באר משה (כריף) פט

מיהו רש"י לקמן ובפ"ג דמעילה הביא על הך משנה הך דפ"ק דמעילה ע"ש וע"כ ודאי משום דבפ"ק דמעילה דף ז' ע"ב מבואר להדיא במשנה שם כפירש"י דאין מועלין בשלמים לפני זריקת דמים ע"ש וזה פשוט ועיין למרן הכ"מ ז"ל ריש פ"ד מה' מעילה דין א' סוף דבר שדברי התי"ט הללו מראשם ועד סופם שגבו ממני וצ"ע

רש"י ד"ה דתניא ר' יודא אומר וכו' ואפי' קרבן קבוע וכו' עכ"ל לשון ואפי' מגומגם שהרי אדרבא כ"ש הוא וכ"ה בדברי ה' המאירי וז"ל מביא קרבן עשיר וכו' וכ"ש בקרבנות שאינן בדין עולה ויורד וכו' עכ"ל. ואפי' אם נגיה בדברי רש"י וכ"ש במקום ואפי' אינו מיושב שהרי משמע דקאי לפרש לשון הברייתא דקתני וכן בכל הקרבנות וכו' וא"כ לא יתכן לפרש לשון הברייתא בדרך כ"ש קתני ואי לאו דברי רש"י מצינן לפרש לשון הברייתא דקתני וכן משום רישא דמתני' מיירי בקרבן מצורע לכך קתני וכן בכל הקרבנות וכו' כלומר ולא קרבן מצורע בלבד אלא ה"ה לכל קרבן עני שהיא חייבת מביא עליה קרבן עשיר וכ"ה בפי' הרע"ב במסכת נגעים פרק י"ד משנה י"ב ע"ש

תוס' ד"ה שלמים וכו' ומדמה ליה להכי וכו' עכ"ל ר"ל דמדמה תלמודא מתניתין לההיא שלמי נזיר ששחטן לענין דאין להם זרוע והיינו מדפריך לקמן ותו ליכא וכו' ואם איתא דוקא גבי שלמי נזיר ששחטן הוא דקאמר אין להם זרוע אבל במתני' יש להם זרוע א"כ מאי פריך אימא דלא חשיב אלא אין להם לחם לבד אבל זרוע יש להם אבל הך דשלמי נזיר דאין להם לא לחם ולא זרוע לא קחשיב אלא ודאי דבכולהו אין להם זרוע והילכך ניחא להו להתוספות לאקשויי אכולהו מיהו ק"ל אמאי לא קשיא להו בפשיטות אלחם דאמאי קתני אין טעונין לחם דאמאי לא אמרינן בחומר שלמי נזיר לענין לחם נמי כי היכי דאמרינן דנאכלין ליום א' וליכא למימר דאין ה"נ דאיכא לתרוצי כמו שתרצו גבי זרוע דאין טעונין לחם כמצותן שיטעון תנופה אבל לעולם צריך להביא לחם וכן ראיתי בשיטה מקובצת שכ"כ ע"ש שהרי מדברי התוס' בדבור שאח"ז שכתבו וז"ל ואם הקדיש כבר טעון פדיה וכו' משמע דקושטא הוא דא"צ להביא לחם ולהקדישו ואי משום דשאני לחם משום דכתיב כפי הנזיר גבי זרוע נמי מאי ק"ל שהרי כתיב נמי כפי הנזיר ותו דלפי תירוצם קושטא הוא דיש להם זרוע ואמאי הא בעינן כפי הנזיר אלא. ע"כ לא בעינן כפי הנזיר אלא לענין תנופה ונראה לישב דשאני לחם דחוץ מגוף השלמים והילכך לא מחמרי' כולי האי כחומר שלמי נזיר כיון דכתיב כפי הנזיר אבל אכילת גוף השלמים מחמרינן דיאכלו כחומר שלמי נזיר דנאכלין ליום א' וכן זרוע ניתן לכהן ומוקמינן כפי הנזיר לתנופה. ודע שראיתי להתוס' פ"ק דמנחות דף ד' ע"ב ד"ה ואין טוענין לחם וכו' שמבואר מדבריהם דיש חילוק בין מתני' להך דשלמי נזיר ששחטן שלא כמצותן לענין זרוע שכ' וז"ל ומיהו קשה למה הטעינו כאן זרוע בשלה יותר משלא כמצותן וכו' ע"ש ונראה מדבריהם שהיו גורסין להדיא במתני' דיש להם זרוע ע"ש וכן משמע מדברי הרב המאירי שגורס כן והשתא תקשי להו א"כ מאי פריך בגמ' ותו ליכא וכו' שהרי לא קחשיב אלא אין טעונין לחם וטעונין זרוע וכו' וי"ל דס"ל לתוס' דמנחות דמידי ארבעה אין טעונין לחם וטעונין זרוע קתני לא קתני אלא אין טעונין לחם ותו לא משמע דלא נחתא לאשמעינן אלא לענין לחם ולהכי פריך שפיר לחשוב נמי הך שלמי נזיר ששחטן וכו דאין טעונין לחם ומאי אכפת לן במאי דיש להם זרוע ואין להם זרוע ומשני דגבי לחם גופיה לא חשיב אלא כמצותן

ודע דצ"ל דס"ל להתוס' בפירוש ר"ת הכא האין להם זרוע דקתני גבי הך שלמי נזיר שלא כמצותן היינו לענין שיתבשל לבדו דאי כתירוץ התוס' לענין תנופה א"כ ע"כ דיש להם זרוע דמתני' לענין דניתן לכהן דלתנופה בעינן כפי. הנזיר וא"כ מאי ק"ל למת הטעינו כאן זרוע יותר וכו' הא אידי ואידי שוין ואי ס"ל דאין להם זרוע דהך שלמי נזיר וכו' אין להם כלל ואין ניתן לכהן א"כ תקשי להו קושיית התוס' הכא דאמאי אין לתם זרוע מ"ש מנאכלין ליום א' בחומר שלמי נזיר אלא ע"כ צ"ל דס"ל כפי' ר"ת הכא וק"ל

ולענין פסקא ראיתי להרמב"ם ז"ל פ"ח מתלכה נזירות דין י"ב שפסק להך דשלמי נזיר דשחטן שלא כמצותן וכתב וז"ל ואין טעונין לחם ולא מתנות ולא זרוע עכ"ל והק' הלח"מ ז"ל דבגמ' לא אמרו אלא לא זרוע ולא לחם אבל מתנות אם כונתו חזה ושוק ק' הא איכא בשלמי נדבה חזה ושוק ואם נאמר דמתנות הוי הזאות דהיינו שתי מתנות שהן ארבע כ"ש דא"א לומר כן וכו' והניח בצ"ע ונלע"ד דלעולם כונת רבינו חזה ושוק מיהו אע"ג דבשלמי נדבה איכא חזה ושוק מ"מ לא בעי תנופה דבעינן על כפי הנזיר וכ"כ במקובצת וז"ל וכן אין חזה ושוק טעונין תנופה דבעינן על כפי הנזיר עכ"ל ומפרש רבינו בפי' התוס' דאין טעונין זרוע לענין תנופה וכן נמי מפרש אין טעונין לחם דקתני לענין תנופה וכן פי' נמי במקובצת ע"ש וא"כ י"ל דרבינו או דהוה גריס להדיא ולא מתנות או דס"ל מה"ה נפקא ומפרש לכולהו לענין תנופה ולא הוצרך לבאר אלא נקט כלשון הברייתא דכן דרכו של רבינו כמ"ש הלח"מ ז"ל פ"ה מה' פיסולי המוקדשין דין ב' וכן נמי בהנך ד' אילים דפסק רבינו פ"ט מהלכות נזירות דאין טעונין לחם נקט לישנא דמתני' דלא קתני אלא לחם לחוד ולעולם דה"ה נמי לזרוע ולמתנות דאין להם תנופה משום דבעינן על כפי הנזיר וסמך על מה שביאר גבי הך שלמי נזיר דשחטן שלא במצותן וכו' ודו"ק ועיין מזה לחידושינו פ"ג דכריתות דף ט"ז ע"א ע"ש ודו"ק

בא"ד אין להם זרוע כמצותן שיטעון תנופה וכו' עכ"ל כצ"ל

בא"ד אלא לבדו יבשליניה עכ"ל כצ"ל

ד"ה ה"ג היו לה מעות וכו' בגמ' מפרש דהנהו סתומים יפלו לנדבה לעולה לקייץ המזבח וכו' כצ"ל חפשתי ולא מצאתי בגמ' דמפרש הכי אלא התוס' הוא דכתבו כן לקמן בעבר הדף ד"ה היו לו מעות וכו' וד"ה יפלו וכו' ולקמן דף כ"ו ע"ב ד"ה והשאר וכו' ע"ש ונראה להגיה בגמ' אפרש ודו"ק ועיין כיוצא בזה לה' אורח מישור ז"ל ריש מכלתין דף ב' ע"א ד"ה או אהא נאה וכו'. והנה מ"ש עולה לקייץ המזבח ונסכים משל צבור הכי איתא בפ"ג דמסכת תמורה דף ך' ע"ב במשנה דקתני והלא אף נדבה עולה וכו' ונסכים משל צבור וכו' ע"ש והנה בפ"ב דמסכת מעילה דף ט' ע"ב אמרינן הנהנה מבשר ק"ק רב אמר מה שנהנה יפול לנדבה ופסקה הרמב"ם בפ"ג מה' מעילה דין יו"ד וראיתי