באר משה (כריף) צג

וכו' בין תמורת חטאת בין הא דהכא דמפרש וכו' כצ"ל

ד"ה ואמאי וכו' ה"א תנהוג בתמורת אשם דין אשם כדין תמורה וכו' כצ"ל

בא"ד ה"א דדין תמורת אשם אשם כדין וכו' כצ"ל

בא"ד ותמורת אשם לשם אשם אלא וכו' כצ"ל

ע"ב בא"ד ואי מקרא וכו' אבל יקריבנה עולה ושלמים וכו' עכ"ל דע דבפ"ב דמס' בכורות דף ט"ז ע"א איתא כה"ג ומסיק דאי מקרא ה"א לרעייה וכו' ע"ש והיינו משום דהתם קאי אקרא דטמא דלא שייך לפרשו הקרבה אבל הכא גבי קרא דרק ניחא טפי לפרשו הקרבה דמסתמא חות דרגא קאמר קרא דאינו קרב אשם אלא קרבן אחר ודו"ק. ודע שיש עוד הפרש אחר בין הסוגיא התם לדהכא דהכא ליכא לפרושי דמאן דפריך אשם נמי הילכתא גמירי לה הוי קושיית פשיטא דהכי משמע פשטא דתלמודא דמתחלה קאמר ל"ל קרא ועלה קאמר אשם נמי וכו' כלומר אשם נמי ל"ל קרא אבל ההילכתא לא הוי הפך הקרא משום דקרא נמי איכא לפרשו כמו ההילכתא או רועה לרש"י או עולה לר"ח אבל בסוגיא התם ע"כ דלפי' ר"ת דבאשם עולה הא דפריך התם אשם נמי וכו' היינו קושיית הכחשה משום דקרא דטמא לא שייך לפרשו אלא או רעיה או מיתה היפך ההלכה דבאשם עולה גם לפי המסקנא דהכא ודהתם ע"כ דיש חילוק דלמאי דמשני הכא דאצטריך קרא לעשה ה"ל קרא דרק איירי בין באשם בין בחטאת כמבואר בדברי התוס' וה"ק קרא דיקריבם בדינייהו הא כדאיתיה והא כדאיתיה יתיה דחטאת מתה ואשם עולה לר"ת ורועה לפירש"י אבל התם ע"כ דלא איירי קרא דטמא אלא דוקא בחמש חטאות ולא באשם וכדדייק התם תלמודא דאמר אלא לעולם בחמש חטאות מתות וכו' משום דלא שייך לומר דאיירי נמי באשם דהא לפי' ר"ת הלכה אשם עולה וקרא דטמא ע"כ או מיתה או רעייה קאמר ולרש"י נמי לא שייך לומר דקרא איירי בתרוייהו דא"כ דפי' טמא ישתנה דלגבי חטאת הוי מיתה ולגבי אשם הוי רועה וזה ודאי לא יתכן. מיהו ק"ק לפירש"י אמאי לא מוקי ליה התם לקרא באשם דוקא ואי מקרא הו"א מתה קמ"ל הילכתא רועה ואי מהילכתא לאו ליכא לכך אצטריך קרא ללאו ויש ליישב דאין ה"נ אלא משום דפשטא דטמא משמע טפי דאסור באכילה דהיינו מתה ואע"ג דקאמר התם דאי מקרא הו"א לרעייה לכך אצטריך הלכה לגלויי מתה י"ל אין ה"נ דהוה טעינן מ"מ לא ניחא ליה לתלמודא לעשותו אמת ודו"ק. ודע שראיתי לה' חק נתן ז"ל במסכת תמורה פ"ג דף ך' ע"ב בד"ה בדמיהן וכו' שהק' על ר"ת מהך סוגיא דפ"ב דבכורות שזכרנו דאמאי לא פריך התם עדיפא מינה קושיית הכחשה וכו' וכתב דאין ה"נ אלא אגב וכו' ע"ש באורך ואחר המחילה מכת"ר לא ירדתי לסוף דעתו דאיך יתכן דקושיית תלמודא התם בפ"ב דבכורות אינה קושיית הכחשה לפי' ר"ת שהרי כיון דקושטא הוא דקרא והילכתא סותרים דקרא קאמר טמא וע"כ או רעיה או מתה והילכתא קתני עולה א"כ היכי שייך לומר דקושיית תלמודא התם היא קושיית פשיטא ובודאי דקושטא הוא דקושיית הכחשה היא גם התוס' בהך סוגיא עצמה הביאו לדברי ר"ת הללו ע"ש וזה פשוט ודע עוד שיש להקשות על ה' ז"ל מדברי עצמו פ"ג ל דתמורה דף י"ז ע"ב ד"ה אי דעולה וכו' ועיין לחידושינו שם ודו"ק

