באר משה (כריף) פא

קמ"ז ע"ד ד"ה ודרך אגב וכו' שהקשה דנזיר טמא נמי מייתי חטאת העוף על הספק אע"פי שאינו מחוסר כפורום ע"ש וא"כ ע"כ לומר דגזירת הכתוב הוא וצ"ע ועיין לחידושינו לקמן דף כ"ט ע"א בתוס' ד"ה לזכר וכו' שהארכנו בזה ע"ש

בא"ד א"נ וכו' דאין קריב וכו' עכ"ל איכא למידק כיון דטעם ר"א גבי חטאת העוף דמייתי משום דאתיא על הספק כמ"ש בתחילת דבריהם א"כ גבי בהמה מודה ר"א דאין קרב כיון דלא אתייא על הספק ותו קשה כיון דלעיל ס"ל לברייתא כר"א הקפר דנזיר חוטא ואפ"ה אין קריבה א"כ לר"א גופיה נמי מנ"ל דס"ל דקרב דהא לא אשכחן ליה דאמר אלא נזיר נקרא חוטא ויש ליישב דבריהם דר"ל דלעיל לא אהני לן מילתא דר"א דצריכה כפרה אלא לענין דחל עליה שם חטאת אבל לא קריבה והכא אהני לן מלתיה מכל וכל אף לענין הקרבה ולשון ש"מ ז"ל מדוקדק בזה שפיר וז"ל והא דלא מפרש תלמודא כיון דצריכה כפרה כד"א הקפר כדמפרש בסמוך משום דלקמן קריבה הוצרך ליתן טעם יפה להקרבתה אבל הכא דלמיתה אזלא לא חש להאריך עכ"ל ודו"ק

ד"ה ת"ש וכו' ומייתי לזה דפלוגתא דתנאי היא וכו' עכ"ל הס"ד ואח"כ מתחיל הדבור ר"ש אמר וכו' ואיכא למידק דבפרק בתרא דנדרים דף פ"ג ע"א מייתי הך ברייתא דהאשה שנדרה בנזיר ופריך ואלא מאי יש קרבן לחצי נזירות ג' בהמות בעי לאתויי ומשני לעולם אין קרבן לחצי נזירות וכו' ע"ש שמבואר מהך סוגיא דאפי' אי בעל מיגז גייז אין מביאה עולת העוף משום דאין קרבן לחצי נזירות וצ"ל דאע"ג דלוקה על הטומאה כמ"ש התוס' לעיל ד"ה בעל וכו' מ"מ לא מייתי קרבן טומאה כיון דליכא אלא חצי נזירות והשתא קשה מאי פריך הכא ואי ס"ד מיגז גייז וכו' והוצרך לידחק מעקר עקר ולמעבד פלוגתא דתנאי בזה ואמאי לא משני בפשיטות לעולם מיגז גייז ומשום דאין קרבן לחצאין ויותר תימא שהתוס' עצמן בדבור שלפני זה הזכירו בדבריהם הך סוגיא דפרק בתרא דנדרים לפי מה שהגיה בדבריהם ה' אורח מישור ז"ל ע"ש ואיך לא הרגישו דא"כ איך הוצרך תלמודא הכא למעבד פלוגתא דתנאי בזה ויש ליישב בדוחק דהוצרך תל תלמודא לזה כי היכי דלא תקשי מינה למ"ד התם יש קרבן לחצי נזירות ואע"ג דכבר איתותב התם מ"מ אורחא דתלמודא הכי לומר דמהא מיהת לא תותביה וכה"ג איתא בפרק ע"פ דף ק"ב ע"א דפריך נימא דמהא נמי הוי תיובתיה ומשני דמהא לא הוי תיובתיה אבל אידך הוי תיובתיה ע"ש אלא דכולי האי הו"ל להתוס' לבאר. ודע שראיתי לה' מש"ל ז"ל פי"ג מה' נדרים דין י"ד שהקשה אסוגיא דלקמן סוף עבר הדף גבי שנויא דאביי דמשני אפי' תימא כדקתני וכו' ויש לתמוה דהיכי קאמר אביי דבעל מעקר עקר דהא פשטינן מדתניא וחברתה אסורה דמיגז גייז וכתב וז"ל שו"ר דע"כ האי מילתא פלוגתא דתנאי היא דהא ההיא דתניא האשה שנדרה בנזיר ונטמאת ע"כ אית ליה דבעל מעקר עקר וכדאיתא בגמ' ומשו"ה אביי לא רצה להגיה אברייתא ומוקי לה כאידך ברייתא דאית לה מעקר עקר את"ד עש"ב וכנראה שלא ראה לדברי התוס' הללו שכ"כ בהדיא דפלוגתא דתנאי היא והנה לפי מאי דכתיבנא ליישב עם הסוגיא דפרק בתרא דנדרים אחר המחילה המש"ל ז"ל לא דק ואשתמיטיה הסוגיא דפרק בתרא דנדרים שהרי אביי עצמו. הוא דס"ל בפרק בתרא דנדרים אין קרבן לחצי נזירות וא"כ איך הפה יכול לדבר דאביי מוקי להך ברייתא דהאשה שנדרה בנזיר משום מעקר עקר דמהי תיתי דמוקי לה הכי שהרי ע"כ דתלמודא לא הוצרך לאוקי לה מעקר עקר אלא כדי לישב למ"ד בר פלוגתיה דאביי דיש קרבן לחצי נזירות אלא טעמא דאביי לקמן אינו אלא משום דדחיקא ליה להגיה הברייתא ועיין עוד לחידושינו לעיל דף י"ט ע"א מה שהקשינו עוד מהך סוגיא דנדרים לדברי הלא"מ פ"ו מה' נזירות דין י"א ע"ש באורך ודו"ק

