באר משה (כריף) פה

וממילא שלו מותר אבל לפי' התוס' דשמעתין קאי נמי ארישא כיון דאיני יכול להפר ודו"ק כנ"ל נכון. ודע דמה שכתב המש"ל ז"ל בפ"ב מה' נזירות וז"ל דלא שייך טעמא דקיום משום דקודם הנדר לא מהני כלל וזה פשוט עכ"ל הן אמת שכן נראה מדברי רש"י בשמעתין ד"ה גבי נזיר וכו' וכ"כ נמי להדיא התוס' לעיל במתני' ד"ה הריני נזיר ואת וכו' אמנם ראיתי להרע"ב בפי' המשנה שמפרש מטעם קיום הנדר ע"ש ונראה דאשתמיט מהרב מש"ל ז"ל ולפ"ז הו"ל רבי יהודא ואביי פליגי בזה דלר' יהודא לא מהני הקיום ומצי מיפר ולכך הגיה הברייתא תני מיפר וכו' ולאביי אינו יכול להפר משום דמהני הקיום וכן ראיתי עוד להרב המאירי ז"ל שכתב במתני' וז"ל הריני נזיר ואת ואמרה אמן מיפר שלה אם ירצה ושלו קיים אעפ"י שהפר לה שהרי לא תלה נדרו בנדרה ושמא תאמר ומאחר שהוא אומר ואת והיא אומרת הן היאך אתה אומר שיפר לה והלא אין לך הקמה גדולה מזו פירשוה בגמ' כשאמר ואח דרך שאלה כלומר מה רצונך בענין זה תהיה נזירה כמוני או לא ואחר שכן על דעת עצמה היא נוזרת ויכול להפר אבל אם אמר דרך הנחה פשוטה כלומר ואת נזירה עמי ג"כ והיא אומרת הן אינו יכול להפר שהקמה מעלייתא היא ומ"מ אף בזו אם הותרה היא לא הותר הוא שאין נדרו תלוי בנדרה וכן אם היא לא קבלה את הנזירות הוא מ"מ נזיר ואין זה תליית נדרו בנדרה כלומר הריני נזיר אם את נזירה אלא נזירותו לחוד ונזירותיה לחוד ומה שאמרה הברייתא הריני נזיר ואת אם אמרה אמן שניהן אסורין ואם לאו שניהן מותרין מפני שתלה נדרו בנדרה כבר תירצוה הריני נזיר ואת מיפר שלה ושלו קיים כלשון משנתנו ואין הלכה כאביי שהעמידה לומר שכל הריני נזיר ואת תולה נדרו בנדרה היא אלא כסתם משנתנו עכ"ל הנך רואה דמפרש להדיא מטעם הקמה מעליא אלא שיש לגמגם בדבריו הנה מ"ש וז"ל ומ"מ אף בזו אם הותרה וכו' משמע מלשונו אבל קושטא הוא שהקמה מעלייתא אם אמר בדרך הנחה לכ"ע כמ"ש בתחלה ולפ"ז מ"ש אם הותרה וכו' כלומר ע"י חכם ומ"ש עוד וז"ל כבר תרצוה הריני נזיר ואת מפר שלה ושלו קיים כלשון משנתינו נו וכו' עכ"ל צ"ל דמפרש דר' יודא מגיה הך סיפא דקתני דתלה נדרו בנדרה וזהו שכתב כלשון משנתנו כלומר כלשון משנתנו ותו לא ואכתי צריך להבין דאיך קתני מפר שלה כיון דכבר כתב שהקמה מעלייתא היא וצ"ל דר' יודא נמי מפרש לברייתא כשאמר דרך שאלה ומשמע ליה דמתני' וברייתא בחד גוונא איירי כיון דתרוייהו חד לישנא הוא אבל אכתי קשה דא"כ מנ"ל לה' ז"ל הא דכתב ומ"מ אף בזו אין תלוי נדרו בנדרה וכו' אימא דאי הוה אמר דרך הנחה אין ה"נ דאף ר' יודא מודה דתלה נדרו בנדרה ודוקא היכא דאמר דרך שאלה הוא דס"ל לא הוי תלייא וליכא למימר דר' יודא ס"ל דאף אם אומר דרך הנחה מפרשינן מלתיה דרך שאלה דא"כ איך כתב הרב דהקמה מעלייתא היא ונראה דכל תחלת דברי הרב ז"ל הם אליבא דאביי ומ"ש ומ"מ אף בזו וכו' ר"ל וממילא דלא אמרינן נמי הקמה מעלייתא כאביי אלא אין הלכה כאביי וס"ל לה' ז"ל דבזה פליגי ר' יודא ואביי דלר' יודא לא הוי תלוי נדרו בנדרה ולכך לא הוי הקמה מעלייתא ולאביי חשיב תלוי נדרו בנדרה ולכך הוי הקמה מעלייתא ולכך כתב ומ"מ אף בזו שאמר דרך הנחה פשוטה אפ"ה לא חשיב תלוי נדרו בנדרה ונאמר הקמה מעלייתא משום כיון דאין הלכה כאביי נמצא דלדעת ה' ז"ל פלוגתא דאביי ור' יודא דפליגי בהקמה אי מעלייא או לא תלייא בתליית נדרו בנדרה דאי תלה נדרו בנדרה הוא דחשיב קיים לה. ומיהו לפי דברי המש"ל ז"ל בפ"ב מה' נזירות דמשמע מדבריו לפי השלילה דאי הוה הקמה מעלייתא הוה ניחא וע"כ דהוו ר' יודא ואביי פליגי בזה ע"כ דלאו הא בהא תליא שהרי שיטת ה' מש"ל ז"ל דר' יודא דמגיה תני מיפר וכו' סיפא מיהא דקתני תלה נדרו בנדרה במקומה קאי ודו"ק. ודע דלפי דברי ה' המאירי ז"ל לכאורה אין צורך למ"ש הלח"מ דטעמא דאינו יכול להפר משום כאילו פי' להדיא וכו' אלא איכא למימר דאינו יכול להפר מטעם דקיים לה וסמך אדין י"א שכתב טעם זה להדיא מיהו אכתי תקשי ליה מנ"ל דבדיעבד אם מפר שלו בטל וע"כ צ"ל או כמו שתירץ הרב מש"ל ז"ל או דכוונת רבינו נתינת טעם כדכתי' לעיל וא"כ ע"כ צ"ל כדברי הלח"מ ז"ל ודו"ק

