באר משה (כריף) צא

ד"ה שאחר מיתה דתנן וכו' אע"ג לקיימה לשלמים וכו' עכ"ל ר"ל אע"ג דאין כאן שלמים ממש אלא דמים בעלמא דקיימי לשלמים מ"מ מידי דהוה שלמים מחיים ר"ל לא גרע דמי שלמים משלמים עצמן וכיון דבשלמים עצמן אסור ליהנות מדאורייתא ה"ה דמיהם ויותר נ"ל להגיה בדבריהם כיון במקום ואע"ג וק"ל. וראיתי לרש"י פ"ק דמנחות דף ד' ע"ב בד"ה לא נהנין שכתב וז"ל מדרבנן מפני דמי עולה שבהן עכ"ל וראיתי לה' שע"ה ז"ל הלכות חמץ דף ע"ג ע"ג שכתב וז"ל ומ"ש רש"י מפני דמי עולה שבהן נ"ל דט"ס נפל בספרים דמשמע דבדמי שלמים ליכא איסורא אפי' מדרבנן והא ליתא שהרי בשמעתין מוכח בהדיא דאיסורא מיהא איכא ולפחות מדרבנן ותו דבדמי עולה איכא איסורא דאורייתא וכדתני במתני' מפני שראוין לבוא כולם שלמים דמשמע הא לא"ה מועלין בהן ולכך נראה דהאי מפני דמי עולה שכתב רש"י קאי אמ"ש אח"כ ולא מועלין וכצ"ל ולא מועלין מפני דמי עולה שבהן מפני שראוין לבא כולם שלמים עכ"ל ע"ש ואכתי ק"ל לפי מה שפירש"י בפ"ג דמעילה דף י"א ע"א גבי אין מועלין דאע"ג דאיכא בהדייהו דמי עולה וחטאת דבני מעילה מ"מ אזלינן לקולא דאי אמרת מועלין מפני שראוי להביא בכולן עולה הוי חולין בעזרה ולכך לא אזלינן לחומרא א"ד ע"ש והשתא לפ"ז ע"כ דוקא לגבי מעילה לא אזלינן לחומרא משום חשש חולין בעזרה אבל גבי איסור הנאה ע"כ ודאי דנזיל לחומרא ונימא דאסור מדאורייתא משום דכל מעה ומעה שמא של עולה היא ובדמי עולה איכא איסורא דאורייתא ולכן נראה דמ"ש רש"י פ"ק דמנחות מפני דמי עולה שבהן קושטא קאי אלא אדרבא צריך להגיה מדאורייתא במקום מדרבנן וכונתו כדכתי' ואדרבא יש לתמוה על התוס' הכא לפי הצד שכתבו דלא נהנין מדרבנן וכ"ה דעת הרמב"ם כמ"ש התי"ט בפ"ג דמעילה מה יענו בקושיא הלזו דניזיל לחומרא גם אמאי הוצרכו התוס' הכא לומר מידי דהוה אשלמים מחיים וכו' וכ"כ עוד לקמן דף כ"ו ע"ב ד"ה תניא וכו' בסוף דבריהם ע"ש בלא"ה תיפוק ליה כיון דדמי עולה מעורבין בהן נזיל לחומרא וצ"ע ומיהו י"ל דס"ל להתוס' דאע"ג דקי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא היינו מדרבנן הוא דאזלינן לחומרא וכ"ה דעת רבינו פ"ט מה' טומאת מת דין י"ב כמ"ש שם הכ"מ ז"ל ע"ש אבל רש"י ס"ל דמדאורייתא אזלינן לחומרא ולכך כתב לא נהנין מדאורייתא. מיהו ק' דא"כ איך כתב רש"י פ"ב דמעילה דטעמא דאין מועלין משום דא"א מועלין הוי חולין בעזרה וכו' ואמאי הוי חולין בעזרה כיון דמדאורייתא אזלינן לחומרא אלא ע"כ דס"ל לרש"י דמדרבנן הוא דאזלינן לחומרא ומעתה הך הגהה שהגהנו בדברי רש"י בפ"ק דמנחות ליתא ואדרבא לדעת הסוברים דמדאורייתא אזלינן לחומרא לא ידענו מה יענו בקושיית רש"י בפ"ג דמעילה דאמאי לא אזלינן לחומרא ונימא דמועלין ועוד שראיתי לה' מש"ל ז"ל פי"ח מה' איסורי ביאה דין א' שכתב בתוך דבריו וז"ל ורש"י נראה שהולך לשיטתו דסבר דספיקא דאורייתא לחומרא הוי דבר תורה וכו' עכ"ל ע"ש אלמא דרש"י הוא מכת הסוברין לחומרא מדאורייתא וצ"ל דאע"ג דמדאורייתא אזלינן לחומרא לאו היינו דחשיב כמו וראי אלא ר"ל דמספק נזיל לכל החומרות וכן משמע מדברי ה' הלכות קטנות סי' רע"ז שכתב וז"ל אפי' אי הוי לחומרא מדאורייתא אין ספק מוציא מידי ודאי ע"ש וכ"כ ה' ערך השלחן. נר"ו חי"ד סי' ק"י דף צ"ו ע"ג ד"ה וראיתי וכו' משם הרשב"א ע"ש והילכך אי איכא נמי חשש חולין בעזרה לא אזלינן לחומרא אלא אדרבא לקולא והשתא מתיישבן דברי רש"י בפ"ק דמנחות ע"פי הגהתנו דלענין איסור הנאה ניזיל לחומרא מדאורייתא ולענין מעילה אדרבא ניזיל לקולא משום שמא חולין בעזרה מיהו ראיתי לה' ערך השלחן נר"ו שכתב משם הר"ן בתשובה דלמ"ד אזלינן לחומרא מדאורייתא חשיב כמו ודאי דלא כהרשב"א ע"ש וא"כ לא ידעתי מה יענה בקושיית רש"י דפ"ג דמעילה אמאי קתני מתני' אין מועלין ולא אזלינן לחומרא וכה"ג ק"ל עוד מהא דקי"ל ספק נזיר חמור מודאו משום דעל ספיקו לא מצי מביא קרבן משום חשש חולין בעזרה כדאיתא פ"ב דנדרים דף י"ט ע"ב ע"ש ואמאי הוי חולין בעזרה לדעת הר"ן דמדאורייתא אזלינן לחומרא וחשיב כמו ודאי נזיר וצ"ע. ועיין לחידושינו לפ"ק דמכלתין דף ח' ע"א ברש"י ד"ה ר"ש היא וכו' ע"ש ועיין לה' שע"ה ז"ל הלכות חגיגה דף ס"ג ע"ג ד"ה עוד וכו' שכתב וז"ל דהתוס' ז"ל משום דס"ל הא דאמרינן ספיקא דאורייתא לחומרא היינו מדאורייתא ולכך הוצרכו לפרש וכו' כי היכי דלא ליתי חולין בעזרה וכו' עכ"ל ע"ש וצ"ע ועיין לחידושינו פ"ה דכריתות דף כ"א ע"א ד"ה כוי וכו' ודע דמ"ש ה' שע"ה ז"ל הל' חמץ שזכרנו דדמי עולה איכא איסורא דאוריית' וכדתני במתני' מפני שראוי להביא שלמים דמשמע הא לא"ה מועלין ע"ש בפשיטות ה"ל להביא מסיפא בהדיא דקתני דמי עולה מועלין בהן ודו"ק

