באר משה (כריף) צב

ע"ש. עוד ראיתי להרב ז"ל שהק' דע"כ דמרישא דמתני' מוכח דאפי' איכא ה"ט מפני שראוי להביא עולה אפ"ה הוי חולין בעזרה כפירש"י במעילה דף י"א ע"א ותי' דעד כאן לא אמרינן הכי אלא במעילה אבל בגוף הקרבן יכול לשנותו למי שירצה כדקתני מפני שראוי להביא בכולן שלמים עכ"ד ע"ש ור"ל אע"ג דה"נ דאמרינן יפלו לנדבה מפני שראוי להביא עולה אם נהנה מביא קרבן מעילה לא דמי לרישא דכבר נהנה ואי אמרי' מפני שראוי להביא עולה הוי הגוף במעילה ויביא קרבן מעילה והוי חולין בעזרה אבל גבי סיפא אמרי' ה"ט הגוף דקרבן דיפלו לנדבה ולא הוי גוף הקרבן חולין בעזרה מפני שיכול לשנותו וממילא הוי כדין עולה דאינו נהנה ואם נהנה מביא קרבן מעילה כדין קרבן עולה ומה"ט נמי כתבו התוס' דה"ה דהוה מצי לאותוביה משלמים דאינה כליל ועולה כולה כליל ולא כתבו דשלמים לאו בר מעילה ועולה בר מעילה והוי חולין בעזרה אלא משים כיון דיכול לשנות גוף הקרבן והמעילה ממילא היא ודו"ק. עוד כתב הרב דתוס' דקרי להו מאי קרי להו הרי תירוצם מבואר וכתב דקס"ד דמסתמא רצון האיש הוא מה שתיקנו רבנן ורבנן תיקנו שיפלו לנדבה ומסתמא כך רצון בעל הקרבן את"ד ע"ש ואע"ג דאכתי איכא למפרך דאמאי לא תיקנו רבנן דיפלו לים המלח שראוי להביא בכולן חטאת ונימא דכך רצון בעל הקרבן שיפלו לחטאת כמו שתקנו רבנן י"ל משום דלשון והלא דמי חטאת מעורבין וכו' משמע דפריך הכחשה דהיינו משום חולין בעזרה וכן משמע מפירש"י ד"ה מותר נדר וכו' ולכך הוקשה להו שפיר דאין כאן משום חולין בעזרה מפני שראוי להביא בכולן עולה ועי"ל דלא ניחא להו לתקן הפסד קדשים

עוד כתב ה' ז"ל וז"ל אבל התי"ט כתב דקושייתם היא דה"נ איכא חומרא דכולה כליל ובמחילה מכת"ר נהי דלגבי שלמים וכו' ואף לגבי שלמים וכו' את"ד ע"ש באורך ולע"ד נראה דהתי"ט אין כונתו דהוק' ליה משום דחיישינן לחולין בעזרה דודאי ע"ז לא תירץ כלום משום חומרא דכולה כליל שהרי ס"ס חולין בעזרה הוא בין לגבי חטאת בין לגבי שלמים כמו שהק' ה' ז"ל אלא דקושיא זו אין ה"נ דס"ל להתי"ט דבגוף הקרבן יכול לשנות וכדברי ה' ז"ל אלא דהוקשה ליה לפי טעם התוס' דיפלו לנדבה מפני דהיה ראוי להביא בכולן עולה תקשי להו מ"ש רישא ומאי שנה סיפא כי היכי דברישא אזלי' בתר השלמים ה"נ בסיפא ניזל בתר השלמים ונימא דיפלו לשלמים מפני שראוי להביא בכולן שלמים ולזה תי' דזיל הכא לחומרא ודזיל הכא לחומרא דרישא מפני איסור חולין בעזרה וסיפא מפני חומרת כליל ולכך לא אמרי' יפלו לשלמים והא דלא א אמרינן יפלו לחטאת מפני חומרת החטאת דילכו לים המלח היינו משום דחומרת ים המלח א הוי חומרא אלא אדרבא קולא היא דהפסד קדשים הוא ומשום חולין בעזרה ליכא כיון דיכול לעשות גוף הקרבן כנ"ל כוונתו ודו"ק. עוד כתב הרב ז"ל ומה שהביא התי"ט בלשון התוספות וליתני ט"ס הוא וצ"ל ולישני וכו' וקאי למקשה דמאי ק"ל וז"ש ולכך פריך וכו' ודו"ק עכ"ל ולכאורה דדבר פשוט הוא דט"ס הוא גם מ"ש דקאי למקשה פשוט הוא ג"כ. גם מ"ש ולכך פריך וכו' לכאורה אין צורך לכ"ז החיזוק ומשמע מדברי ה' ז"ל דגי' זו וליתני מתיישבת אלא משום דכתבו ולכך פריך וכו' וצריך להבין היאך מתישבת ונראה דאי הוה הגי' וליתני ע"כ דאין כוונתם. להקשות על המקשה דמאי ק"ל וכו' דודאי דאיכא למימר דניזיל לחומרא משום חולין בעזרה כמו שהקשה ה' ז"ל אלא דכונתם להקשות בפשיטא דמתני' דקתני יפלו לנדבה אמאי לא קתני טעמא משום שראוי להביא עולה כי היכי. דקתני רישא מפני שראוי להביא שלמים וקבעו דבריהם הכא משום דלפי המסקנא טעמא דמתני' משום הלכה למ"מ או כדר"ל אבל לדעת המקשה דלא אסיק אדעתיה הך טעמא א"כ ע"כ טעמא דמתניתין מפני שראוי להביא עולה שהרי לא קפריך אלא משום חשש חולין בעזרה, משמע אבל אי לא חיישינן לחולין בעזרה. ניחא לים מתני' וא"כ ע"כ מידי הוא טעמא דיפלו לנדבה אלא משום שראוי להביא עולה וא"כ אמאי לא קתני ליה מתני' להאי טעמא להדיא כי היכי דקתני ליה רישא כיון דטעם זה דומה לטעם דרישא ממש ואהא תירצו דע"כ לא שייך ה"ט וע"כ המקשה ה"ה דהו"מ למפרך מ"ע אלא עדיפא פריך משום חולין בעזרה ולכך הוצרך ה' ז"ל לכ"ז כנ"ל עומק כונתו אף שקיצר ודו"ק

