לא פריך מידי תלמודא ולא אצטריך הלכה גבי קינין אלא דיפלו לנדבה מהך טעמא מפני שראוין להביא כולן עולה ולכך כתב רבינו האי טעמא דל דלשטיתי' אזיל דפסק כותיה דין י"א שאין הקינין מתפרשות וכו' א"נ דס"ל לרבינו במאי דקאמר תלמודא ולאפוקי מהאי דתניא וכו' אינו כפירש"י ותוס' אלא כפי' ר"ת הובא במקובצת וז"ל ולאפוקי הא דתניא דהאי תנא פליג אמתני' ולית ליה הלכה בחייבי קינין עכ"ל ע"ש ופסק רבינו כהאי תנא ומעתה ק"ל על ה' כ"מ ז"ל פ"ד מה' מעילה דין ד' שעל מ"ש שם רבינו וז"ל אחד מחייבי קינין שהפריש מעות וכו' ואם מת יפלו לנדבה וכו' כתב ה' ז"ל וז"ל ואם מת יפלו לנדבה טעמא מפרש פ"ד דנזיר דהלכה בחייבי קינין נמי עכ"ל משמע דס"ל למרן דטעם רבינו משום ההלכה דבחייבי קינין נמי נתקבלה והוא היפך דברי רבינו פ"ד מהלכות פיסולי המוקדשין דע"כ מוכח דס"ל דלא אצטריך ההלכה גבי חייבי קינין וכדכתי' וצ"ע. ואכתי עדיין איכא למידק על רבינו שהרי ע"כ צ"ל מדאצטריך הלכה בנזיר ע"כ דהיכא דאמר לקרבנות נזירותי אינו יכול להביא כולן עולה דע"כ דבהא הוא דאצטריך ההלכה דיפלו לנדבה כמ"ש התוס' א"כ פ"ט דנזירות דין ג' איך כתב סתם וז"ל המפריש מעות לנזירותו ומת אם היו סתומים יפלו לנדבה וכו' וה"ל לבאר דהיכא דאמר לקרבנות נזירותי דאינו יכול להביא בכולן עולה ויבאר נמי דאפ"ה יפלו לנדבה וי"ל דסמך על מה שכתב שם באותו פרק דין ו' ז"ל האומר אלו לחטאתי והשאר לנזירותי ומת דמי חטאת ילכו לים המלח והשאר יביאו בחציין עולה ובחציין שלמים ע"ש משמע כשאמר והשאר לנזירותי