באר משה (כריף) פב

נזירות לדעת המקשה התם דלא אסיק אדעתיה הך טעמא דאתיא על הספק ותו דבהדיא פסק רבינו פ"ח מה' נזירות דין י"ח דאין קרבן לחצי נזירות. ועיין לחידושינו לעיל דף י"ט ע"א שכתבנו לישב דהאי טעמא דאין קרבן לחצי נזירות אינו אלא משום דהך ברייתא ר' ישמעאל דס"ל עולה כפרה ולכך הוי חולין בעזרה אבל לרבנן דדורון בעלמא מצי להביא וכבר כתבנו שם דאינו מספיק דאכתי ע"כ מסתמא משמע דעת רבינו דמביאה נמי אשם כדעת התוס' כמ"ש ה' מש"ל שם פ"ט מה' נזירות דין י"א ואשם לכפרה בא וא"כ אין קרבן לחצי נזירות וכעת צ"ע

בא"ד ואלו אמר וכו' הוי נזיר שלשים יום וכו' עיין לחידושינו לעיל פ"ק דף ג' ע"ב גבי מאי דקאמר תלמודא מתני' דלא כר"ש ע"ש ודו"ק

בא"ד וגם ת"ק מודה ליה וכו' עכ"ל כתב ה' מש"ל ז"ל פי"ג מה' נדרים דין ט"ו דאין דעת רבינו כן ע"ש וכונתו משום דרבינו לא הבין דין זה וצריך להבין דגם לפי' מהר"פ כ"ע נמי דפליגי ע"כ משמע דלא פליגי אלא באומרת ואני אבל באומרת כמותך לכ"ע מותרת וא"כ אכתי הו"ל לרבינו להביא דין זה ואפשר לומר כיון דלא נחית ר"ש לחדית לן דין זה אלא הכי קאמר כיון דאם אמרה כמותך מותרת ה"נ ואני מפרשים למילתא הכי וכו' לא הוצרך רבינו להזכירו וכה"ג ראיתי לה' יד מלאכי בכללי הרמב"ם סי' ב' שכתב משם הפר"ח דדבר שלא בא בגמ' אלא אגב גררא אין דרכו של רבינו להעתיקו ע"ש אבל אין לומר דס"ל לרבינו דפליגי באומרת כמותך דלת"ק אסורה כמו ואני וכבר פסק ואני אסורה דאכתי הו"ל לרבי' לבאר נמי דאפי' אומרת כמותך אסורה לאפוקי ר"ש בשלמא ח"ק דלא ביאר סמך תנא דברייתא דמדר"ש דפליג נשמע לת"ק ודוחק לומר דפליגי בין באני ובין בכמותך דלכ"ע לא שאני להו לחלק בין אני לכמותך דלישנא דר"ש לא משמע הכי ודו"ק

ד"ה מר זוטרא וכו' ובשמעתין יש מפרשים וכו' והשתא מר זוטרא דחי וכו' עכ"ל והא דלא קאמר נמי מר זוטרא דתפשוט בעיא דרמי בר חמא מהאי ברייתא משום דאיכא למדחי מי דמי וכו' כדדחי תלמודא לפירש"י ולפו' הר"ם א"נ משום דברייתא בשעת איסור נדרה כמו אך ק' וכו' שהקשו התוס' לפי' הר"ם ולפי מ"ש התוס' להאי פירושא דהך נמי דמו כולהו מילתא דמר זוטרא א"ש טפי דמשו"ה לא פריך אלא תפשוט וכו' אבל ליכא למימר דאין ה"נ דכוונת מר זוטרא ר"ל ותפשוט נמי בעיא דרמי בר חמא דא"כ מאי מקשו בתר הכי חדא דרמי בר חמא לא פשיט ליה וכו' שהרי היא גופה קאמר תלמודא דתפשוט וכו' ועוד דמאי מקשו בתר הכי דלא אתייא הדחייה שפיר להאי פי' וכו' שהרי שפיר אתייא הדחייה לאותו צד דקאמר דתפשוט בעיא דרמי בר חמא ועלה קאמר מי דמי וכו' ותו כיון דכתבו בהדיא דמר זוטרא הוא עצמו קאמר מי דמי וכו' וא"כ היכי שייך לומר דכוונתו דתפשוט וכו' וק"ל