ומיהו לפי דרך זה דהגי' היא וליתני דע"כ דכונת התי"ט אינו אלא ליתן טעם מ"ש רישא ומ"ש סיפא דאמאי בסיפא לא אמרי' נמי יפלו לשלמים מפני שראוי להביא שלמים כמו רישא ולזה תירץ דזיל הכא לחומרא וזיל הכא לחומרא דברישא מפני חשש חולין בעזרה וסיפא משום חומרא דכליל ומ"מ אכתי קשה מה שהק' עליו ה' ז"ל דמה הרויח התי"ט שהרי אכתי קשה מ"ש רישא דחיישת לחולין בעזרה ואלו בסיפא לא חיישת לחולין בעזרה דהיינו קושיית המקשה אלא דלפי האמת דהגי' היא ולישני לא משמע לה' ז"ל דכונת התי"ט מ"ש רישא ומ"ש סיפא אלא דכונתו לחזק קושיית התוס' דלא הוי חולין בעזרה משום חומרא דכליל ולכך ה' ז"ל הק' עליו ומ"מ אינו מוכרח אלא דכונת התי"ט כדכתי' דהוק' ליה מ"ש רישא ומ"ש ש סיפא אבל משום חולין בעזרה לא ק"ל משום דבידו לשנות וכדברי ה' ז"ל ודו"ק

בא"ד וי"ל דהכא משום כשהוא תי וכו' עכ"ל ובזה ניחא נמי מה שהקשה בדבור שלפני זה דלכך לא ק"ל אמתני' וכו' וק"ל

דף ב"ה ע"א בא"ד דלא משמע הכל קרבנותיו וכו' כצ"ל

שם גמ' התורה אמרה מותר נדר יהיה נדבה וכו' דר' דמתיבת ולכל מפיק לה דיתירה היא אלא לרבות אפי' מותר נדר יהיה נדבת וא"ת א"כ לכל נדריהם למאי אתא כבר דרשינן לה בת"כ לרבות הגוים שנודרין מכל דבר אפי' יין ולבונה עצים ע"ש. ומכאן ק"ל על התוס' פ"ק דר"ה דף ה' ע"א ד"ה התורה אמרה וכו' שכתבו משם הר"א משולם דלא שייך לומר אמרה תורה אלא בדבר שהצדוקין מודים בו דבהדיא כתיב וכו' עכ"ל ע"ש שהרי הכא אינו בהדיא אלא דרשת חכמים מדכתיב לכל וקאמר והתורה אמרה וצ"ע. ועיין עוד לחידושינו שם וכמו כן קשה מהא דאמרינן לקמן פרק ג' מינין דף ל"ה ע"ב שהרי אמרה תורה משרת וכו' והיינו מיתורא כפירש"י ותוס' שם ע"ש ופריך עלה התם דף ל"ז ע"א ממאי דהאי משרת להתיר מצטרף דילמא ליתן טעם כעיקר וכו' ויותר קשה דנקט שהרי אמרה תורה דלשון שהרי מוכח דדייק טפי ועיין לה' יד מלאכי ז"ל סי' ס"ד וצ"ע

תוס' ד"ה מפורשין וכו' דהכל נקרא מותר חטאת