בא"ד קמ"ל הילכתא חטאת מתה וכו' עכ"ל משמע מדבריהם דקרא אצטריך נמי לחטאת ואצטריך הילכתא לגלויי דפי' דקרא למתה דלא תימה עולה או שלמים וכן משמע לישנא דתלמודא דקאמר אלא אי מהילכתא וכו' מלשון לא משמע דחזר משנוייא דמשני קרא לאשם הוא דאתא אלא דאצטריך נמי לחטאת וק"ק אמאי לא כתבו בפשיטות דאי מקרא לא הוה ידענא מניינא כמה הוי לכך אצטריך הילכתא לומר שהם חמש וכה"ג ק"ל אסוגיא דפ"ב דבכורות שזכרנו לעיל דקאמר דאי מקרא הו"א רועה קמ"ל הילכתא למיתה ואמאי לא קאמר בפשיטות דאצטריך הילכתא משום מניינא וי"ל דמסתמא דכל החמש חטאות שקולים הם דהכל נקרא מותר חטאת כמ"ש התוס' לעיל ד"ה מפורשין וכו' ומקרא לחוד סגי משום דאי מנייהו מפקת אבל קשה ל"ל הילכתא לגלויי דפי' דקרא מתה בלא"ה ת"ל דשמעינן לה מאידך הילכתא דקתני כל שבחטאת מתה וכו' אלמא ע"כ דפי' דקרא מתה ועלה קאי ההילכתא דכל שבחטאת מתה ונהי דהגופא דההילכתא שבחמש חטאות מתות לא תקשה ל"ל תפוק ליה מאידך הילכתא דכל שבחטאת מתה וכו' משום דלשון כל שבחטאת מתה וכו' אינו מתיישב עד דכבר תני במקום אחר דאין חמש החטאות מתות מ"מ לא ליכתוב אלא הקרא ואידך ההילכתא וע"כ דקאי אקרא ומינה נשמע בפי' דקרא מתה אבל ההילכתא דחמש חטאות מתות לא אצטריך וכן ק קשה נמי אסוגיא דפ"ב דבכורות דקאמר דאי מקרא הוה אמינא רועה קמ"ל הילכתא למיתה ות"ל דמאידך הילכתא דקתני כל שבחטאת מתה ע"כ שמעינן דפי' דקרא מתה וזו קושיא אלימתא היא בעיני ולפי חומר הנושא אפשר לומר דקאי לישנא דבכל שבחטאת מתה אינו מלישנא דההילכתא אלא לישנא דתלמודא דנקט לה בקיצור בדרך כלל לפי האמת דחמש חטאות מתות אבל ההילכתא נתקבלה בפי' ארבעה אשמות רועות וכו' ותדע שהרי לפי' ר"ת דהלכה עולה ע"כ צ"ל נמי הא דקתני רועה לישנא דתלמודא הוא לפי האמת דתקנו רבנן רעיה כמ"ש התוס' בפ"ב דבכורות דף ט"ז ע"א ד"ה כל וכו' וכן מצינו נמי בכמה דוכתי דתלמודא משנה לשון המשניות והברייתות כדי לקצר כמ"ש ס' יד מלאכי ז"ל סי' צ"ח ע"ש. ובזה ניחא נמי מה שיש לדקדק עוד בפשטא דתלמודא מאי פריך לפירש"י תמות אשם נמי הילכתא גמירי לה וכו' אימא דפירושו דקרא יקריבנה עולה או שלמים והלכה דקתני רועה לפירש"י היינו חוץ מתמורת אשם דגלי בה קרא דקריבה ואע"ג דקתני כל שבחטאת וכו' הרי קי"ל אין למידין מן הכללות ואפי' במקום שנאמר חוץ וכן נמי לר"ת דהלכה עולה קשה אימא דקרא קאמר לא תקרב כלל והלכה דקתני עולה היינו חוץ מתמורת אשם אבל לפי מאי דכתיבנא ניחא דהלכה נתקבלה בפי' תמורת אשם וכו' ותדע שהרי בפ"ב דתמורה דף ט"ז ע"ב איכא מ"ד דאחת מחמש חטאות הוא דנתקבלה הילכתא למיתה ע"ש וא"כ תק"ל מאידך הילכתא דקתני כל שבחטאת וכו' דהיכי מתיישבה תיבת כל על דבר אחד אלא ודאי דתיבת כל אינו לישנא דההילכתא אלא לישנא דתלמודא לפי האמת דתקנו רבנן חמש ובזה ניחא מה שהק' ה'