באר משה (כריף) צה

וז"ל חמש חטאות ימותו ודברים אלו מפי משה רבינו נשמעו עכ"ל ובשלמא הא דהשמיט הלאו איכא למימר דלפי מאי דמסיק בפ"ב דבכורות ואב"א לאקושי וכו' אין ה"נ דליכא חיוב לאו כיון דקרא אצטריך לדרשא להיקשא ממילא ליכא חיוב לאו וכה"ג כתבו התוס' פ"ק דחגיגה דף יו"ד ע"ב ד"ה ויחוגו לי וכו' דאתא לאו בחנם כדי ללמוד וכו' ועיין בס' בני שמואל למהר"ם עדאוי נר"ו בחידושיו שם ועיין לחידושינו פ"ג דמעילה דף י"ג ע"א ע"ש וכן נמי איסור ההילכתא לא הוצרך רבינו לבארו כיון דכתב מפי משה רבינו נשמעו ממילא דהעובר עליו ליכא איסור אבל העשה דרק לא ידעתי למה השמיטו וכן נמי גבי כל שבחטאת מתה באשם רועה משמע משמעתין דאיכא נמי עשה דרק ונדמש וכדמשמע מדברי התוס' ורבינו בפ"ד מהלכה פיסולי המוקדשין דין י"ד השמיטו ולא ידעתי למה וצ"ע:

שם גמ' קאים ליה בעשה וכו' עיין לה' עצמות יוסף ז"ל פ"ב דקידושין דף מ"א ע"ב שהביא עשה מיתור קרא אחרינא ע"ש והוא היפך הסוגיא הכא וכבר נתעורר בו הרב זרע יצחק זצ"ל בד"ה נפק"ל מדריב"ק וכו' בסוף דבריו ע"ש

רש"י ד"ה אשם שניתק וכו' שהקדים ושחטו וכו' כצ"ל

ד"ה ע"א וכו' כשר לזרוק דמו וכו' אפי' לכתחלה וכו' עכ"ל נראה מפירושו דהחילוק שיש בין האי לישנא ללישנא קמא הוא דלפי לישנא קמא נקט שחטו בדיעבד וה"ה נמי דזרקו בדיעבד אלא עבודה קמייתא נקט ולישנא דמתני' ריש מסכת זבחים נקט וע"ש להתוס' אבל לכתחלה אסור לזרוק דמו כמו שאר קדשי קדשים ולפ"ז חידוש ר' הונא אתא לאשמעינן דאי לא ניתק אפי' בדיעבד לא מהני אבל גבי ניתק ליכא חידוש משום דכל הקדשים נמי דינם הכי אסור לכתחלה אבל לא ניתק חידוש משום דבשאר קדשי קדשים בדיעבד מהני כמ"ש רש"י ריש מסכת זבחים דף ב' ע"א ד"ה אבל בקדושתייהו וכו' וזהו שסיים רש"י לעיל וז"ל וקמ"ל דטעמא דניתק הא לא ניתק וכו' ר"ל עיקר חידוש ר' הונא הא לא ניתק לא אבל לפי האי לישנא אדרבא חידוש ר' הונא גבי ניתק דאפי' לכתחלה מותר ולאפוקי שאר קדשי קדשים אבל לא ניתק אה"נ דלכתחילה הוא דלא דחות דרגא אבל בדיעבד מותר והוי כמו שאר הקדשים ולא הוי חידוש ודו"ק ויש עוד חילוק אחר דללישנא קמא פי' ניתק היינו שיצא ממש לרעות דהיינו דמסר לרועה אבל לפי האי לישנא באמירת גזבר בעלמא שאומר ינתק לרעייה סגי וז"ל ה' המאירי ניתק י"מ שנמסר לרועה וי"מ משהוציא הגזבר בשפתיו שילך לרעייה עכ"ל ע"ש:

בא"ד ע"א וכו' ר"ל דלפי האי לישנא הוי חידוש ר' הונא בין גבי ניתק בין גבי לא ניתק דבניתק שרי לכתחלה לזרוק דמו משא"כ שאר קדשי הקדשים וגבי לא ניתק יש בו חידוש לגבי קדשים קלים | כגון פסח דאפי' לא ניתק וכו' וק"ל

