באר משה (כריף) צ

להכ"מ ז"ל שכתב וז"ל ופירש"י יפלו לנדבה לקרבנות צבור והתוס' פירשו לנדבה לעולה לקייץ המזבח עכ"ל משמע מתוך לשונו שפי' רש"י ותוספות הם פירושים מחולקים ואחר המחילה זה אינו אלא מ"ש התוס' לעולה לקייץ המזבח היינו לעולה של צבור כמבואר במתני' פ"ג דתמורה ומה"ט נמי כתבו התוס' הכא דנסכים משל צבור משום דקרבן צבור הוא וכן נמי אין לוקחין בהנך מעות אלא עולות לצבור ולא לשום קרבנות כדאיתא בפ"ד דתמורה דף כ"ג סע"ב ליקח בדמיו עולות הבשר לשם ועורות לכהנים ע"ש וא"כ רש"י ותוס' אידי ואידי חד פירושא הוא ועיין לרש"י פרק תמיד נשחט דע"ג ע"א ודו"ק

בא"ד וכן פי' בכל דוכתא וכו' עכ"ל אפשר דכונתם משום דפ"ד דיומא דמ"א ע"ב איתא נמי כה"ג דקאמר והאי עולה אזלה לנדבה וכתבו שם התוס' דע"כ דאינו ר"ל לנדבת צבור אלא נדבת יחיד ושוב הקשו דבכל דוכתא דאמרינן יפלו לנדבה הוי נדבת צבור ותירצו שפיר לנדבת צבור ע"ש וא"כ אפשר דלזה נמי נתכוונו הכא שכתבו וכן בכל דוכתא כלומר דאף דההיא דפ"ד דיומא נמי והוא כמ"ש התוס' שם ודו"ק

ד"ה דאי ס"ד וכו' ודוקא חובות שהיא חייבת וכו' אבל נדרים ונדבות לאו כל כמינה וכו' עכ"ל וק' שהרי נזירות נמי נדר הוא ואמאי משתעבד לה בעל ושו"ר בש"מ שהרגיש בזה וכתב וז"ל אכל בנזירות ליכא למיחש שמא תקניטנו כיון שהיא מצטערת בכך הרא"ש ז"ל בפי' עכ"ל וראיתי עוד לה' המאירי ז"ל שכתב בע"א וז"ל ולענין נזירות נראה לי לפ' כגון שאינה יודעת שהנזירות טעונה קרבן אבל שתהא נודרת ונודבת קרבן להדיא לא והדברים נראין עכ"ל

ע"ב גמ' ארבעה אילים שאין טעונין לחם וכו' אע"ג דבכולהו הוי מטעמא דבעינן כפי הנזיר כפי' רש"י ותוס' אצטריך למתני בכל חדא וחדא אין טעונין לחם אגב דקתני נאכלין ליום א' וק"ל

שם גמ' כשרים ולא עלו לבעלים וכו' הא דלא קתני אלא שלא עלו לבעלים וכו' בדתנן הכי ריש פ"ק דזבחים דף ב' ע"א עיין להתוס' שם ד"ה ואסור וכו'

רש"י ד"ה איבעית אימא וכו' דאי קמצה מעיסתה אמרינן נמי מה שמקצתה קנה כולה עכ"ל נראה דהוכרח לפרש כן דאי לענין אוקמתא בעלמא הוא דקאמר ואב"א וכו' פשיטא דמתוקמא מתני' בהכי שהרי אוקמתא זו משנה ערוכה היא בפרק בתרא דנדרים דף פ"ח וגם על ר' פפא קשה מהיכא תיתי שהוצרך לאוקמתא אחרת שקמצה מעיסתה אבל לפי דברי רש"י ניחא דלענין דינא פליגי והילכך ר' פפא אוקמה שקמצתה מעיסתה מילתא אגב אורחיה קמ"לן להשמיענו הדין דשלה הוא וקאמר ואב"א לאפלוגי עליה כן נראה לכאורה אמנם ע"כ דאין זה מוכרח שהרי בפרק בן סורר דף ע"א ע"א איתא נמי כה"ג גבי האי דקאמר ער שיגנוב משל אביו ומשל אמו ופריך אמו מנ"ל מה שקנתה אשה קנה בעלה ומשני שגנב מרמי סעודה המוכנת וכו' והדר מסיק ואבע"א דאקני לה אחר וכו' ע"ש והתם ע"כ דלאב"א לא פליג לדינא שהרי ודאי דבדמי סעודה המוכנת ליכא מאן דפליג דהדין דין אמת דשלה הוי לא ע"כ לומר אע"ג דאוקמתא דאקנה לה אחר משנה היא בפרק בתרא דנדרים מ"מ במקום דשייך אוקמתא אחריתי ניחא ליה לאוקמה ולעולם דלא פליגי לדינא וה"נ סוגיא דהכא דכוותה וכן צ"ל נמי לדברי התוס' הכא ד"ה שקמצה וכו' לפי תירוצם קמא דלא פליגי לדינא שהרי ודאי באומר לה צאי ידיך במזונותיך ליכא מאן דפליג דשלה הוי ונראה דגם לפי תירוץ הר"ם נמי ע"כ משמע דלאב"א לא פליגי לדינא דדומיא דתירוצם קמא דלא פליגי לדינא דאל"כ כולי האי הו"ל לבאר וא"כ ע"כ דרש"י ותוס' פליגי לדינא שהרי קי"ל כאב"א וא"כ נמצא אליבא דרש"י אי קמצה מעיסתה של בעל הוי אבל לפי תירוץ הר"ם אף לפי אב"א אי קמצה מעיסתה שלה הוי. ודע דמדברי רש"י סוף פרק מציאת האשה דף ס"ה ע"ב בד"ה מותר מזונות וכו' משמע דס"ל כתירוץ הר"ם שכתב וז"ל כגון וכו' שאינה רעבתנית עכ"ל משמע אבל אי רעבתנית כגון שלא אכלה כדי שובעה אין ה"נ דשלה הוי ונר' דמחלפה שיטתיה מפירושו דהכא וס"ל דגם לפי ואב"א הדין דין אמת