בא"ד לא אתיא הדחייה שפיר להאי פי' דהסברה הפוכו וכו' עכ"ל ר"ל דבמקום שראוי לשנויי ליה שאני התם דאיכא סברא דבמיעקרא מתפיס אדרבא עבר ליה סברא להיפך בצננא מתפיס וקרוב לזה כתב ה' אורח מישור ז"ל ע"ש והוא דחוק דלשון סברא הפוכה לא משמע כן ועוד היכי כתבו לא אתייא הדחייה שפיר וכו' ות"ל דלא אתייא הדחייה כלל ועיקר ואפשר לומר דלא הוו גרסי בגמ' אי ס"ד בצננא קא מתפיס אלא הכי הוו גרסי אבל הכא הא היפר לה בעלה וכו' ולפ"ז ה"פ התם כיון דשוין הם דלאחר זריקה נמי קדוש כמו לפני זריקה הילכך אמרינן מעיקרא מתפיס אבל הכא הא היפר לה בעלה וכיון דליכא איסור כלל אמרי' בצננא מתפיס אי מעקר עקר אלא דוקא משום דמיגז גייז הוא דאמרי' מעיקרא מתפיס והשתא באו דבריהם על נכון שכתבו לא אתיא הדחייה שפיר דהסברא הפוכה מיהו מתוך לשונם בסוף דבריהם משמע דהוו גרסי דאי ס"ד בצננא מתפיס וכו' ונראה דמ"מ איכא לפרושי דה"ק מי דמי התם כיון דלאחר זריקה קדוש. ושייך צננא לכך איבא לספוקי נמי במעיקרא מתפיס אבל הכא דלא שייך צננא לא אמרי' נמי מעיקרא מתפיס כיון דמעקר עקר אלא דוקא אי מיגז גייז הוא דאמרי' מעיקרא מתפיס וזה ודאי סברה הפוכה היא דהיכא דשייך צננא אמרינן מעיקרא מתפיס טפי מהיכא דלא שייך צננא וז"ל המקובצת י"מ הכי פי' דמי דמי דגם גבי חברתה אסורה לא תפשוט בטעמא משום דמעיקרא מתפיס דכיון דלא שייך בצננא לא שייך בעיקרא וכו' עכ"ל ודו"ק

בא"ד וי"ל ולומר דר"ל נמי דמי וכו' עכ"ל פי' ומי דמי בוי"ו שהוא סיום מלתא דמר זוטרא ודו"ק

בא"ד כלומר אע"ג דאבעיא אינה פשוטה וכו' עכ"ל ר"ל נפשטה הבעיא דבמעיקרא מתפיס אפ"ה דחי מר זוטרא אפי' לפי הצד דבצננא מתפיס משום דמי דמי וכו' וק"ל

בא"ד להודיענו הסברא דמעיקרא מתפיס וכו' דאי לאו שמעינן בעלמא האי סברא וכו' עכ"ל וקשה דבלא רמי ב"ח ע"כ מברייתא גופה שמעינן האי סברא דבעיקרא מתפיס דאי בצננא אמאי חברתה אסורה ויש ליישב דמ"מ לא הוה שמעינן האי סברא אפי' אי אמרי' מעקר עקר דוקא לרמי בר חמא כיון דחדית לן אפי' במקום דאיכא למימר בצננא מתפיס אפ"ה נוכל לומר בעיקרא מתפיס א"כ עול דרגא נמי דנימא בעיקרא מתפיס אפי' אם מעקר עקר אבל ברייתא דשמעי' מינה דבעיקרא רא מתפיס היינו משום דלא שייך צננא כדקאמרת דאי ס"ד בצננא וכו' ודו"ק

בא"ד לכן נראה להר"ם וכו' אלמא בעיקרא מתפיס וכו' ה"נ נימא כשאמר ככר זה כבשר זבח שלמים וכו' עכ"ל איכא למידק אדרבא הו"ל למפשט בעיא דרמי בר חמא דבצננא מתפיס מסיפא דקתני ר"ש אומר אם אמרה לה הריני כמותך שתיהן מותרות שהרי האי לישנא דאמר ככר זה כ כבשר זבח שלמים דמי טפי לאמרה לה הריני כמותך שהרי קאמר בשר זה כמו זה וא"כ מר"ש הוא דהו"ל למפשט וגם ל"ק נמי מודה ליה כמו שכתבו התוס' בדבור שלפני זה ואף לפי' מהר"פ כ"ע דפליגי היינו כשאומרת ואני אבל אומרת כמותך משמע לכ"ע מותרת ויש ליישב דשאני התם כיון דמ"ל ואני ואמרה כמותך הו"ל כמו שאמרה להדיא בצננא אני מתפיס אבל גבי בשר דלא סגי שיאמר זה כמו זה הוי כמו שאומר סתמא הילכך איכא לספוקי אי בעיקרא אי בצננא הילכך פשיט ליה מרישא דאמרה ואני דלא סגי נמי שאומרת ואני ודו"ק

ודע שראיתי להר"ן בפ"ק דנדרים דף י"ג ע"א ד"ה ולענין וכו' שכתב משם הרמב"ן דנקטינן