באר משה (כריף) פח

רחל כשילרה יוסף אמרה אסף אלהים את חרפתי ולא נקראת מצוה לשמה אלא דוקא בשלא ישתתף עמה שום כונה מכוונות העולם בשום פנים אלא כשיעשה אותה מאהבת המקום את"ד ע"ש ולפ"ז גם שרה דנקט תלמודא בכדי נקטה שהרי דוקא רחל ולאה הוא שאמרו כן ומדברי התוס' הכא בשמעתין משמע דגרסי נמי שרה וצ"ל דהתוס' הכא ס"ל דשלא לשמה היינו כמ"ש התוס' ביבמות דף ק"ג ע"א ד"ה והא מתהניא וכו' לפי שהיו נהנות מן הביאה וכ"כ עוד בפרק בן סורר ומיהו דבריהם תמוהין בזה וכבר הקשה עליהן ה' ב"ש ז"ל דהא לא אפשר בלא"ה שלא יהיו נהנות מן הביאה ותו דא"כ לא אשכחן מצוה לשמה בשום בעילת מצוה ונמצא דמצות פריה ורביה לא משכחת לה לשמה גם ה' משה בן חביב הק' עוד דא"כ למה שבחה הכתוב מנשים ישבחנה מהאבות דהיו מזדוונים עם האמהות ומצות עונה שהיו עושים שלא לשמה כיון שיש להם הנאה עם המצות ע"ש

תוס' ד"ה שמתוך שלא לשמה וכו' לקפח אחרים . וכו' עכ"ל ואע"ג דבלק גופיה דהקריב מ"ב קרבנות כונתו כדי לקלל ישראל כמ"ש התוס' לקמן ד"ה ארבעים וכו' מ"מ להנאת עצמו הוא דנתכוון כמ"ש התוס' פ"ג דמסכת סוטה דף כ"ב ע"ב ד"ה לעולם וכו' ע"ש

בא"ד דיש בה עדיפא קצח עכ"ל ר"ל דלא תימא כיון דאיכא שלא לשמה לקפח א"כ מאי פריך אימא דגדולה עבירה דקאמר איירי בהך מצוה שלא לשמה דלקפח וכו' ולזה כתבו מדקאמר עדיפא ממצוה שלא לשמה משמע דיש בה עדיפות קצת ובהך דלקפח לית בה שום עדיפות שהרי טוב לן שלא נברא וכ"כ ה' אורח מישור ז"ל

ד"ה ומאן אינון וכו' ומנשים דכתיב היינו כנשים עכ"ל כן הגיה ה' אורח מישור ז"ל והכי נקיט לה נמי רש י ד"ה דכתיב וכו' וז"ל כלומר באותן נשים וכו' עכ"ל וק"ק מה תקני שהרי קרא כתיב מנשים משמע יותר מנשים וצ"ל דר"ל מעין נשים וכ"כ בש"מ והוא תלמוד ערוך בפרק חלק דף ק"ה ע"ב ויותר נראה להגיה ר"ן בר יצחק אימא במצוה וכו' אמאי לא משני נמי דמעין מצוה קאמר ולישנא דקרא נקט דכתיב מנשים ומפרשינן מעין נשים וי"ל משום דאמורא צריך לפרש דבריו ופשט דבריו משמע יותר ממצוה שלא לשמה וק"ל

ד"ה בת בנו וכו' משמע שהיתה רות קטנה וכו' עיין לה' חק נתן ז"ל בחידושיו להוריות דף י' ע"ב

דף ב"ד ע"א במשנה יפלו לנדבה וכו' לענין מותר לחמו של נזיר ומותר נסכיו עיין להרמב"ם ז"ל פדה מה' פסולי המוקדשין דין ח' ולדברי הכ"מ מה שכתב משם הירושלמי ע"ש