וראיתי בש"ע א"ה סי' ע' ס"ק ג' בהגהה שכתב וז"ל צימצמה והותירה הוא של הבעל ע"ש וע"כ דס"ל כפירש"י הכא אבל הרמב"ם פרק י"ב מה' אישות דין י"ג לא ביאר דין זה אי קמצה מעיסתה ועיין לה' מש"ל ז"ל שם שהביא לתירוץ הר"ם שכתבו התוס' הכא ויש לתמוה עליו שלא הזכיר לדברי רש"י הכא דע"כ פליג עם התוס' גם לא הזכיר דברי רש"י סוף מציאת האשה שזכרנו וצ"ע

רש"י ד"ה לא נהנין וכו' דבכל מעה ומעה וכו' עיין לה' מש"ל ז"ל פ"ז מה' מעילה דין ו' בתוך דבריו בד"ה והבאתי את השלישית מההיא דפרק ולד חטאת וכו' ע"ש. ועיין עוד לפירש"י פ"ג דמעילה דף י"א ע"א ועיין לה' מש"ל ז"ל פ"ט מה' נזירות דין ט'

ד"ה ושאר כל שלמי נזיר לעיל איירי בשלמים עכ"ל הס"ד ואח"כ מתחיל הדיבור ששחטן וכו כצ"ל

תוס' ד"ה ואמר לה ע"מ וכו' מ"מ כי לענין איסורין אתשיל וכו' עכ"ל ר"ל הא דפסק ר"ת כרב לענין היכא דנ"מ לענין איסור אבל היכא דהנפקותא לענין ממון אין ה"נ הלכה כשמואל ולשון אתשיל לאו דוקא אלא לישנא דתלמודא בעלמא נקטו בפרק יו"הך דף פ' ע"ב דקאמר כי אתשיל בעוג מלך הבשן אתשיל וכו' וכן בפ"ג דחולין דף נ"ב ע"ב ופירושו לשון שאלה כפירש"י שם ע"ש

ד"ה אמר שמואל וכו' לא תיתב אלא עמוד על כרעך וכו' עכ"ל ר"ל דהוק' להו אטו דרך הישיבה על הכרעים היא ותירצו דה"ק לא תיתב בקרקע אלא עמוד על כרעיך ותרתי מילי קאמר ודלא תימא פי' על כרעיך אינו רגלך אלא מלשון כרעי המטה ומתפרש כפשוטו לא תיתיב על כסאך לזה הוכיחו כמו מתותי כרעיה דר' חנינא דהתם ע"כ דר"ל רגלך וז"ל הריטב"א בחידושיו לפרק קמא דמכות דף ג' ע"ב ד"ה לא תיתב אכרעיך וכו' פי' ר"ת ז"ל כי לשון קצר הוא לא תיתב אלא עמוד על כרעיך וכרעיך רגליך כדאמר צריך למדחסי' לכרעיה ויש לפרש עוד לא תשב אפי' במקום שכרעיך עומדין י"מ כרעיך לשון כרעי המטה כלומר בכסאך עכ"ל

ד"ה שלא וכו' ועשה מעשה בגופו וכו' עכ"ל דקדקו למנקט מעשה בגופו לאפוקי אם נטמא דבאה מאליה ועיין במקובצת לקמן בהך משנה שכתב שהרא"ש מסופק ליה בזה ע"ש: