באר משה (כריף) צד

שע"ה ז"ל בהלכות מעשה הקרבנות דף מ"ו ריש ע"ב משם הר"ר אפרים פשיל ע"ש ודו"ק ועיין עוד לחידושינו פ"ב דבכורות דף ט"ז ע"א ודו"ק

שם גמ' ל"ל קרא הילכתא גמירי לה ולד חטאת למיתה וכו' אין להקשות אימא דאי מהילכתא ה"א ימותו בכ"מ קמ"ל קרא רק דימותו בבית הבחירה דכה"ג קאמר תלמודא גבי ולדי קדשים וא"ב ה"נ נימא הכי וה"ק קרא ולד עולה ושלמים יעלם לבית הבחירה ויקרבו אבל ולד חטאת ותמורת אשם יעלם לבית הבחירה וימותו שם די"ל כיון דרק משמע דקאי אקרא דכתיב בתריה דכתיב ועשית עולותיך וכו' למעט מהקרבה כ"ש דקאי נמי אקרא דכתיב ביה בגופיה ובאת אל המקום וכו' דממעט נמי דלא בעי בית הבחירה וק"ל

שם גמ' אשם נמי הילכתא וכו' מכאן ק"ל על . התי"ט בפ"ג דמסכת חמורה משנה ג' ד"ה תמורת אשם וכו' שכתב הא דהילכתא רועה אינה הלכה למשה מסיני אלא קבלה קבלו וכו' ע"ש דא"צ היכי פריך הכא מינה אקרא דאיסור תורה אדרבא הך קבלה עצמה אינה אלא מכח האי קרא וכה"ג פריך נמי תלמודא בפ"ב דבכורות דף ט"ז ע"א וכן בסמוך נמי פריך מיניה אר"ע ל"ל קרא וכו' וכה"ג פריך נמי פ"ג דתמורה דף י"ח ע"א ע"ש. גם מה שהכריח ה' ז"ל מדר"א פלט וכו' ע"ש לא ידעתי מהיכן פשיטא ליה לה' ז"ל כלל זה דלא מצו ליפלגו תנאי בקבלת ההילכתא והרי התוס' במס' יומא פרק יו"הך דף ע"ט ע"ב ד"ה לומר לך וכו' הקשו בסיף דבריהם וז"ל תימא אמאי לא קאמר דבהל"מ פליגי מ"ס הכי גמירי ומ"ס הכי גמירי וכו' עכ"ל ותו תלמוד ערוך הוא בפ"ק דעירובין דף ט"ו ע"ב ובמסכת חולין דף כ"ח ע"ב דפליגי בקבלת ההילכתא ע"ש ובשמעתין נמי לעיל ע"א דמשני ר' יוחנן אמר הלכה היא בנזיר ר"ל אמר לכל נדריהם וכו' משמע דר' יוחנן ור"ל פליגי בקבלת ההילכתא וכן לקמן דף כ"ח ע"ב גבי האיש מדיר בנו בנזיר משמע דר' יוחנן ור' יוסי בר חנינא פליגי בקבלת ההילכתא וגדולה מזו משמע מדברי התוס' לקמן דף ל' ע"ב ד"ה ת"ש וכו' דתלמודא מבעיא ליה אי פליגי בקבלת ההילכתא או לא ע"ש משמע דאפי' צד דוחק ליכא מדקמבעיא ליה ועיין לחידושינו פ"ק דקמא דף ט"ו ע"א גבי חצי נזק צרורות הילכתא וכו' ע"ש. גם מ"ש עוד דההילכתא נתקבלה באשם לא תקרב ע"ש ק"ל עליו דא"כ ל"ל הילכתא תיפוק ליה מקרא דרק דשמעי' דלא תקרב דליכא למימר דאי מקרא ה"א דאינה קריבה אשם אבל יקריבנה עולה או שלמים אם ירצה כמ"ש התוס' דהא גם ההילכתא נמי איכא לפרושה הכי ואם נאמר דמכח יתורא ע"כ שמעינן דפי' ההילכתא לא תקרב כלל אלא רועה א"כ אמאי הוצרך תלמודא לומר דקרא אצטריך לעשה דבלא"ה איכא למימר נמי אי לאו קרא ה"א דהילכתא לא תקרב אשם לא עולה או שלמים לכך אצטריך קרא דמייתורא שמעינן לא תקרב כלל אלא רועה ויש ליישב דאין ה"נ אלא האמת משני דאיכא עשה. אבל קשה לפי' ר"ת דהילכתא עולה מנ"ל דעולה דילמא שלמים דהא כיון דלא קתני אלא לא תקרב אימא לא תקרב אשם אלא שלמים וצ"ע ועיין לפי' רש"י פ"ג דתמורה דף י"ח ע"ב ד"ה ימותו ולה' חק נתן ז"ל שם ועיין לחידושינו פ"כ דבכורות דף ט"ז ע"א ודו"ק

שם גמ' אלא אי מהילכתא וכו' לא לחייב עלה ולא כלום וכו' קמ"ל קרא וכו' קאים ליה בעשה וכו' דע דבפ"ב דמסכת בכורות דף ט"ז ע"א מייתי תלמודא קרא אחרינא דיליף מניה חמש חטאות מתות ומסיק דאצטריך קרא ללאו דאי מהילכתא הו"א היכא דעבר והקריב איסורא איכא לאו ליכא קמ"ל קרא דאיכא לאו ע"ש ולפ"ז הא דנקט תלמודא הכא לא לחייב ולא כלום לאו דוקא ולא כלום דהא איסורא מיהא איכא מכח ההילכתא כדקאמר התם אלא כלומר ליכא חיוב עשה ואע"ג דקושטא הוא דאיכא לאו מקרא דהתם מ"מ קאמר לא לחייב ולא כלום כלפי ההילכתא לחוד אין בה לא איסור עשה ולא איסור לאו קמ"ל קרא דרק לעשה ואין ה"נ דאיכא כמי איסור לאו מקרא דהתם. מיהו פ"ג דזבחים דף ל"ד ע"א מצאתי דקאמר האי לישנא אינו עובר ולא כלום ומשמע דאפי' איסורא ליכא דמסיק ההוא למצוה ופירש"י וחיה רשות וכו' ע"ש ותשכח וצ"ע. וק"ק דמשמע מהכא דההילכתא לא חשיב מעשה גמור כמו קרא ולכך אצטריך קרא לעשה ואלו בפ"ז דפסחים דף פ"ב ע"ב פריך התם תלמודא השתא דאמרת כל פסולי הקדש בשריפה גמרא גמירי לה באש ישרף ל"ל וכו' ומאי פריך דילמא דאצטריך באש ישרף לעשה וצ"ל דעדיפא משני ליה התם. ועוד יש מי שהשיב לי דלעולם ההילכתא חשיב עשה גמור כמו קרא והכא דמשני אצטריך רק לעשה היינו כיון דלאו הבא מכלל עשה הוא חמור יותר מעשה אע"ג דאינו אלא עשה היינו לענין דאין לוקין עליו אבל מ"מ חמיר הוא ועבר על לאו מקרי ונראה להביא סעד לזה מדברי הרא"ם ז"ל פ' תצא ד"ה מוצא וכו' וז"ל אבל רש"י כתב וכו' וא"ל פי' דהשמר עשה אינו לענין שאין לוקין עליו כמו עשה אבל לעולם ל"ת הוא עכ"ל ע"ש וא"כ אף אנו נמי נוכל לומר דמאי דאמרי' לאו הבא מכלל עשה עשה הוי נמי דכותה דאינו אלא לענין שאין לוקין עליו אבל לעולם ל"ת הוא כנ"ל אבל קשה דאי חשיב לא תעשה א"כ נדחה מפני עשה כדקי"ל אתי עשה ודחי לא תעשה ובהדיא פריך תלמודא בפרק תמיד נשחט דף כ"ט ע"א על לאו הבא מכלל עשה מאי אולמיה האי עשה מהאי עשה ע"ש אלמא משמע דהוי עשה גמור ואינו נדחה מפני עשה וכן משמע נמי מסוגיא דפ"ט דמנחות דף פ"ד ע"א דפריך לאכלה ולא לשריפה וכן סוף פ"ק דבכורות פריך נמי הכי לאכלה ולא לשריפה ועיין לחידושינו שם שו"ר שזה פלוגתא ישנה היא אם לאו הכא מכלל עשה אי חשיב עשה גמור ואינו נדחה מפני עשה או הוי לאו ונדחה מפני עשה עיין לה' יד מלאכי ז"ל סי' שב"ע אות ל' עיין בס' מחנה ראובן בחידושיו שם לפסחים דף ך' ע"ד מהספר ומעתה נ"ל דלעולם הרא"ם ז"ל בפלוגתא לא קמיירי דלא אמרה למלתיה אלא לגבי השמר משום דמ"מ לשון השמר מיהא דמשמע לאו כתוב בתורה והילכך חשיב לאו אבל גבי לאו הבא מכלל עשה דאין כתוב כלל בתורה לשון לאו בהא לא איירי הרב ז"ל ודו"ק ועיין לה' שע"ה ז"ל הלכות תפלין מה שהקשה לדברי הרא"ם ע"ש

והנה לענין פסקא נקטינן דחמש חטאות המתות אם עבר והקריב איכא ג' איסורין איסור ההילכתא ואיסור הנאה דכתיב רק ואיסור לאו מקרא דמייתי תלמודא פ"ב דבכורות ותמהני מהרמב"ם פ"ד מה' פסולי המוקדשין דין א' שהשמיט להו אלא כתב