גמ' אמר רב חסדא רבנן היא דאי ס"ד ר' יודא וכו' מכאן תמיה לי על הר"ן בפ"ד דנדרים דף ל"ה ע"ב ד"ה ה"ג וכו' דעל מאי דקאמר התם תלמודא כדברי רבי יודא וכו' כתב וז"ל לאו דוקא כר' יודא דהא תני רישא סתמא וכו' אלא משום דר' יודא איירי בה תלינן לה לדידיה וכו' עכ"ל והוא תמוה דבהדיא קאמר הכא דרבנן פליגי אר' יודא וע"כ דהגי' בברייתא כמו שהיא קמן דגרסינן דתניא ר' יודא אומר וכו' וכמו כן אני תמיה על מרן כ"מ ז"ל פרק עשירי מה' שגגות דין ו' שכתב וז"ל אע"ג דר' יודא קתני לה משמע דליכא מאן דפליג עליה עכ"ל והוא תימא דהיפך הסוגיא הכא ובשלמא ללישנא קמא מצינן למימר דוקא משום דס"ד דמתני' דלא כר' יודא הוכרח לומר דרבנן פליגי עליה אבל למאי דמסיק רבא אפי' תימא ר' יודא הדרינן לסברת הר"ן והכ"מ דמסתמא משמע דליכא מאן דפליג עליה אבל לפום איכא דאמרי דקאמר אמר ר"ח ר"י ומסיק הכא אפי' תימא רבנן וכו' ע"כ מוכח בהדיא דקושטא הוא דרבנן פליגי אר"י וכן הרמב"ם בפירוש המשנה לפרק י"ד במסכת נגעים משנה י"ב כתב והלכה כר' יודא ע"ש אלמא דפליגי עליה ואגב ראיתי להתי"ט שם ד"ה וכן וכו' שכתב בתוך דבריו וז"ל ולא ראיתי ג"כ מזו הבבא בחיבורו של הרמב"ם כלום וכו' עכ"ל ותימא עליו שהרי כתבה להדיא בבא זו בחיבורו פרק עשירי מה' שגגות דין ו' וצ"ע

רש"י ד"ה שלמים וכו' ואין צ"ל דאין מועלין בהן וכדמפרש בפ"ק דמעילה עכ"ל כתב התי"ט וז"ל ועוד דממשנה גופה מפורש דמידי הוא טעמא דיפלו לנדבה אלא משום דדמי שלמים מעורבין בו ש"מ דבשלמים אין מועלין עכ"ל ודבריו סתומין ולא ידענא מאי קאמר דמהיכן משמע דמדקתני יפלו לנדבה ש"מ דבשלמים אין מועלין ואמאי לא נימא דיפלו לנדבה ומועלין ותו דאיך כתב דמידי הוא טעמא דיפלו לנדבה אלא משום דדמי שלמים מעורבין וכו' אלמא דעירוב השלמים הם הגורמים דיפלו לנדבה והלא התוס' לקמן סוף ע"ב ד"ה יפלו וכו' כתבו וז"ל וה"ה דה"מ לאותובי והלא דמי שלמים מעורבין וכו' ואיך יפלו לנדבה וכו' עכ"ל אלמא אדרבא משום דשלמים מעורבין לא אמרינן יפלו לנדבה ותו לקמן דף כ"ו ריש ע"ב מייתי תלמודא תניא כוותיה דרבא וכו' לו לחטאתי וכו' ושאר יביא חציו עולה וחציו שלמים אלמא היכא דשלמים ועולה לבד מעורבין בלא חטאת לא אמדינן יפלו לנדבה וכמ"ש התוס' לקמן דף כ"ג ע"א ד"ה הלכה היא בנזיר וכו' ע"ש אלמא דאין השלמים גורמים. ומ"ש עוד ה' וז"ל ומיהו אע"פי דפשטא דמתני' הכי משמע וכו' עכ"ל וכ"כ עוד בד"ה יפלו וז"ל טעמא שם במעילה במשנה עכ"ל גם בזה לא ידענא מאי קאמר דשם במשנה דמעילה לא קתני כלל טעמא מאי דיפלו לנדבה כמו שיעו"ש והתימא שלא ראיתי לשום א' ממפרשי המשנה שנתעורר בו. שוב חפשתי ומצאתי לה' זרע יצחק ז"ל הנדפס עם ספר בני יוסף ז"ל בליקוטיו להש"ס שהביא לשון זה של תי"ט ונתעורר בו על סוף דבריו כמו שהקשיתי וגם נתעורר בהתחלת דבריו בקושי' ראשונה שהקשיתי דמהיכן משמע ממתני' דאין מועלין בשלמים וכ' וז"ל ואין לדחוק ולפרש כוונתו וכו' עד דהא בדותא היא וכו' עכ"ל כצ"ל עש"ב ומלבד שדחייתו ברורה זאת ועוד דא"כ אמאי הוצרך התי"ט לומר מידי הוא טעמא דיפלו לנדבה אלא משום דדמי שלמים מעורבין וכו' דלאיזה תכלית כתב כן ולא הוה ליה לומר אלא איך מקילין שיפלו לנדבה דליכא מעילה במקצת ותו לפי דרכו של הרב בפשיטות הו"ל להתי"ט להוכיח מהברייתא עצמה דקתני אין מועלין במקצת וע"כ משום דשמא שלמים אלמא דבשלמים ליכא מעילה ועוד דמהך משנה פ"ג דמעילה דף י"א ע"א ומייתי לה תלמודא לקמן עבר הדף דקתני הפריש מעות לנזירותו לא נהנין ולא מועלין מפני שהן ראוין להביא בכולן שלמים ע"כ משמע משום דבשלמים ליכא מעילה