ע"ב תוס' ד"ה ר"ע וכו' ולא מייתי ר' ישמעאל קרא דרק ללמד אעשה אלא אמיעוטא שאינו צריך וכו' עכ"ל משמע דלר' ישמעאל קושטא הוא דרק לית ביה עשה כלל אלא למעוטי שאינו קרב דאם נאמר ממילא איכא עשה א"כ אכתי איך קאמר דאינו צריך אימא דאצטריך לרק משום דממילא איכא עשה א"ו דס"ל לר"ע דלר' ישמעאל ליכא עשה כלל. ונראה דאפי' לדידן נמי דרק אתא לעשה אינו אלא לבתר דאית לן ההילכתא ולכך אמרינן: דאין למעוטי מהקרבה לבד ת"ל מהילכתא אלא. ע"כ אתא לעשה ולפ"ז איכא למעבד צריכותא נמי גבי הילכתא דאי מקרא הו"א אתא למעוטי מהקרבה אבל עשה ליכא לכך אצטריך הילכתא כדי ללמוד דקרא אתא לעשה ואין צורך למ"ש התוס' בדבור שלפני זה דאי מקרא הו"א יקריבנה עולה או שלמים וכו' דלפי דבריהם הו"ל צריכותא חדשה וה"ל לתלמודא לבאר אבל לפי מאי דכתיבנא לא הוצרך תלמודא לבאר דהיא היא דלעולם מיתורא שמעינן עשה ודו"ק

בא"ד דטוב שתדרוש משפט תמורת אשם מהוא וכו' עכ"ל ובזה יש ליישב נמי תיבת לשון א"ץ דקאמר ר"ע דלכאורה כיון דהוא ע"כ אתא לאשם מוכרח דרק לא אתא לאשם אלא לחטאת דאל"כ תרי קראי ל"ל והיכי מצי דריש ליה ר' ישמעאל גם לאשם אלא משום דאיכא למימר דהוא אתא לכדר' הינא ולכך קאמך א"ץ דטוב שתדרוש לאשם גופיה וכו' מיהו ק"ל לפירושם הא דמייתי ר"ע לר' ישמעאל קרא דהוא דגבי אשם והוצרך לומר דלא נדרוש לדר' הו"ל לאתויי בפשיטות קרא דמפריסי הפרסה טמא דדריש מניה תלמודא פ"ב דבכורות דף ט"ז ע"א דחמש חטאות המתות איכא לאו בהקרבתן ומשמע התם אי לאו דההילכתא דכל שבחטאת מתה באשם רועה קרא דמפריסי הפרסה מיירי נמי בתמורת אשם וא"כ לר' ישמעאל דלית ליה הני הילכתות אמאי הוצרך לכך וי"ל כיון דאצטריך מפריסי הפרסה לאשמעינן דאינן קריבין א"כ ממילא אימא דליכא לאו דלא קאמר התם תלמודא דאיכא לאו אלא משום דמההלכה כבר שמעינן דאינן קריבין וע"כ אצטריך קרא ללאו אבל כיון דליכא הילכתא א"כ אין ה"נ דליכא לאו וכיון דליכא לאו מ"ל רק מ"ל הך קרא דלא קאמר ר"ע אינו צריך אלא משום דהוא כתיב באשם גופיה אבל הך קרא דמפריסי הפרסה לא כתיב באשם גופיה אלא דרשא בעלמא וק"ל

ד"ה ניתק וכו' והוייתו אשם ופסול מהכא משמע להכי אתא הוא וכו' כצ"ל והשאר נמחק

בא"ד וקשה להאי גי' דל"ל קרא וכו' עכ"ל טפי הו"ל להלומי קושייתם כיון דקושיית המקשה ל"ל קרא הא הילכתא באשם רועה מאי משני אכתי הקושיא עצמה במקומה עומדת וק"ל

בא"ד דאי מהילכתא ה"א בלא עקירה נמי כשר לעולה וכו' עכ"ל ואי לאו הלכה ה"א נמי דבלא עקירה כשר והוה מפרשינן לקרא בהויית לבסוף כמו שעתיד וכו' כאידך לישנא לכך אצטריך הלכה דמיתורא ע"כ שמעינן דבעי עקירה ולאידך לישנא נמי דאצטריך קרא דלא בעי עקירה אי לאו הלכה ה"א נמי דבעי עקירה ופי' בהוייתו היינו הויית אשם דמעיקרא ושו"ר להתוס' בפ"ג דתמורה דף י"ח ע"א ד"ה ניתק וכו' שכתבו בע"א והוא דללישנא דאצטריך קרא דלא בעי עקירה אי לאו הלכה לא הוה ידעינן מקרא אלא מה שבסופו להיות אחר עקירה יהיה בלא עקירה אבל לא ידעינן מה הויה יהא בסופו לכך אצטריך הילכתא לפרושי דהוייה היא עולה וכן נמי לאידך לישנא דאצטריך קרא דבעי עקירה אי לאו הלכה ה"א שיהא כשר לעולה אפי' ע"י עקירה

ודע שראיתי להתוס' פ"ו דפסחים דף ע"ג ע"א ד"ה אשם וכו' שכתבו משם ר"ת בע"א לקיים