ד"ה ואין טעונין לחם במנחות פרשינן דבעי על כפי הנזיר לתנופה וכו' עכ"ל נראה דתיבת לתנופה טעות היא דמשמע לשון תנופה הוא דבעינן כפי הנזיר אבל לחם צריך להביא וזה אינו דכבר הוכחנו מדבריהם לעיל בע"א ד"ה ה"נ ואינם וכו' דא"צ להביא לחם ועוד דבמנחות גופה דפירשו שם דבעי על כפי הנזיר אדרבא מבואר מדבריהם דא"צ להביא לחם שהרי משמע מדבריהם דגרסי במתני' יש להם זרוע וע"כ אינו לענין תנופה אלא לענין דניתן לכהן וא"כ כיון דקתני מתני' אין טעונין לחם ויש להם זרוע משמע דבר והופכו קתני דאין טעונין לחם כלל אבל יש להם זרוע לכהן ודו"ק

תוס' ד"ה יפלו לנדבה וכו' וא"ת לישני מפני וכו' עכ"ל אע"ג דהוי חשש חולין בעזרה כיון דאיכא ה"ט מפני שראוי להביא עולה לא הוי חולין בעזרה וראיתי לה' זרע יצחק זצ"ל הנדפס עם ספר בני יוסף בליקוטיו להש"ס שכתב וז"ל דלפירש"י דפירש דבכל מעה ומעה וכו' א"כ ל"ק מידי קושיית התוס' דיפלו לנדבה משמע דבכולן מיירי טפי ממאי דמשמע במאי דקתני רישא אין מועלין וכו' עכ"ל ע"ש היינו טעמא משום דיפלו לנדבה תקנה היא ולא שייך שיתקנו הקצת ולא הכל. ודע שהתי"ט פ"ג דמעילה משנה ב' ד"ה מפני וכו' הוכיח שדעת רבינו דלא כפירש"י דבכל מעה ומעה וכו' מדלא חילק בפרק רביעי דמעילה דין ג' וכו' ע"ש ועוד נראה הכרח אחר מדברי רבינו בפ"ה מה' פסולי המוקדשין דין י"ב שכתב גבי מחוייבי קנים דיפלו לנדבה מה"ט שכולם ראוים להביא עולה ע"ש ואי ס"ל כפירש"י א"כ לא מהני ה"ט כמ"ש ה' זרע יצחק ז"ל ומה שיש לעמוד בדברי רבינו עיין לחידושינו לקמן דף כ"ו ריש ע"א