דף כ"ג ע"א רש"י ד"ה ת"ר וכו' ע"ב וכו' דהא כבר כתיב וכו' עכ"ל אינו מיושב שהרי בתחלת דבריו כתב מכח סליחה זו למה וכ"כ עוד בשלהי קידושין דף פ"א ע"ב וכ"כ נמי התוס' הכא ונראה להגיה במקום תיבת ע"כ צ"ל ע"א והוא ר"ת ענין אחר והוא כמו לישנא אחרינא וכן משמע מתיבת וכו' שבין תיבת אלא לתיבת ע"כ אבל קשה דא"כ דקרא דואם ביום שמוע אישה מיירי בידעה ואפ"ה כתיב בה וה' יסלח לה א"כ כ"ש שלא ירעה ול"ל אישה הפורס וכו' וליכא למימר דאי כתב חד קרא הוה מוקמינן ליה בלא ידעה דא"כ הו"ל לברייתא לחדית לן באשה שידעה הכתוב מדבר ותו ר"ע טפי הו"ל למעבד ק"ו מאשה שידעה ואפ"ה צריכה סליחה ועיין לרש"י בחומש דמשמע דס"ל דדרשת האי ברייתא שייכא בהך קרא גופיה דואם ביום שמע אישה וכו' כמ"ש הרא"ם ז"ל ע"ש ועיין לחידושי אגדות שלהי קידושין שישב דאמאי נקט תלמודא קרא דאישה הפרס ולא דריש מקראי דלעיל ולא הזכיר מדי מדברי רש"י הכא ולכן נראה מתיבת דהא עד סוף הלשון ט"ס הוא ולמחוק נמי תיבת וכו' שבין תיבת אלא לתיבת ע"כ ודו"ק

ד"ה וא' אכלה לשם אכילה גסה מחמת תאוה שאוכלה ברעבון עכ"ל כצ"ל ונמחק תיבת הוא ור"ל לשם אכילה בעלמא ולא לשם מצוה אלא שאוכל מפני שהוא רעב וכ"ה בהדיה בפירש"י פ"ג דהוריות דף יו"ד ע"ב ד"ה לשם אכילה גסה וז"ל שלא לשם מצוה אלא נתכוון לאוכלו לשם קנוח סעודה עכ"ל ע"ש ודקדק לומר לשם קנוח סעודה משום דע"כ כבר אכל שלמי חגיגה הבאה עם הפסח משום דפסח נאכל על השבע וא"כ ע"כ דאינו רעב כ"כ ולכך כתב לשם קנוח סעודה כלומר לשם אכילת קנוח סעודה בעלמא ולא לשם מצוה ולפ"ז ע"כ הא דקאמר לשם אכילה גסה לאו דוקא נקט גסה והכריחו משום קושיית התוס' הכא ועוד הכריחו תיבת לשם דנקט משמע דלא מיירי באוכלו אכילה גסה ממש אלא לשם וכו' וכן כתבו בהדיא בתוס' בפרק הגוזל עצים דף ק"ז ע"א בתירוצם האמצעי ע"ש וסיימו עוד וז"ל ותדע דלא קאמר אכילה גסה אלא לשם אכילה גסה עכ"ל וראיתי לה' בני שמואל למהר"ם עדאוי ז"ל בחידושיו להוריות שדחה. לזה וז"ל דאי משום הא לא