עוד ק"ל מהך סוגיא דפרק בתרא דנדרים לדברי הרא"ש בשמעתין הובא במקובצת שכתב ליישב דלעולם לאו פלוגתא דתנאי היא דאיכא למימר דאע"ג דמיגז גייז אינה מביאה עולת העוף דכתיב והזיר והביא אימתי והביא כשצריך להזיר אבל. זה שהופר נזרה אע"פי שנטמאת תחלה אינה צריכה להביא עכ"ל ע"ש וקשה השתא דאתית להכי דתלמוד הכא סמך שיש לו תירוצא אחרינא א"כ אמאי הוצרך הרא"ש כלל להך תירוצא ולהביא עצות מרחוק בפשיטות הו"ל לתרץ דתלמודא הכא סמך אהך שנוייא דאין קרבן לחצי נזירות דמשני ליה תלמודא גופיה בפ' בתרא דנדרים וצ"ע. תו ק"ל בפשטא דשמעתא דהמקשה הכא סתיר דידיה אדידיה דפריך ואי ס"ד מיגז גייז תיתי נמי עולת העוף ע"כ דס"ל יש קרבן לחצי נזירות א"כ איך ניחא ליה לעיל גבי בהמה דקתני חטאת תמות למ"ד מיגז גייז דקאמר אלא לאו ש"מ מיגז גייז וכו' ס"ס אמאי תמות הא יש קרבן לחצי נזירות וי"ל דהמקשה הכא ע"כ לאו היינו המקשה עצמו דלעיל דע"כ תקשי ליה מתני' הדדי דמהך דקתני גבי בהמה תמות מוכח דמיגז גייז והכא גבי עוף מוכח מעקר עקר א"ו תרי מקשה נינהו והמקשה הכא ודע שנויא דמשני לעיל לעולם מעקר עקר וכו' אבל המקשה דלעיל ע"כ לא שמיע ליה האי ברייתא דגבי עוף. מיהו ק"ל על רבינו דפ"ט מה' נזירות דין י"א פסק האשה שנדרה בנזיר ונטמאת והפר לה בעלה מביאה קרבן טומאה ומשמע דעולה נמי מייתי כמ"ש הלח"מ פ"ו מה' נזירות דין י"ד וכיון דאסיקנא יקנא בפרק בתרא דנדרים דאין קרבן לחצי נזירות איך כתב דמביאה עולת העוף כמ"ד יש קרבן לחצי נזירות שהרי איתותב ותו אי ס"ל לרבינו יש קרבן לחצי נזירות א"כ איך פסק שם דין ט' הך מתני' דגבי בהמה דקתני חטאת תמות ואמאי תמות הא יש קרבן לחצי נזירות בשלמא למ"ד יש קרבן לחצי נזירות גופיה לא תקשי מהך מתני' דחטאת תמות דמצי לשנויי דהך מתניתין ס"ל מעקר עקר וכדמשני תלמודא הכי ולא קאמר איהו יש קרבן לחצי נזירות אלא כגון דאמר הריני נזיר דמביא חצי קרבן כפירש"י בפרק בתרא דנדרים אבל גבי בעל ליכא חצי נזירות משום דמעקר עקר ולכך למיתה אזלא אבל ברייתא דגבי עוף דקתני מביאה חטאת העוף שאני התם משום דבאה על הספק ותלמודא התם ה"ה דה"מ לשנויי הכי אלא משום דבעי למדחי לעולם אין קרבן לחצי נזירות אבל רבינו דפסק כמ"ד מיגז גייז כמ"ש הלח"מ פ"ו מה' נזירות א"כ אם איתא דיש קרבן לחצי נזירות איך כתב גבי בהמה החטאת תמות אלא ודאי משום דאין קרבן לחצי נזירות ולכך למיתה אזלא ועיין לתוס' בפרק בתרא דנדרים ד"ה ואי אמרת וכו' שהקשו כה"ג למ"ד יש קרבן לחצי