באר משה (כריף) פג

בהתירא מתפיס מדמסקינן לעיל דף כ"א ע"א חד בחבריה מתפיס אלמא בסופה מתפיס ולא בקמא ועיין למרן כ"מ ז"ל ריש פ"ק מה' נדרים דין ט"ו שדחה משם הר"ן דשאני התם גופין מחולקין ע"ש

בא"ד אך קשה דמי דמי וכו' עכ"ל ק"ק דגם לפי' י"מ נמי תקשי להו הכי לפום מאי דפירשו דמר זוטרא קאמר ומי דמי וכו' ואמאי לא קאמר עריפא מינה דאפי' לאחר זריקה אינו קדוש מ"מ שאני התם נדר בשעת היתר אבל אשה בשעת איסור נדרה ותו קשה לפי איכא דאמרי דהיינו רמי בר חמא ודאי תקשה ליה ומי דמי וכו' כמו שהקשו התוס' וי"ל דלפי' י"מ כיון דמעקר עקר אגלאי מילתא בשעה שאמרה ואני היתה הראשונה מותרת והו"ל כמתפיס בשר לאחר זריקה ועיין במקובצת. ודע שראיתי להר"ן פרק עשירי דנדרים דף ע"ה ד"ה דאתפיס וכו' שהקשה מהך סוגיא משמע מעיקרא מתפיס מ"ש מבעיא דרמי בר חמא דאסיקנא בהתירא מתפיס ותירץ וז"ל איכא למימר דלא דמי דשאני התם וכו' דכמו שהוא זה עכשיו קאמר אבל הכא שזו אומרת הריני נזירה ודאי מתפיס בה ואמר ואני משמע ודאי דבנזירות דקאמר קא מתפסה וכו' עכ"ל ויש לתמוה עליו דא"כ היכי קאמר הכא דתפשוט בעיא דרמי בר חמא נימא חילוק זה עצמו של הר"ן ואם נאמר דחילוקו היינו אליבא דסוגיא דפ"ק דנדרים דבעיא דרמי בר חמא לאחר זריקה אבל מר זוטרא הכא ס"ל דרמי בר חמא קודם זריקה וכמ"ש התוס' א"כ כולי האי הו"ל לבאר ותו אמאי לא תירץ כדמשני תלמודא הכא מי דמי וכו' ותו מאי ק"ל כלל דהא התם דמשמע בעיקרא מתפיס איירי בכה"ג דשמעה חברתה וכו' והוא דברי הברייתא דקתני חברתה אסורה וא"כ היינו עצמה קושיית מר זוטרא הכא ארמי בר חמא מהך ברייתא והיותר תימה עליו שכתב עוד וז"ל והכי מוכח סוגיא דנזיר שאכתוב בסמוך עכ"ל והיינו מה שהביא בסוף דבריו לבעיא דלעיל דאי מיגז גייז היא אשתרי וחברתה אסורה ומשמע דכוונתו דקא מכריח לחילוקו דאל"כ היכי קאמר דאי מיגז גייז חבירתה אסורה ולא אמרי' בהתירה מתפיס אלא ע"כ דשאני התם משום דמשמע דנזירות מתפסה והוא תימא דקושיא זו היא קושיית מר זוטרא הכא דקאמר תפשוט בעיא דרמי בר חמא מההיא ברייתא דחברתה אסורה גם מ"ש וז"ל במסקנא בהתירה מתפיס אין לשונו מדוקדק דהיכן מסקינן בהתירה מתפיס אלא דללישנא קמא דהכא אכתי בעיא היא ולא"ד אדרבא דפשטא דבעיקרא מתפיס אם לא שנאמר דכוונתו למאי דכתב פ"ק דנדרים דף י"ג ע"א משם הרמב"ן ז"ל שזכרנו למעלה ודו"ק

ודע שהרא"ש פרק עשירי דנדרים בפי' שם הק' כמו שהק' הר"ן וחילק דהתם דאמר בהדיא מעיקרא מתפיס אבל רמי ב"ח סתם ע"ש ולדבריו אין להק' דא"כ מאי פריך תלמודא הכא לרמי בר חמא אימא הברייתא מיירי שאומרת בהדיא מעיקרא די"ל א"כ היכי קאמר ר"ש אם אמרה כמותך מותרת אם איתא דאמרה בפי' מעיקרא מתפיס וק"ל

בא"ד וצ"ל וכו' קודם זריקה וכו' עכ"ל לכאורה נראה דמותר מעכשיו אפי' קודם שיזרק הדם משום דכונתו לתפוס אחר זריקה וראיתי להריב"ש בתשובה סי' ש"ן שהק' איך נוכל לומר אם הוא קודם שנזרק בהתירא קמתפיס דהא בההיא שעתא איסור גמור הוא ועוד הקשה מדתנן פ"ק דנדרים דף י"ג ע"א האומר שלמים שאני אוכל לך אסור אלמא אין אומרין שדעתו לאחר זריקה וכ"ש דמחית קמיה בשר שלמים קודם זריקה ומתני' בין אומר דשלמים או כבשר שלמים דאין לחלק וכתב לתרץ דודאי השתא חל האיסור ונתפס אלא כשיזרק הדם והותר הותר גם השני מפני שדעתו שיהא כמותו לגמרי לכשיותר הא' יותר גם השני והשתא חמיר המתפיס ואומר כשלמים ממתפיס בבשר מיוחד דבמתפיס סתם אפשר שדעתו לאיסור שלמים קודם זריקה אבל מתפיס בבשר מיוחד דעתו ש יהא כמותו לגמרי ולכשיותר זה יותר זה א"ד ז"ל ע"ש ולפ"ז האי דדחי מי דמי וכו' הא היפר לה בעלה וכו' אע"ג דהועיל דיבורו לאיסור קודם הפרה צריך לישב דה"ק כיון דהיפר לה ומותרת אינו מתפיס כלל בהיתר אבל יש מי שהק' מאי מייתי כלל מר זוטרא למפשט מהך דחברתה אסורה שהרי כיון דהשתא מיהא חל האיסור ונתפסה בחברתה הילכך אסורה משום דאין נזירות לחצאין כמ"ש התוס' בדיבור שלפני זה אבל בדעלמא לעולם בצננא מתפיס ומותר וצ"ע ועיין לה' שמחת יו"ט סי' מ"ח דף ק"פ ע"א ודו"ק

בא"ד דאסור לאכול חוץ לירושלים וכו' עכ"ל אבל מפירש"י משמע דתיבת בחוץ אינה מקושרת עם תיבת מקדש קדשי אלא עם תיבת מצי אכל ליה ור"ל חוץ לעזרה ולפ"ז ניחא דא"צ לומר חדא מנייהו נקט וק"ל

ע"ב גמ' מי דמי התם וכו' מקדש קדשי וכו' הא ודאי דאי אמרינן בצננא מתפיס ליכא שום איסור כלל וכמו שפירש"י בצדדי הבעיא אלא ר"ל כיון דמקדש קדשי איכא למימר בצננא תפיס ומותר משום דאיכא למתלי שהנודר טעה וסבר כיון דמקדש קדשי הוי מתפיס באיסור ולא הוציא דבריו לבטלה לה אבל גבי אשה ליכא למטעי דא"כ הוציא דבריו לבטלה ולפי א"ד צ"ל דס"ל דאין לחלק דאין ה"נ מוציא דבריו לבטלה ובהתירא תפיס ודו"ק

רש"י ד"ה מי דמי התם וכו' דאל"כ מאי אהני דיבוריה עכ"ל פי' דאל"כ דסבר מתפיס באיסור אלא כונתו להתפיס בהתיר מאי אהני וכו' וק"ל

ד"ה ת"ש האשה וכו' וקי"ל נמי דבעל מיגז גייז וכו' עכ"ל ולפי מ"ש התוס' לעיל ד"ה ת"ש וכו' דפלוגתא דתנאי צ"ל דה"ה דהוה מצי למדחי דילמא האי תנא סבר כמ"ד מעקר עקר אלא עדיפא מינה דחי וכן לעיל דף כ"א ע"ב דבעי תלמודא למפשט מהאי מתניתין דבעל מעקר עקר דאי ס"ד מיגז גייז ליפר לאשתו והוא ליתסר וכו' וה"ה דהוה מצי למדחי לעולם מיגז גייז ומשום דבכולה מילתא מתפיס כדקאמר הכא אלא דעדיפא מינה דחי והאמת משני ליה דואני הוי קיום כמו הכא וק"ל

תוס' ד"ה ואי ס"ד וכו' וא"ת והא במתני' לא אמר כי אם ואני וכו' עכ"ל מתוך תירוצם משמע דקושייתם היא היכי מדמה וכו' וק"ק דמאי קושיא דהא ע"כ דאי בעוקביך מעיקרא כ"ש ואני כפירש"י וה"נ דאי ואני בכולי מילתא כ"ש בעוקביך אבל הו"ל להקשות דלדעת המקשה דואני בכוליה מילתא א"כ תקשי ליה ברייתא דקתני חברתה אסורה אלמא ואני בעיקרא מתפיס כדפריך מינה תלמודא לרמי בר חמא ולפי תירוצם ניחא ונראה דמשום קושיא זו הוא